אני מקווה שזה לא יעצבן פה את חלק

[wommer]

אני מקווה שזה לא יעצבן פה את חלק

מהחברים פה, אבל אני תוהה בקשר למשהו... אני אוהב את הלהקה גרין...יש להם שירים ממש טובים, ואני מרגיש שאני די מתחבר לסגנון..(עד כמה שזה שונה מפ"פ...) אבללל בדיסק האחרון שלהם, הם כתבו שם ממש אופרת רוק, יש שם שני שירים יחסית פרוגרסיביים, ארוכים שמחולקים לכמה חלקים(מזכיר את שיין, אבל בלי הרגש שמכניס שם דיויד, בלי הרבה תיחכומים ובלי סולואים כמעט...) ואז ביניהם יש שני שירים שמתחברים אחד לשני, שמצד אחד זה לא בעיה לעשות את זה, אבללל זה מאוד דומה לסגנון של פ"פ - שיר מעביר לשיר שמעביר לשיר שיוצר מנגינה אחת שלמה ומ-ד-ה-י-מ-ה!!! אז בכל אופן, רציתי לשמוע את דעתכם, האם הרוק כיום יכול לחזור לאותם ימים יפים וטובים, עם בעלי משמעות מוזיקלית ולירית(lyrics) כמו שהיו בשנות ה-60-80.... כי תכלס מצד אחד זה באמת נותן צד אחד של מחשבה שאולי כן, אבל אם מסתכלים על התמונה הכללית, עדין רוב להקות הרו'ק הם עדיין מנגנות שירים שטחיים מדי...

 

[afon]

דעתי

לטעמי גרין דיי היא אחת הלהקות היותר גרועות שנראו פה בשנים האחרונות.בכלל כל הפאנק רוק של העשור האחרון פשוט לא שווה להתייחסות.בקשר "לאופרת פאנק" שלהם: שמעתי את הדיסק והוא לא באמת מזכיר פרוגרסיב או פינק פלויד, זה שיש שירים ארוכים ומקושרים הופך את הדיסק לאלבום קונספט, לא לפרוגרסיב.וכאמור לדעתי המילה האחרונה שאפשר לאמור על הדיסק הזה הוא "מדהים"כדי לחזור לשנות ה60 וה70 (עזוב את שנות השמונים) מבחינה מוזיקלית צריך את המהפכה החברתית שקרתה בארה"ב.מכיוון שאני לא רואה מהפכה כזאת באופק, יחד עם רוח אופטימית וחדשה אז סיכוי למשהו דומה נראה לי קלוש.אבל לך תדע אולי עם המלחמה המתאימה, הנשיא המתאים, הדור המתאים, הכלכלה המתאימה והקרקע הנכונה עוד תצמח לך תרבות נגד חדשה שתניב מחדש שיאי מוזיקה.

 

[wommer]

תראה...

אחת הסיבות שהעלתי את הדיון הזה לפה, היא כי באמת אפשר לדבר פה על מוזיקה כמו שצריך. בכל אופן, אני לא ממש מתחבר לסגנון הפאנק, אבל אני כן די מתחבר לגרין דיי... נכון הדיסק לא פרוגרסיבי בגרוש לעומת dream theater או משהו בסגנון, אבל עדין, אם אתה מסתכל על הדיסק הראשון שלהם, בהשוואה לזה, אתה רואה שחל שם שינוי - כמו למשל בשימוש בכלי נגינה שאתה לא שומע אותם במוזיקת פאנק-פסנתר ואקוסטית.(אני לא יודע אם שמת לב...אבל תכלס זה מוזר...) חוץ מזה, אני לא אופטימי ממש לגבי שינוי כיוון של המוזיקה כיום, כי באמת, ואתה חייב להסכים איתי, שרוב מוזיקת הרוק כיום היא שטחית מדי...אין בה משהו מורכב מדי כך שנוכל להגיד "ווואוווו!!!!". אבל רציתי לשמוע את דעתכם ותודה...

 

[amitexc]

אתה אוהב את הלהקה?

סבבה ,מה אתה חוקר יותר מידיי אני לא מבין?! מה אתה רוצה אישור?אתה רוצה לדעת מה הסטטוס שלהם? מוסיקה זה הרבה מטעם אישי ואם השירים מתחברים אלייך אז סבבה . אתה פשוט לא צריך לתחקר יותר מידיי את העניין פשוט לעשות מה שאתה אוהב! תהנה...

 

[wommer]

מה אתה לוקח את זה ככה לעזאזל?!

ביקשתי דעה של אנשים חכמים, שאוהבים לפתח דיון, מה אתה מתעצבן?? רוצה לענות? אז אל תענה מה הבעיה שלך?!

