אני מסתכנת ופורשת את הלב שלי

[daldan]

אני גם עברתי את זה

אמנם בחודשים צעירים יותר, אבל בהחלט היו נסיעות שלוו כל הדרך בבכי וצרחות של יואב. אז שרתי לו ודיברתי איתו ונתתי לו משחקים. דבר נוסף שעשיתי היה "תוכני דרך" הייתי מתכננת מראש מה נקודות העצירה שלי במהלך הנסיעה וכך הייתי יודעת שעוד ככה וככה זמן יש תחנת דלק ואני אוכל לעצור ולהרגיע אותו קצת. עם הזמן המוסיקה הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהנסיעה שלנו והיום ברגע שאנחנו נכנסים לרכב יואב מיד מבקש "שיר" בשביל שאני אשים לו דיסק עם שירים (שלי שלו לא משנה מה העיקר שינגן)

 

[T noki]

זה ישתפר עם הגיל

ואת צריכה פשוט לנסות ולהעיז. היא תתרגל יחד איתך. אצלנו עזר שירים וסיפורים. אני מכירה את כל הסיפורים בע"פ, הייתי שרה לו עם המוסיקה או בלי המוסיקה ברקע, ואם המצב היה באמת קשה (כשלון שיטת השירים...) אז הייתי פונה למוצא האחרון - סיפורים. פלוטו, תירס חם, כל הרפרטואר שאני זוכרת בע"פ. זה כמעט תמיד היה מרגיע אותו. בגיל שהוא כבר היה יותר גדול אז הוא ידע לקחת בעצמו מוצץ ובקבוק מים שהיו לידו בכסא. חוץ מזה גם בצרחות הכי רמות הייתי ממשיכה לדבר איתו, לשאול אותו למה הוא בוכה, ולהרגיע שכבר נגיע. במקרים נדירים מאד נאלצתי לעצור בצד באופן בטיחותי ולהרגיע אותו כמה דקות (ציצי וכו' או החלפת חיתול). בהצלחה!

 

[יעל מטיילת]

כמה כואב ../images/Emo10.gif

הלל פחות או יותר אוהב לנסוע. אבל טיול בעגלה זה משהו אחר לגמרי. מוציא אותי מדעתי.

 

[yaelia]

חוץ מלשלוח חיבוק גדול

אין לי עצות משכילות. יש לי ילד רגוע רוב הזמן ואין לי אוטו מקווה שהיא תתרגל ואת תתרגלי ובעיקר תזכרי שזאת את זצריכה להתגבר על אימת הבכי.

 

[ה ו ב י ט]

../images/Emo24.gif

אני עוד לא שם מבחינת הנהיגה (רק עכשיו מעיזה לנסוע בתוך הישוב...) אבל שולחת חיבוק גדול. מקווה שזה ילך וישתפר.

 

[ח נ ש ו קי ת]

לא יודעת איך לעזור לך...

אבל שולחת לך חיבוק גדול! מקווה שהפיתרון המיוחל יגיע בקרוב... לגבי החירות שלך - לא רוצה חלילה לדכא, אבל נראה לי שברגע שילדת ילד, החירות הזאת נשללת ממך. אפילו שיגדלו ויעזבו את הבית, נניח בגיל 18, לעולם לא נחזור להיות כמו פעם. לטוב ולרע. בעיקר לטוב.

 

[ו שתי]

אני יודעת שזה יעבור

ואני יודעת שצריך להתאמן על אזניים מפלדה עד אז. ויהיה בסדר. תודה על ההקשבה!

 

[Dimaya]

יכולה רק להציע ../images/Emo24.gif

בת שלי התחילה לצרוח בנסיעות לפני כחודש (עד אז בשנייה שהיינו מכניסים אותה לסל-קל ומתניעים - הייתה נרדמת), צורחת וצורחת, ובא לי להתאבד, כי לא מרגיע אותה שום דבר. כלום. אז אני מקווה שיעבור לה, כי לא לנסוע זה לא אופציה (גרים יחסית בפריפריה ואי אפשר לשבת בבית כל הזמן)... מחזקת אותך ואם תמצאי פתרון - אשמח לשמוע (ומבטיחה לספר לך אם אני אמצא משהו...)

 

[galiaS]

מוסיקה מדיסקים או קלטות וידאו שהיא

אוהבת. ולהפוך את הכסא. אצלנו זה פתר את הבעיה, גם נטע שנאה להיות באוטו.

 

[צהלולים]

הבן שלי שונא אוטו. שונא!!! אני

משתדלת לנסוע כמה שפחות, אבל לא מגבילה את עצמי מאד. הוא גם לא אוהב עגלה, כך שהאופציות מצומצמות ביותר... אבל ככל שעובר הזמן הוא סובלני יותר ומוכן לנסוע בקלות גדולה יותר. כיום נסיעות קצרות עוברות בסדר לרוב (כשהוא לא עייף), ובארוכות הוא נרדם (אחרי בכי), כך שהבעיה מצטמצמת לנסיעות "בינוניות"... בכל מקרה, חל שיפור משמעותי כשהורדנו את הריפוד של הסלקל (מגן הראש ההוא) בגיל ארבעה חודשים, ואני מעריכה שעוד חודש-חודשיים (כשנעבור לכיסא בטיחות) המצב ישתפר פלאים. מקווה שגם אצלך יהיה כך. בגיל 16 היא במילא לא תרצה לנסוע איתך לשום מקום...

 

[maya28]

../images/Emo24.gif

לצערי אין לי הרבה עצות , אצלנו המצב טוב כשהוא באוטו. אבל בהחלט מבינה אותך ואת הרצון לעשות דברים מחוץ לשכונה שאת גרה בה. מקווה שהדברים הסתדרו בהקדם ובנתיים קבלי

גדול.