נעים מאוד. קוראים לי אודי, ../images/Emo66.gif
בן 44, חובב מושבע של "עסקי אוויר": מטאורולוגיה ותעופה. או בקיצור: הראש שלי תמיד בעננים... תמיד חלמתי להיות טייס, אולם נסיבות החיים איכשהו תמיד הרחיקו ממני את הגשמת החלום. התפתחות התסמונת שלי בקצרה: חובב מטוסים מילדות. בתור ילד, רגעיי המאושרים ביותר היו כשהסנפתי את ריח הדס"ל בנמל התעופה לוד (נתב"ג...), או כשהתפלחתי דרך הגדר הפרוצה לרחבת המטוסים בשדה דוב (אז עוד היה אפשר...), והייתי מציץ לכל המטוסים הקלים שחנו שם. בהמשך תחביבי נהיה קצת יותר מעשי. יצא לי בשנות התיכון לטוס פעמים רבות לצידו של הטייס באיילנדר, ששירת את ארקיע בקוו לראש פינה (וגם קצת בצ'יפטיין). כנוסע "מתמיד", הטייסים הכירו אותי, ואיפשרו לי לאחוז קצת בהגאים (בלי שאף אחד מהנוסעים יראה, כמובן). מגיל 12 בניתי טיסנים בקלוב לתעופה, ובהמשך במסגרת גדנ"ע אויר. שם גם זכיתי להשתתף בגיל 17 בקורס הנכסף-קורס דאייה. זו היתה הפעם הראשונה שבאמת הטסתי בעצמי, למרות שהמדריך ישב מאחוריי והיה דרוך לכל שטות שאעשה... אפילו חוויתי במהלך הקורס נחית אונס אמיתית, כשהכבל שגרר את הדאון (עם טנדר) נקרע כשהיינו בקושי ב-200 רגל, ובזווית טיפוס של כ-70 מעלות. עד היום לא אשכח את הצרחה של המדריך הפוקדת עליי לעזוב את הסטיק, ואת הסיבוב החד והמצמרר שביצע תוך כדי הצרחה לכיוון המסלול. ב"ה נחתנו בשלום. רק לאחר הנגיעה בקרקע קלטתי מה עבר עלינו... וכל זה לקח שניות ספורות... מגבלות בריאות ואופי (שונא להילחם..) מנעו ממני להתקבל לקורס טייס בח"א, ואת רעבוני להגאי המטוס השבעתי מדי פעם בשכירת צסנה לחצי שעה עם מדריך. אמנם ידעתי שלא אוכל להשלים לרשיון, אבל לפחות קצת שיחקתי עם ההגאים. מאוחר יותר, כשהתחלתי להגיע לאירופה מדי פעם, עשיתי אותו דבר, אבל עם דאונים. הייתי מקדיש את ימי ראשון הקדושים לבילוי במנחתי דאונים, כשגולת הכותרת היתה כמובן הגיחה שלי. בשנים האחרונות שהיתי לא מעט בצ'כיה, ושם הרביתי לדאות בקלוב דאייה נפלא הממוקם בפראג. חוויה צרופה, מומלצת וזולה יחסית... מיותר לציין, שבכל פעם שאני טס במטוסי נוסעים אני קשוב ודרוך לכל שלב ושלב מהטיסה, כמו לכל טלטלות מזג האויר, שגם בהן אני מתמצא... דריכות זו מונעת ממני להירדם לחלוטין בטיסות-אפילו מעבר לאוקיאנוס... אני פשוט "משתתף" עם הטייסים בכל שלבי הטיסה.... ממקום מושבי הצפוף... (לפני עידן 11 לספטמבר הייתי מנסה את מזלי בכל (!!!) טיסה להיכנס לתא, ואפילו הצלחתי מדי פעם לשבת בנחיתות. היו זמנים... זהו בקצרה. אה, ועוד משהו: לפני כשנתיים גיליתי את סימולטור הטיסה. אני מרבה להשתעשע בו, למרות שזה לא דומה כהוא זה לתחושות שמועברות לישבן בטיסה אמיתית. אני משחק בסימולטור נפלא בשם Micro Flight, המתמחה במטוסים קלים, בדאונים ובמטוסים עתיקים. ברכותיי לכל משתתפי הפורום החדש ולמנהלו. אשמח לשמוע גם את סיפוריכם האישיים. שבת שלום, אודי
