אני מסתכנת ופורשת את הלב שלי
פה על השולחן. 11 חודשים בבית. היום שלי התחיל בישיבה באוטו ליד הבית, כשגם אלה וגם אני ממררות בבכי. מזל שהרחוב היה ריק (כמה שאני פולניה). ואני יוצאת מהארון: בחצי השנה האחרונה כמעט ולא יצאתי מגבולות השכונה שלנו, כי אלה צורחת בנסיעות, ואני לא מצליחה להתגבר ולאטום אזניים. כן, אני, ושתי, מלכת העצות לאם הטריה, מפחדת מהבכי של הבת שלי. חוץ מהענין הזה באמת שיכולתי לשבת בבית עוד שנתיים גם. יש לי סבלנות לילדה, וכיף לי איתה, ואת חברת המבוגרים והאתגר האינטלקטואלי אני משלימה בדרכי שלי. אבל אני רוצה את החירות שלי בחזרה. די, נו, מה אני כבר מבקשת? קצת אומץ לעצמי וקצת, רק קצת שקט. תודה על ההקשבה.
פה על השולחן. 11 חודשים בבית. היום שלי התחיל בישיבה באוטו ליד הבית, כשגם אלה וגם אני ממררות בבכי. מזל שהרחוב היה ריק (כמה שאני פולניה). ואני יוצאת מהארון: בחצי השנה האחרונה כמעט ולא יצאתי מגבולות השכונה שלנו, כי אלה צורחת בנסיעות, ואני לא מצליחה להתגבר ולאטום אזניים. כן, אני, ושתי, מלכת העצות לאם הטריה, מפחדת מהבכי של הבת שלי. חוץ מהענין הזה באמת שיכולתי לשבת בבית עוד שנתיים גם. יש לי סבלנות לילדה, וכיף לי איתה, ואת חברת המבוגרים והאתגר האינטלקטואלי אני משלימה בדרכי שלי. אבל אני רוצה את החירות שלי בחזרה. די, נו, מה אני כבר מבקשת? קצת אומץ לעצמי וקצת, רק קצת שקט. תודה על ההקשבה.
