blonde liliy
New member
אני לא יודעת מה הבעיה שלי.
אני בת 26 בקרוב. ולמצוא זוגיות נראה לי הדבר הכי קשה בעולם בערך.
כל מי שמתקרב ומנסה..אני לא רוצה. ומי שאני רוצה זה אנשים שאני יודעת שאין מצב שיקרה משהו,לא בגלל חוסר רצון של הצד השני לאו דווקא אלא כי זה לא מתאים(וגם אם כן זה לא יהיה מה שאני חושבת)..
אני מה שנקרא לייט בלומר.אז גם בקטע של המערכות יחסים וכאלה לא התעניינתי באמת בגברים לקשר זוגי עד סביבות גיל 22.
ומאז זה כל מיני ניסיונות כאלה שתמיד איכשהו אני לא מעוניינת להמשיך...
אני לא מבינה.
הייתי בקשר לפני כשלושה שבועות עם מישהו,בערך חודש,זה היה בעיקר קשר לצאת למסעדות וכאלה בתי קפה סרטים...ומהפגישה הראשונה רק מצאתי את עצמי בלבטים על למה זה לא יילך. למרות שלכאורה הכל מתאים. המראה היה סבבה,מקצוע טוב,בחור רציני..אבל רק ראיתי מה לא טוב.. אובסיסיבי מידי,ממהר מידי,קורא לי בכינויים כאילו אנחנו שנים ביחד,רצה שנחזיק ידיים כבר מהפגישה הראשונה וכאילו..זה קטע זוגי כזה ואנחנו רק בתחילת הקשר היה נראה לי מוזר. גם ביקש ממני להוציא דרכון על ההתחלה כאילו מחר אני מתכוונת לטוס איתו לאנשהו.וגם בנשיקות לא הרגשתי פשוט כלום.אז חתכתי כי לא היה לי נעים. הלחיץ אותי וכנראה זה לא היה זה.
אחרי זה קרו לי כבר כמה מקרים של בחורים שהתחילו איתי....בבתי קפה וכאלה..ונתתי למישו מספר טלפון ולמחרת סיננתי לו תחיים כי פתאום אמרתי לעצמי הוא נראה לי מבוגר מידי וזה לא ילך. לא יודעת למה אני עושה דברים ואח"כ מצטערת עליהם..אני לא סגורה על עצמי.מתנהגת כמו בת 16.
לאחרונה...בשבועיים האחרונים הכרתי מישהו נוסף התכתבנו הרבה נפגשנו.
יש משיכה. וסקרנות כלשהי. אבל אני שוב מוצאת מה לא תקין אחרי שנפגשנו פעמיים...
הוא גר רחוק. והוא בלי רכב וגם אני. אז זה להיפגש באוטובוסים ובשעות מסויימות כי הוא גר בחור..
ופעמיים ישבנו בבית קפה..וכאילו כמה אפשר?? ולא יודעת מצד אחד יש את הקטע שאני מסתכלת לו בעיניים וישר מורידה ממבוכה שזה לא קורה לי אז אולי זה טוב.. מצד שני כל הדברים השטחיים לכאורה אבל לא יכולה לשחק אותה שלא מפריע לי.
אני לא מחפשת כסף בגבר...אבל כן מחפשת מישהו שיהיה מוכן(ולא רק בלדבר על זה) לעתיד ומסודר...ואולי זו מחשבה מוטעית אני לא יודעת.
וכאילו הוא סיפר לי כל כך הרבה דברים אישים על ההתחלה.ושולח הודעות מלא ומתקשר ואם אני לא עונה מתקשר 3 פעמים וזה מלחיץ אותי. הוא כאילו תלה בלי כבר את כל התקוות שלו. כאילו הוא מצא את מה שחיפש. ומדבר איתי כאילו אני ילדה קטנה לפעמים. תתלבשי חם,תאכלי,תנוחי,אל תסעי במוניות בלילה...כאילו WTF מצד אחד מצד שני זה דאגה נחמדה..
ואני לא במקום הזה..
אני כנראה מושכת אלי בחורים שמחחפשים כביכול את ה"אישה הטובה" ונדלקים עליי על המראה והאופי ותולים בלי את כל מה שחיפשו באישה כל החיים. וזה קשה לי..כי אני מרגישה שאני עדיין כמו ילדה מצד אחד,למרות שאני הכי בוגרת ורוצה קשר רציני..אני קשה לי להיפתח וליצור אינטימיות ושהצד השני בונה את זה כזה מהר ואני לא במקום הזה אניי שוב מרגישה לא בסדר.
אני תוהה
איפה הבעיה
אצליי או במי שאני מושכת אלי
אולי זה איך שאני מתנהגת
לא יודעת כ"כ מה לעשות...
