אני לא יודעת מה יהיה איתי
זאת שוב אני, מי שעוקבת קצת, יודעת שההודעות שלי כאן לא אופטמיות, בלשון המעטה. יובל שלי בגן (חצי יום בנתיים), ופתאום נוצר מצב שאני חייבת, חייבת, למצא עבודה כי אנחנו צריכים עוד כסף. מכיוון שאומנות היא אהבתי המקורית, חשבתי לנסות להתפרנס קצת מזה וסה"כ להשאר קרוב לבית. בהתחלה זה היה נראה שאני צריכה להרוויח מספיק כדי לכסות את הגן של יובל. עכשיו מסתבר שאני חייבת להרוויח כפול לפחות. ניסיתי להריץ קורסים לאומנות לילדים. יצרתי קשר עם אנשי מפתח והם פרסמו את החוגים. אני עוד לא יודעת אם זה הצליח או נכשל, כי צריך לחכות ולראות אם יש נרשמים. חוץ מזה אני מעצבת תכשיטים וחשבתי להשתדל ולמכור עוד מהם. אז מה הבעיה? בעלי רואה שכל התהליך לוקח יותר מידי זמן, ועוד לא רואים ממני כסף. אז אחרי שבזמן האחרון הוא דחק בי לנסות לסגור עוד ועוד חוגים, הוא פתאום לא מגבה אותי יותר, מרפה את ידי ורוצה שאני אמצא עבודה מסודרת. עבדתי 3 שנים בתור מתכנתת מחשבים, אבל שנתיים+ אני כבר לא עובדת. אני שטרפתי ראיונות עבודה לארוחת בוקר, לא מסוגלת לראות את עצמי יוצאת מהבית לראיון. אני לא רואה את עצמי משתלבת בחזרה בעולם התיכנות מכל מיני סיבות. איבדתי לחלוטין את הביטחון שלי בעצמי. הישיבה בבית פשוט גרמה לי לאבד את הערך העצמי שלי. הזוגיות שלי בקאנטים ואני פשוט על הפנים. מחר אני נוסעת למכון כזה (לא רוצה לציין את שמו) כדי לפגוש פסיכולוגית שאמורה לעזור לי להכין את עצמי לראיון. אני די סקפטית בקשר לזה כי אני לא חושבת שמישהו יכול לשנות את המציאות שלי. אם אני בת 37, ויש לי תינוקת בת שנה, ושנתיים לא עבדתי, אז זה מה שיש. וגם אם אני אשלם 450 ש"ח זה לא ישתנה. אני ממש מיואשת מעצמי. לא יודעת איך לצאת מהמרה השחורה הזאת. אני מרגישה שהעולם קורה במקום אחר, ולי אין חלק בזה יותר. מקוה שלא דיכדכתי אתכן מידי. תודה למי שקראה עד כאן. לשיפור מצב הרוח אני מצרפת כתובת של אתר בו אפשר לראות מעבודותי.
זאת שוב אני, מי שעוקבת קצת, יודעת שההודעות שלי כאן לא אופטמיות, בלשון המעטה. יובל שלי בגן (חצי יום בנתיים), ופתאום נוצר מצב שאני חייבת, חייבת, למצא עבודה כי אנחנו צריכים עוד כסף. מכיוון שאומנות היא אהבתי המקורית, חשבתי לנסות להתפרנס קצת מזה וסה"כ להשאר קרוב לבית. בהתחלה זה היה נראה שאני צריכה להרוויח מספיק כדי לכסות את הגן של יובל. עכשיו מסתבר שאני חייבת להרוויח כפול לפחות. ניסיתי להריץ קורסים לאומנות לילדים. יצרתי קשר עם אנשי מפתח והם פרסמו את החוגים. אני עוד לא יודעת אם זה הצליח או נכשל, כי צריך לחכות ולראות אם יש נרשמים. חוץ מזה אני מעצבת תכשיטים וחשבתי להשתדל ולמכור עוד מהם. אז מה הבעיה? בעלי רואה שכל התהליך לוקח יותר מידי זמן, ועוד לא רואים ממני כסף. אז אחרי שבזמן האחרון הוא דחק בי לנסות לסגור עוד ועוד חוגים, הוא פתאום לא מגבה אותי יותר, מרפה את ידי ורוצה שאני אמצא עבודה מסודרת. עבדתי 3 שנים בתור מתכנתת מחשבים, אבל שנתיים+ אני כבר לא עובדת. אני שטרפתי ראיונות עבודה לארוחת בוקר, לא מסוגלת לראות את עצמי יוצאת מהבית לראיון. אני לא רואה את עצמי משתלבת בחזרה בעולם התיכנות מכל מיני סיבות. איבדתי לחלוטין את הביטחון שלי בעצמי. הישיבה בבית פשוט גרמה לי לאבד את הערך העצמי שלי. הזוגיות שלי בקאנטים ואני פשוט על הפנים. מחר אני נוסעת למכון כזה (לא רוצה לציין את שמו) כדי לפגוש פסיכולוגית שאמורה לעזור לי להכין את עצמי לראיון. אני די סקפטית בקשר לזה כי אני לא חושבת שמישהו יכול לשנות את המציאות שלי. אם אני בת 37, ויש לי תינוקת בת שנה, ושנתיים לא עבדתי, אז זה מה שיש. וגם אם אני אשלם 450 ש"ח זה לא ישתנה. אני ממש מיואשת מעצמי. לא יודעת איך לצאת מהמרה השחורה הזאת. אני מרגישה שהעולם קורה במקום אחר, ולי אין חלק בזה יותר. מקוה שלא דיכדכתי אתכן מידי. תודה למי שקראה עד כאן. לשיפור מצב הרוח אני מצרפת כתובת של אתר בו אפשר לראות מעבודותי.
