אני מבקש לדעת כמה חושבים שהראיה

דוד1000

New member
אני מבקש לדעת כמה חושבים שהראיה

טובה וכמה חושבים שהיא לא טובה? מה שיוצא מטמא טמא. יש הבדל בין נאנקה לבין הדבורה. הדבורה לא ממצא את הדבש מגופה אלא משק נפרד מהקיבה. דבורים נחשבות לשיקוץ, כמו החרקים האחרים, ואינן כשרות. אולם הדבורה יוצאת דופן: היא אמנם אסורה באכילה, אך הדבש שלה כשר, להבדיל מתוצריהן הגופניים של בהמות לא כשרות. מה שנלקח מגוף טמא נחשב לטמא על פי ההלכה היהודית, אך הדבורה אינה מעכלת את הדבש. למרבה הפלא", בתורה שבעל פה קיבלו חז"ל ואבותיהם מאבותיהם, עד משה רבינו ע"ה, את המשפט הקצר והנמרץ הבא המופיע בתלמוד (בכורות ז, ב:). כך כתוב: "דבש דבורים, מותר. מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן". והסביר רש"י: שאוכלות מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן ואין ממצות אותו דובשנו מגופן \וכן נפסקה הלכה בשו"ע יו"ד סי' פ"א/. מי יכול היה לדעת לפני אלפי שנים סוד טבע זה הנוגד את ההגיון הפשוט ואת הדמיון המוחלט לחלב, ואף לומר זאת בבטחון גמור עם השלכה הלכתית משמעותית, אם לא שבורא העולם הוא אשר גילה זאת לצורך ידיעת ההלכה?? להלן דבריו של הרב דב שטיין. מזונותיה של הנאקה הופכים לחלב לאחר שהפכו לחלק מגופה בפועל. לא כך הדבורה. לדבורה יש שק דבש לתוכו מופרשים אנזימים שהם עצמם אינם אסורים לאכילה באשר הם לא ראויים לאכילה. הם משפיעים בדרך אנזימטית על הצוף להפכו לדבש. הדבש לא היה מעולם חלק בלתי נפרד מהאורגניזם של הדבורה. האנזימים המופרשים לכשעצמם אינם אכילים והם כנראה אפילו מרירים. כך שאכילתם לכשעצמם אינה אסורה. לכן יוצא לנו שלמרות שלאנזימים הללו יש ערך תזונתי כל שהוא, אך היות והם לכשעצמם אינם אכילים, הדבש כשר. נא לראות סעיף ב' בקישור. http://www.mechon-mamre.org/i/5203.htm
 

דוד1000

New member
לא הופרך. ולא יעזור לך לכתוב באנגלי

באנגלית, יש לי תוכנה שמתרגמת.
 

גוססי2

New member
זהו, הרגת אותנו ../images/Emo6.gif

חבר'ה, אין ברירה, צריך לעבור לרוסית
 

Igra Rama

New member
David1000

When will you understand ? The bee ingests the nectar. Ingestion involves enzymes. Idiot.
 

