אני לא יכולה להתנתק ממנו

[מיכל וזהו2]

אני לא יכולה להתנתק ממנו../images/Emo10.gif

פניתי אליו במסנג'ר הוא אמר לי שכנראה הוא לא יוכל לתת לי את מה שאני רוצה והוא לא רוצה שאפגע אני לא רוצה להיות בלעדיו כל השנתיים האלה, כשיצאתי עם אחרים - חשבתי עליו אני לא מסוגלת להתנתק ממנו מה שלא ניסיתי זה אף פעם לא הצליח לי מיליון פעם מחקתי וחסמתי אותו במסנג'ר ותמיד החזרתי אותו בסוף מה יהיה?

אני היחידה שיכולה להוציא את עצמי מזה , אבל אני פשוט לא יכולה

 

[Betterfly]

נצלי היטב את ההזדמנות הזו

כדי לתפוס את עצמך חזק ולא לחזור על הטעות. עשי ככל שביכולתך להימנע מקשר, אם את צריכה תמיכה אנחנו פה.

גם אני פה במסרים אם תצטרכי, עצות מעשיות, חיזוק נקודתי וכו'.

 

[נורית הדרי]

את יכולה יקירתי, וודאי שאת יכולה

תני קצת יותר אמון בעצמך. יש רגעים שיאוש צובע את כל העולם בשחור. אבל זה יחלוף . מנסיוני, על כל חמישה צעדים קדימה נסוגים שניים. הכיוון הוא החוצה, אבל הדרך מלאה נסיגות ... בהצלחה

 

[spooni]

לא נורא אם נכשלת עכשיו,תמשיכי בנתק

אל תתייאשי בבקשה, תהיי חזקה. אני יודעת שאת כמעט ומשתגעת מגעגועים אבל אין לך ברירה. תזכרי בכל היחס הגרוע שהוא התייחס אליך ? את רוצה לחזור לזה ? ואנחנו פה לעודד אותך.

 

[ineni]

בוודאי שאת יכולה

נכון, זה לא קל. זה תהליך ארוך ומייגע. את כבר יודעת בשכל שאת צריכה לעזוב, אבל הלב זה סיפור אחר... אני לא אגיד לך שהוא מנייאק ולכן תעזבי אותו. את הרי אוהבת אותו. אני רק אגיד לך, שהגיע הזמן לאהוב את עצמך יותר. את יותר חשובה. והקשר הזה מקטין אותך, הופך אותך עצבנית ותלותית. אז תאהבי את עצמך. ובשביל עצמך - תתנתקי. אני מקדישה לך את השיר: אוהבת אותך עוזבת אותך דפנה ארמוני לחן: שלום חנוך מילים: שלום חנוך לא יודעת איך להתחיל מה לכתוב, איך לא להבהיל אוהבת אותך, עוזבת אותך, אין לי אויר. סוף הלילה אתה עוד ישן כל כך שלו שזה לא יאמן בדרך שלך הלכתי איתך מגיל כה צעיר, רוצה להסביר, רוצה שתבין אין שום רע בך, הכל בי... כשאתה על ידי אוחז בידי זה עוצר בעדי, רוצה לבדי... רוצה לרקוד, רוצה לשיר לפרוש כנף, לעוף מעל העיר ולשוב אל חושי שוב להדליק את נשמתי ולבדי, לדעת מה איתי להציל את חיי... אם בכל זאת אני לא טועה, אולי כמו כל אישה נשואה, חשוב שאדע אם אני מפסידה ומה המחיר. רוצה להשלים עשר שנים ולומר לעצמי זאת אני. כשאתה על ידי, אוחז בידי, זה עוצר בעדי, רוצה לבדי... רוצה לרקוד, רוצה לשיר לפרוש כנף, לעוף מעל העיר ולשוב אל חושי שוב להדליק את נשמתי ולבדי, לדעת מה איתי להציל את חיי... תדע שאתה זורם בעורקי אין לי כמותך חבר תדע אתה הטוב מכולם בחיי הכל יעבור אתה תישאר אתה יקר לי איך אסיים הדף נגמר והכתב מתעקם. אוהבת אותך עוזבת אותך והבוקר מאיר... רוצה לרקוד, רוצה לשיר לפרוש כנף, לעוף מעל העיר ולשוב אל חושי שוב להדליק את נשמתי ולבדי, לדעת מה איתי להציל את חיי...

