מסכימה איתך שהרבה זה עניין של חינוך
זה אכן מה שמשדרים לנשים, בכל הספרים, בסרטים ובשירים (למשל "זמר שלוש התשובות" שלדעתי צריך להוציא מחוץ לחוק). ממש עושים אידיאליזציה של להיות קורבן (או קוברבן, כמו שטוענת נורית...) אבל בכל זאת נראה לי שיש פה גם הרבה עניין של אופי, של אישיות. אני בוחנת למשל את צורת ההתנהלות שלי לעומת התנהגות של חברה קרובה שלי במצבים דומים. יותר מפעם אחת נדהמתי מהשוני התהומי בתגובות שלנו, ובמשקל שכל אחת נתנה לאירועים. והחינוך שקיבלנו היה זהה. ההבדל באופי שלנו הוא מאוד גדול, ונראה לי שממנו נובע השוני בהתנהגות. אני מטבעי פסיבית, נוטה להתמסרות, למונוגמיה. "לוקחת ללב" מה שקורה, ויכולה להתפלסף ולנתח שעות כל אמירה, כל מחווה. בעוד שחברתי "לוקחת בקלות". זה לא שהיא יודעת להתגבר על אירועים קשים. היא פשוט לא מבחינה בקושי שבהם. כך שמבחינתה לא קרה דבר, בעוד שאני במצבים דומים - חרב עלי עולמי. לכן נראה לי שיש לי הרבה מה לעשות אצלי, אישית, מעבר לשינוי תרבותי וחברתי שצריך להיעשות.
זה אכן מה שמשדרים לנשים, בכל הספרים, בסרטים ובשירים (למשל "זמר שלוש התשובות" שלדעתי צריך להוציא מחוץ לחוק). ממש עושים אידיאליזציה של להיות קורבן (או קוברבן, כמו שטוענת נורית...) אבל בכל זאת נראה לי שיש פה גם הרבה עניין של אופי, של אישיות. אני בוחנת למשל את צורת ההתנהלות שלי לעומת התנהגות של חברה קרובה שלי במצבים דומים. יותר מפעם אחת נדהמתי מהשוני התהומי בתגובות שלנו, ובמשקל שכל אחת נתנה לאירועים. והחינוך שקיבלנו היה זהה. ההבדל באופי שלנו הוא מאוד גדול, ונראה לי שממנו נובע השוני בהתנהגות. אני מטבעי פסיבית, נוטה להתמסרות, למונוגמיה. "לוקחת ללב" מה שקורה, ויכולה להתפלסף ולנתח שעות כל אמירה, כל מחווה. בעוד שחברתי "לוקחת בקלות". זה לא שהיא יודעת להתגבר על אירועים קשים. היא פשוט לא מבחינה בקושי שבהם. כך שמבחינתה לא קרה דבר, בעוד שאני במצבים דומים - חרב עלי עולמי. לכן נראה לי שיש לי הרבה מה לעשות אצלי, אישית, מעבר לשינוי תרבותי וחברתי שצריך להיעשות.