דוד1000

New member
להלן רשימה חלקית של עשרות מקורות

להלן רשימה חלקית של עשרות מקורות מימי המשנה ועד ימינו לפיהם באופן עקבי היהדות תופסת שהיוצא מן הטמא שאינו ראוי לאכילה ולעיתים גם אם ראוי מעט לאכילה בדוחק רב כמו שלית חמור הרי האוכלו לכשעצו או בתערובת או בנותן טעם וכיו"ב הרי לא עבר על מצוות התורה. היינו הדבר מותר. תלמוד בבלי מסכת חולין דף קטז עמוד ב מותר להעמיד חלב בקיבת נבילה. שבה כידוע החומר הפעיל לעשייתה לגבינה הינו הפפסין הבא מן האסור וזאת משום שהוא נחשב לפרש שאינו ראוי לאכילה תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ז עמוד ב לענין היתר עור השליא בולד חמור לאכילה. רש"י מסכת עבודה זרה דף כט עמוד ב ד"ה אבל אמרו כבציטוט הראשון לגבי קיבת עולה האסורה גם היא. תוספות מסכת חולין דף קטז עמוד ב ד"ה הכי גרסינן בדבר חלב מגובן בקיבת עגל שינק מבהמה טריפה שנחשב למותר באשר הוא נחשב לפרש בעלמא. ספר האורה חלק א' [קי*] פסק מספר העתים ד"ה אין מעמידין לענין היתר חלב בקיבת עגל שהוא נבילה ספר כלבו סימן קא ד"ה בהמה שהיתה שאין איסור אכילה בתורה על גידין וטלפיים מן האסור. בית יוסף יורה דעה סימן פא אות ה ד"ה חלב בהמה שתן מבהמה אסורה מותר. שולחן ערוך יורה דעה סימן פא סעיף ד שליא שהחמור נוצר בו, מותר, דפירשא בעלמא הוא. שו"ת יביע אומר חלק ח-או"ח סימן מג ד"ה ט) ויש שמרי שכר אין בהם איסור חמץ. שו"ת יביע אומר חלק ח-יו"ד סימן יא ד"ה ה) ולכאורה לענין המוסק שהוא הפרשה דמוית דם מאייל המוסק ודם אסור בכל זאת היות וכעת אינו ראוי לכשעצמו לאכילה הרי הוא מותר אפילו כתבלין נותן טעם. תוספות מסכת עבודה זרה דף סט עמוד א ד"ה ההוא אימרטוטי ההוא אימרטוטי אימרטט - יש לתמוה עכשיו היאך אנו אוכלים דבש דבורים והלא רגלי הדבורים מעורבים בדבש ואף על גב דהוי פגם מ"מ השרץ עצמו דאיפגם מיתסר לכ"ע לכ"נ לר"ת דודאי רגלי הדבורים כיון דעצמות תוספות מסכת עבודה זרה דף סט עמוד א ד"ה ההוא אימרטוטי דבש דבורים והלא רגלי הדבורים מעורבים בדבש ואף על גב דהוי פגם מ"מ השרץ עצמו דאיפגם מיתסר לכ"ע לכ"נ לר"ת דודאי רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים דהא העצמות טהורים דתנן במס' (טהרות /ידים פ"ד/ פ"א) עצמות החמור טהורות ורגלי תוספות מסכת עבודה זרה דף סט עמוד א ד"ה ההוא אימרטוטי רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים דהא העצמות טהורים דתנן במס' (טהרות /ידים פ"ד/ פ"א) עצמות החמור טהורות ורגלי הדבורים כעצמות החמור והא דאמרי' אברים אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכעדשה מן השרץ היינו לענין בית יוסף יורה דעה סימן פא אות ח ד"ה וכתב בספר וכתבוהו הגהות מיימון בפרק ג' (אות א) בשמו וכתבו התוספות בפרק בתרא דע"ז (סט. ד"ה ההוא) תימה היאך אנו אוכלין דבש והלא רגלי הדבורים מעורבים בדבש ואף על גב דהוי פגם מכל מקום השרץ עצמו דאיפגם מיתסר לכולי עלמא לכן נראה לרבינו תם דודאי רגלי בית יוסף יורה דעה סימן פא אות ח ד"ה וכתב בספר רגלי הדבורים מעורבים בדבש ואף על גב דהוי פגם מכל מקום השרץ עצמו דאיפגם מיתסר לכולי עלמא לכן נראה לרבינו תם דודאי רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים דהא העצמות טהורים דתנן במסכת ידים פרק ד' (מ"ו) עצמות החמור טהורים ורגלי בית יוסף יורה דעה סימן פא אות ח ד"ה וכתב בספר רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים דהא העצמות טהורים דתנן במסכת ידים פרק ד' (מ"ו) עצמות החמור טהורים ורגלי הדבורים כעצמות החמור עכ"ל וכ"כ שם הר"ן (לב: ד"ה ההוא) והרא"ש (סי' יא) והמרדכי (סי' תתנד) בשם רבינו תם גם כן. ומצאתי כתוב האלף לך שלמה-השמטות סימן לז ד"ה הנה סוף...