 

[Betterfly]

חבל

שאף פעם לא מדובר בחבר הכי טוב, כמו בשיר.

 

[ineni]

מסבירה...

הבאתי את השיר בהמשך לאמירה שלעזוב זה לא רק כשאהבה נגמרת, אלא יש מצב שבו את אוהבת מישהו "עד כלות", ודווקא העוצמה של האהבה הזאת מעידה שצריך לקום וללכת, כי היא כובלת אותך. ואת הולכת למרות שאת עדיין אוהבת. לגבי היחס של הצד הגברי בקשרים אובססיביים כאלה: ברשותך, אני משחזרת את מערכת היחסים שהייתה ביני לבין עידו: עידו אהב אותי, אפילו מאוד. הוא זה ש"התחיל" איתי (ולא אני איתו), והיה מקסים ברמות שקשה לתאר. אני טיפוס שלא נקשר במהירות, אבל הבעיה שכשאני כבר נקשרת - זה מידי ענק. וכך קרה שעם הזמן (היינו 7 שנים יחד), האהבה שלי אל עידו גדלה והתעצמה, עד כדי כך שהוא הפך להיות כל עולמי. כל המהות שלי בחיים, כל החלומות, כל הכוחות - הכל נותב אליו. אני במפורש חושבת שאני זאת שלא התנהגה בצורה נורמלית וסבירה בקשר הזה. אני בהחלט חושבת שהיחס שלי אל עידו הפך אובססיבי, וכך הקשר ביננו הפך למשהו חולני. גם לעידו היו קטעים שהוא לא היה בסדר, ברור, אבל אם להיות כנה נראה לי שהצד הבעייתי פה היה שלי. זאת הסיבה שאני דואגת מה יהיה בקשרים עתידיים. אני יודעת שנורא טבעי עבורי להתמסר כל כולי, ואני ממש חוששת שזה מה שיקרה שוב.

 

[Betterfly]

סליחה, דיברתי רק מנסיוני

ועל נסיונן של בנות פה עם מניאקים... לרוב, או לפחות אצלי, האובססיה מתחילה כשמדובר ב"לא מושג".

 

[נורית הדרי]

אני חוששת שאת קצת מחמירה עם עצמך

יתכן שזה מן שלב תודעה כזה . אבל את לוקחת עליך דברים באופן מלא כמעט וזה לא נשמע מציאותי . זה נשמע כמו : עידו לא אהב אותי כי עשיתי משהו לא נורמלי, רע וכאלה. וזה קצת האשמה עצמית מידי חריפה. יש לך אחריות על מה שקרה , אבל הצד השני בוודאי תרם את תרומתו. האם את מרגישה שהייתם נשארים יחד עד עצם היום הזה לולא היית תלויית יתר? האם את חשה שאיבדת את עידו למחלתך?

 

[ineni]

חד משמעית כן

אני איבדתי את עידו למחלתי. שוב, קצת רקע: אני זאת שסיימתי את הקשר ביננו. היה לי קשה מאוד, כי אהבתי את עידו והייתי קשורה אליו ברמות שאי אפשר לתאר. אבל החולי שלי הגיע לרמות כאלה, שלא נותר לי דבר לעצמי והבנתי שאני חייבת לקום וללכת. זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי. אני כותבת "אהבתי", אבל האמת היא שעד עכשיו (כמעט שנתיים אחרי), אני עדיין אוהבת את עידו. מאוד. קשה להגיד, במבט לאחור, "מה היה קורה אילו". אבל נראה לי שאלמלי האובססיביות שלי - דברים היו נראים אחרת. אולי היינו ביחד לתמיד.

