איך זה מתיישב עם המציאות?
מי שיכול למצוא לעצמו חצי שני, יתנסה בזוגיות וילמד על מה אפשר לעצום עיניים, על מה צריך להעיר ועל מה כדאי לשקול פרידה. אדם שמתקשה למצוא זוגיות, עלול להיתקע בזוגיות לא מספקת כי זה האדם היחיד ששם עליו בזמנו. כמו כן, מכייון שאדם כזה מתקשה למצוא זוגיות, הוא יפחד להעיר הערות או לשקול פרידה גם כשיש צורך בכך, כי הוא יחשוש לאבד זוגיות.
מי שרגיל להיות בקשרים יודע להעריך את עצמו, ויודע שהוא יכול לברור מאנשים שמתעניינים בו את האחד/האחת שהכי קורץ/ת לו/לה. איך מישהו שאין לו הרבה אפשרויות בחירה, פתאום יכול להרשות לעצמו למיין ולפסול? זה לא נשמע לי הגיוני במידה ואותו אדם בריא ומחפש קשר זוגי-מיני.