כנ"ל. שו"ת אחיעזר חלק ג סימן לג ד"ה ולכאורה בעצמות נבילה לטמא, דזה ילפינן מדרשא דנבלתה % וא"כ פשוט דעצמות שנתיבשו אין בהם חשש איסור כלל. ועי' בתוס' ע"ז ס"ט דודאי רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים דהא עצמות החמור טהורות ורגלי הדבורים כעצמות החמור כו' ולענין אכילה שפיר דמי. שו"ת אחיעזר חלק ג סימן לג ד"ה ולכאורה בעצמות אין בהם חשש איסור כלל. ועי' בתוס' ע"ז ס"ט דודאי רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים דהא עצמות החמור טהורות ורגלי הדבורים כעצמות החמור כו' ולענין אכילה שפיר דמי. שו"ת דברי יוסף סימן ו ד"ה ולכאורה בעצמות דנבלתה), וא"כ פשוט דעצמות שנתייבשו אין בהם חשש איסור כלל. ועיין בתוספות ע"ז דף ס"ט ע"א ד"ה ההוא, דודאי רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים, דהא עצמות החמור טהורות ורגלי הדבורים כעצמות החמור וכו' ולענין אכילה שפיר דמי. שו"ת דברי יוסף סימן ו ד"ה ולכאורה בעצמות ועיין בתוספות ע"ז דף ס"ט ע"א ד"ה ההוא, דודאי רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים, דהא עצמות החמור טהורות ורגלי הדבורים כעצמות החמור וכו' ולענין אכילה שפיר דמי. שו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן צו ד"ה (א) הנה הפוגמים, י"ל דאפילו רוב אין צריך, כמבואר (ביו"ד סי' ק"ז) ובדרכ"ת (שם סקכ"ו), וגם מטעם שאין כוונתו לבטל האיסור, וכמו ברגלי הדבורים (בסי' פ"ד), והביא מנובי"ק (סי' כ"ו), וגם משום שדרכו להשתמש בשפע תמיד, ועוד הביא מדברי הטו"ז (סי' צ"ח סקי"א), ורמ"א (סי' שו"ת מנחת יצחק חלק ה' סימן ה ד"ה (ל) אבל...כנ"ל. שו"ת מנחת יצחק חלק ה' סימן ה ד"ה (ל) אבל אנו אוכלין דבש דבורים, שהרי רגלי הדבורים מעורבין בדבש, וכל שהוא בעינו ודאי אסור, אע"פ שהוא פוגם, ואמרו בשם ר"ת ז"ל, שרגלי הדבורים, כיון דעצמות נינהו שרו, כדתנן עצמות טהורין עכ"ל, ולא כתב דלשיטת האחרים לק"מ, וע"כ משום דהכא שאני דהם בעין שו"ת מנחת יצחק חלק ה' סימן ה ד"ה (ל) אבל...כנ"ל. שו"ת יביע אומר חלק ח-יו"ד סימן יא ד"ה ז) ובהיותי (סט א) ד"ה ההוא, שרגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים, שהרי העצמות טהורים כדתנן עצמות החמור טהורים, ורגלי הדבורים כעצמות החמור. ע"ש. (וכעת אמ"א). תוספות מסכת עבודה זרה דף סט עמוד א ד"ה ההוא אימרטוטי היתר לאכול רגלי דבורים שהם חלק מן הטמא. תוספות מסכת עבודה זרה דף סט עמוד א ד"ה ההוא אימרטוטי רגלי דבורים מותרות כמו עצמות חמור על פי האמור במשנה (טהרות /ידים פ"ד/ פ"א) עצמות החמור טהורות ... בית יוסף יורה דעה סימן פא אות ח ד"ה וכתב בספר...כנ"ל. שו"ת אחיעזר חלק ג סימן לג ד"ה ולכאורה בעצמות...כנ"ל. שו"ת מנחת יצחק חלק ה' סימן ה ד"ה (ל) אבל...ששם מקשה עוד יותר שהרי רגלי הדבורים בעין לפנינו ומתיר שהרי הם כעצמות חמור ומותר. שו"ת יביע אומר חלק ח-יו"ד סימן יא ד"ה ז) ובהיותי שרגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים, שהרי העצמות טהורים כדתנן עצמות החמור טהורים, ורגלי הדבורים כעצמות החמור. ע"ש.
 

Providence

New member
לא בבעית כשרות עסקינן, אלא בשאלה

האם הבנת חז"ל ביצור הדבש עלתה על הבנת פלאח מגדל דבורים. התשובה: לא!
 

דוד1000

New member
כל דתי שאוכל דבש מסכים לראיה.

ואתה היחידי מבין הכופרים שלא מסכים לראיה.
 

Providence

New member
לחז"ל היתה רשות וסמכות להתיר דבש

שנאמר "לא בשמים היא" וגם נאמר "ככל אשר יורוך" והענין כה מהותי עד כי החלטת בית-דין של מטה עולה כופה עצמה על בית-דין של מעלה וראה תנורו של עכנאי. כל זה אינו מעניננו כאן, שכן, אין אנו דנים בכשרות. השאלה היא האם הבינו חז"ל את תהליך יצור הדבש. התשובה: לא מעבר להבנת פלאח מגדל דבורים...
 
למעלה