 

[נורית הדרי]

אני מבינה

האם הוא ראה את הדברים כמוך? אני רוצה לשקף לך את התחושה שלי: נכנסת לכאן לראשונה עם ההודעה המרשימה שלך על כך שמכורה לאהבה היא כמו אישה מוכה. הסכמתי עם כל מילה שכתבת, ואני גם מאוד מתחברת לסיפור האישי שלך בגלל כמה קוים משותפים אחרים שיש לסיפור שלי עם הסיפור שלך. יחד עם זאת, עכשיו את אומרת משהו קצת שונה ( או שאני לא מבינה אותך) את אומרת שאת אישה מוכה שהשתמשה בידו של עידו כדי להכות את עצמך. בדרך כלל הסיפור של מכורה/מוכה הוא שהיא מוצאת לה את הדמות שתשתף פעולה עם החולי שלה. אי אפשר לרקוד את הריקוד הזה בלי בן זוג שיודע את הצעדים... אולי אני לא ממש מבינה אותך, אבל זה נשמע לי מהלך מעט מנותק מהמציאות...

 

[ineni]

מנסה להסביר

כתבת: "בדרך כלל הסיפור של מכורה/מוכה הוא שהיא מוצאת לה את הדמות שתשתף פעולה עם החולי שלה. אי אפשר לרקוד את הריקוד הזה בלי בן זוג שיודע את הצעדים" עידו ידע את הצעדים, ועוד איך ידע. אבל הקשר שלנו לא היה מההתחלה כזה. כלומר נראה לי שאני זאת שהנחתי לעידו להיות כזה כלפי. אם הייתי מתנהגת אחרת - אני בטוחה שגם הוא היה מתנהג אחרת. אני משערת שהצד הזה באופיו היה קיים תמיד, בלי קשר אליי, אבל ההתנהגות שלי "הוציאה" את השדים החוצה. נתנה להם כר נרחב לבטא את עצמם. שוב, קשה לדעת אבל נראה לי שגם אם הייתי במערכת יחסים עם גבר אחר, ולא עם עידו - הקשר היה לובש כזאת צורה. האם זה בגלל שאני מושכת גברים "כאלה"? אולי נכון יותר להגיד שבכל גבר (מצטערת על ההכללה, אבל בגדול) יש צד "אפל" כזה, ואני, בצורת ההתנהגות שלי, באופי שאני משווה לקשר שלי עם גברים, מאפשרת וגורמת לצד הזה להיות הדומיננטי והמאפיין של ערכת היחסים. בקיצור, אני לא משחררת את עידו מאחריות, אבל גם לא משחררת את עצמי באמירה ש"הוא מנייאק והכל באשמתו". אני לוקחת אחריות על עצמי, כי נראה לי שהדפוס הזה של "אישה מוכה" מתחיל קודם כל באישה עצמה.

 

[ineni]

רק רוצה להוסיף

שאין לי מושג איך עיד ראה את הדברים, כי בכל פעם שניסיתי להעלות את הנושא - אני הייתי בוכה והוא היה מהמהם, מתחמק ומביט בשעון לראות מתי ה"אנחנו צריכים לדבר" ייגמר הפעם. מה שיצא בסופו של דבר, זה שאני עזבתי די ב"טריקת דלת". לא הגענו יחד להחלטה, לא נפרדנו כידידים. פשוט קמתי ועזבתי. וחתכתי אותו מחיי.

