מבוסס על...(יצא קצת ארוך)
הגירסה הקצרה של התשובה שלי: מבוסס על נסיון בשטח וכן על עקרונות נוירו-פיזיולוגיים ונוירו-פסיכולוגיים אשר נוגעים לקשרים העצביים בין חלקי המוח השונים,ובינם לבין שאר חלקי הגוף ועל עקרונות מדעיים ידועים של התפתחות. כך שהשיטה ("ורדי") פותחה בהתבסס על ידע מדעי קיים (המבוסס על מחקרים). אם תתעקשי, אני מאמינה שאוכל להביא גם מחקרים שמדברים על הקשר בין ליקויי למידה לתפקוד המוטורי. הידע הוא לא בהכרח חדש ולא פעם חופף לידע של רב"ע.
הגירסה הארוכה והמתפלספת יותר : אבל עוד לפני שתתעקשי אני רוצה להזכיר לך שאת תיאורית "אינטגרציה סנסורית", פיתחה גין איירס החל משנות ה-50 כתאוריה, תוך שהתבססה על הידע שלה בנוירופסיכולוגיה (כמובן שבהמשך באו גם המחקרים) . תיאוריה שעבורנו משמשת היום כבסיס ההתייחסות לטיפול בתחום התפתחות הילד.ג'ין איירס התבססה בין היתר על פיאז'ה (אופס..שוב תיאוריה...שמבוססת על תצפיות...שנגיע עד פרויד?) ועוד לפני כן, אם נחזור להיסטוריה -לגישות ובסיס הידע של ריפוי בעיסוק האם כל כולו מבוסס על מחקרים? לא. הוא מבוסס על ידע שהצטבר בשטח והפך לעובדות ידועות שחלקן נחקרו רק בהמשך, או ידע מדעי קיים שעליו ביססו שיטות טיפול. למה זה יותר נכון לבדוק אם הילד מצליח לחגור חגורת בטיחות, ואם הוא לא אז ללמד אותו ולהאמין (בהתבסס על מה ?) שעכשיו תהיה העברה והוא יוכל גם לבצע פעולות אחרות שדורשות חצית קו אמצע/הצלבה...למה לא להתחיל מטיפול במקור הבעיה, הקושי התפקודי-המוטורי של ביצוע פעולת ההצלבה ולהאמין שאחרי שנעבוד על זה הוא כבר יוכל לבצע את שאר הפעולות? אני לא מנסה להגיד ששיטה אחת טובה מהשניה .אני מרפאה בעיסוק, זה הבסיס לטיפול שלי ולהתייחסות שלי,וגם אני חושבת שחשוב שתיאוריה/גישה תהיה מגובה במחקרים..אבל אני מנסה להגיד שהידע על התפתחות,ליקויי תפקוד ולמידה לא נגמר בידע אותו רכשנו במהלך הלימודים באוניברסיטה,שצריך לשמור על ראש פתוח (אבל לא יותר מידי שלא יפול המוח-כמו שכתוב בחתימה של אחת מחברות הפורום) ולזכור שמה שאנחנו יודעים ומכירים היום כנכון יכול להתגלות מחר כ"שטויות במיץ"...וההסטוריה הוכיחה זאת כבר פעמים אינספור. נ.ב שאלת אם זו תיאוריה או מציאות...מה זו מציאות בכלל?! יש רק מציאות אחת?