בלבול אחד גדול בראש
מה עושים?????
אני בת 26 בקרוב. ולמצוא זוגיות נראה לי הדבר הכי קשה בעולם בערך.
כל מי שמתקרב ומנסה..אני לא רוצה. ומי שאני רוצה זה אנשים שאני יודעת שאין מצב שיקרה משהו,לא בגלל חוסר רצון של הצד השני לאו דווקא אלא כי זה לא מתאים(וגם אם כן זה לא יהיה מה שאני חושבת)..
אני מה שנקרא לייט בלומר.אז גם בקטע של המערכות יחסים וכאלה לא התעניינתי באמת בגברים לקשר זוגי עד סביבות גיל 22.
ומאז זה כל מיני ניסיונות כאלה שתמיד איכשהו אני לא מעוניינת להמשיך...
אני לא מבינה.
הייתי בקשר לפני כשלושה שבועות עם מישהו,בערך חודש,זה היה בעיקר קשר לצאת למסעדות וכאלה בתי קפה סרטים...ומהפגישה הראשונה רק מצאתי את עצמי בלבטים על למה זה לא יילך. למרות שלכאורה הכל מתאים. המראה היה סבבה,מקצוע טוב,בחור רציני..אבל רק ראיתי מה לא טוב.. אובסיסיבי מידי,ממהר מידי,קורא לי בכינויים כאילו אנחנו שנים ביחד,רצה שנחזיק ידיים כבר מהפגישה הראשונה וכאילו..זה קטע זוגי כזה ואנחנו רק בתחילת הקשר היה נראה לי מוזר. גם ביקש ממני להוציא דרכון על ההתחלה כאילו מחר אני מתכוונת לטוס איתו לאנשהו.וגם בנשיקות לא הרגשתי פשוט כלום.אז חתכתי כי לא היה לי נעים. הלחיץ אותי וכנראה זה לא היה זה.
אחרי זה קרו לי כבר כמה מקרים של בחורים שהתחילו איתי....בבתי קפה וכאלה..ונתתי למישו מספר טלפון ולמחרת סיננתי לו תחיים כי פתאום אמרתי לעצמי הוא נראה לי מבוגר מידי וזה לא ילך. לא יודעת למה אני עושה דברים ואח"כ מצטערת עליהם..אני לא סגורה על עצמי.מתנהגת כמו בת 16.
לאחרונה...בשבועיים האחרונים הכרתי מישהו נוסף התכתבנו הרבה נפגשנו.
יש משיכה. וסקרנות כלשהי. אבל אני שוב מוצאת מה לא תקין אחרי שנפגשנו פעמיים...
הוא גר רחוק. והוא בלי רכב וגם אני. אז זה להיפגש באוטובוסים ובשעות מסויימות כי הוא גר בחור..
ופעמיים ישבנו בבית קפה..וכאילו כמה אפשר?? ולא יודעת מצד אחד יש את הקטע שאני מסתכלת לו בעיניים וישר מורידה ממבוכה שזה לא קורה לי אז אולי זה טוב.. מצד שני כל הדברים השטחיים לכאורה אבל לא יכולה לשחק אותה שלא מפריע לי.
אני לא מחפשת כסף בגבר...אבל כן מחפשת מישהו שיהיה מוכן(ולא רק בלדבר על זה) לעתיד ומסודר...ואולי זו מחשבה מוטעית אני לא יודעת.
וכאילו הוא סיפר לי כל כך הרבה דברים אישים על ההתחלה.ושולח הודעות מלא ומתקשר ואם אני לא עונה מתקשר 3 פעמים וזה מלחיץ אותי. הוא כאילו תלה בלי כבר את כל התקוות שלו. כאילו הוא מצא את מה שחיפש. ומדבר איתי כאילו אני ילדה קטנה לפעמים. תתלבשי חם,תאכלי,תנוחי,אל תסעי במוניות בלילה...כאילו WTF מצד אחד מצד שני זה דאגה נחמדה..
ואני לא במקום הזה..
אני כנראה מושכת אלי בחורים שמחחפשים כביכול את ה"אישה הטובה" ונדלקים עליי על המראה והאופי ותולים בלי את כל מה שחיפשו באישה כל החיים. וזה קשה לי..כי אני מרגישה שאני עדיין כמו ילדה מצד אחד,למרות שאני הכי בוגרת ורוצה קשר רציני..אני קשה לי להיפתח וליצור אינטימיות ושהצד השני בונה את זה כזה מהר ואני לא במקום הזה אניי שוב מרגישה לא בסדר.
אני תוהה
איפה הבעיה
אצליי או במי שאני מושכת אלי
אולי זה איך שאני מתנהגת
לא יודעת כ"כ מה לעשות...
בלבול אחד גדול בראש
מה עושים?????