 

[מיכל וזהו2]

מזדהה איתך כל כך

אני גם מרגישה לפעמים שזה לא הוא שמניאק, זו אני שגרמה לו להיות מניאק אין ספק שהדברים שעשו לי היו מגעילים ואין ספק שעשיתי בחירות לא נכונות בגברים ואין ספק שהם אשמים בהתנהגות המגעילה שלהם כלפיי אבל באיזשהו מקום - אני גורמת להם להיות ככה , ואני באובססיות הורסת אנשים שרואים אותי בהתחלה - פשוט מתים עליי , מעריצים אותי ואחריי כמה זמן כשהחרדות שלי נכנסות לפעולה וההתנהגות הOVER מנסה לרצות שלי נכנסת לפעולה הם מנסים "לברוח" ואני מתעקשת ומנסה יותר ויותר והם מתרחקים יותר ומנסים להרחיק אותי , על ידי התנהגות מגעילה וזה רק גורם לי לחשוב שאם אני אהיה יותר נחמדה אליי , אז הם שוב ירצו אותי , כמו שבהתחלה הם רצו אז אני עוד יותר מנסה מה שיוצא בסופו של דבר זה שאני מקרינה נואשות ומשפילה את עצמי ואז הם בכלל לא רוצים להיות עם מישהי כזו

 

[ineni]

מיכל יקרה

התאור שלך על ההבדל בין איך שהיית בתחילת הקשר, למה שהפכת בהמשך - זה בדיוק אני. הסברת ככ טוב מה שאני התקשיתי לנסח.

 

[נורית הדרי]

או, עכשיו זה נשמע מובן...פרט ל...

כן, זה בפירוש נשמע אחרת כשאת אומרת ככה. גם אני חושבת שמעבר להוצאת קיטור לגיטימית וזעם מאוד מובן - לא באמת מדובר בחבורת מנייקים, אלא באנשים שקיבלו מאיתנו הרשאה ואולי אפילו עידוד להוציא את החלקים היותר גועליים שלהם . אגב, נראה לי שבכל אחד מאיתנו קיים צד אפל כזה - גם בנשים. וזה מביא אותי למקום שאני לא יכולה להסכים איתו בשום אופן: קורבניות ואולי מזוכיזם מסוים אינם מתחילים באישה המוכה / מכורה. זאת איננה נטיה מולדת, או גנטית. לדעתי זאת הבניה חברתית ופוליטית של האישה לכיוונים פאסיביים. לכל אחת מאיתנו יש סיפור פרטי משלה על איך היא הפכה לאישה מוכה ומכורה לאשליית אהבה. אבל - יש , מעבר לזה, גם סיפור כללי יותר שמשתקף בחינוך שלנו. חישבי רגע איך אנחנו אמורות להיראות... איך אנחנו אמורות לתפקד כנשים נשואות ואמהות איך אנחנו אמורות לתפקד בשוק העבודה ובהיררכיה של המדינה והמשטר ותקבלי את התמונה העמוקה והשלמה יותר נשים, במידה רבה, מחונכות לפאסיביות, לקורבניות ולהקרבת יתר. בלי העידוד החברתי הזה , נשים היו מורדות כבר מזמן....

 

[נורית הדרי]

אה, ולפני שאתן מתחילות איתי....

עוד משהו. העובדה שאנחנו ככה מחונכות לא הופכת אותנו אשמות במצבנו, אבל היא בהחלט מטילה עלינו אחריות לשיקום. אנחנו כן אמורות לעשות משהו עם ההתמכרות שלנו ועם הקוברבניות שלנו. בראש ובראשונה, כמו שנאמר כאן , לא להסכים לה בשום אופן. ואני אישית רואה את האחריות שלי במושגים של סיוע ותמיכה בנשים אחרות . לא נגד גברים - בעד נשים!!! (בסופו של דבר זה בעד כולם)

 

[Betterfly]

קוברבניות?

הרגשתי קצת קוברבנית היום

 

[נורית הדרי]

אני תמיד מרגישה קובבה

ותמיד מרגישה קורבנית אז הנה : קובבה קורבנית היא קוברבנית....

 

[Betterfly]

../images/Emo45.gif