 

[ציףציף1000]

אני אמנם לא מכירה את האלבום המדובר

אבל באופן כללי אני חושבת שזו טעות לחשוב שפעם היה טוב יותר - ה"ימים היפים והטובים" - ושעל מנת לעשות מוסיקה טובה כיום צריך לחקות את העבר. מה שחשוב, לטעמי, זה תוכן השירים, ולא הצורה שלהם. היינו, קטעים יכולים להיות ארוכים או קצרים, עם הרבה כלים או מעט, עם הרבה אקורדים או מעט - מה שחשוב זה אם הם מצליחים להעביר את הרגש/רעיון עליו מדובר בשיר, בצורה אפקטיבית. לגבי גרין דיי, הדבר היחיד שאני יודעת עליהם בוודאות הוא שהם הושפעו מהוסקר דו...

 

[afon]

לדעתי

אחרי שמיעה מרובה של הרבה ז'אנרים ולהקות בן אדם יכול להגיד מה הוא מעדיף, מה הוא יודע שהוא יאהב. כמו שאני כבר יכול להגיד שאני אוהב שירים יותר ארוכים ומורכבים (יותר מאקורד ורבע) עם שילוב של כלים סימפוניים. ודאי שיש עדיין סיכוי שאני אוהב איזה להקת פאנק... אבל הסיכוי הזה קטן מאוד. גם אם השיר יועבר בצורה טובה וידבר אלי אני עדיין לא אוהב את אותו שיר. הוא צריך להתאים לי לטעם.

 

[ציףציף1000]

זה קצת עצוב לשמוע

במיוחד מצד צעירים. המלצה שלי: תשמרו על ראש פתוח ואזניים פתוחות. אחרת, אתם עלולים לפספס הרבה דברים טובים. בעצם, אני בטוחה שתפספסו. וזה פשוט חבל.

 

[afon]

דברים יכולים להיות טובים

אבל הם פשוט לא יהיו כוס התה שלי. נגיד אני יכול להגיד שפנטרה הם ממש טובים, אבל אני לא אוהב את הסגנון.

 

[ציףציף1000]

אוקיי, בוא ניקח את הפנתרים האלו

כדוגמא. לא חושבת ששמעתי אותם, אבל אני יודעת במה מדובר - Hair Metal אמריקאי, משנות השמונים (בעקרון) - תוצר לוואי של המטאל של שנות השבעים. בעקרון, גם אני הייתי מעקמת את האף אם היו מציעים לי לשמוע אותם, אבל מה - לא הייתי פוסלת מראש את האפשרות, שאולי הם בכ"ז כתבו איזה שיר או שניים בעלי איכות, שכדאי להכירם. כאן, הייתי סומכת על המלצותיהם של אנשים (חברים, מבקרים וכו') שאת טעמם אני מכירה. אם הנ"ל היו אומרים לי שכדאי לי לשמוע שיר מסויים או אמן מסויים, אעשה זאת. לא בטוח שאוהב את זה, אבל מי יודע, אולי כן. ככה עושים כולם, וככה צריך להיות. לדעתי. וזה, אגב, גם אחת המטרות של הפורום שלנו.... אולי המטרה העיקרית, אפילו: לחשוף אנשים לדברים שהם אינם מכירים.

 

[Blackpanter1י]

אני דווקא אוהב אותם במיוחד את שני

האלבומים הראשונים Cowboys From Hell וVulgar Display Of Power יש להם מתופף חיה למרות שבזמן האחרון אני בקושי שומע אותם.

 

[ציףציף1000]

המתופף האהוב עלי

 

[JonyH]

אנימל!!!!

 

[ציףציף1000]

../images/Emo13.gif אכן

 

[JonyH]

כמה שזה מצחיק, הוא באמת מתופף טוב.

היה פרק שהוא עשה "מלחמת תופים" נגד באדי ריץ'. כמובן שבאדי ריץ' ניצח אבל לאנימל היו קטעים לא רעים בכלל

 

[wommer]

דעה נכונה וחשובה!

במוזיקה כמו שאנחנו מכירים יש המוןן סגנונות, חובה להיות עם ראש פתוח להכל...(חוץ מפופ

) ובאמת חבל שלא להיות פתוח לכל מיני סגנונות, לך תדע, אולי תאהבו אותם?(למרות שאני לא בא לבקר אותכם...

)

 

[afon]

תמיד עניין אותי...

איזה מטאל כבר היה בשנות ה70? נראה לי שאם בכלל היה מטאל בשנות השבעים הוא היה בסופם וממש בקטנה.

 

[flowerboy69]

היה היה

למשל "השבת השחורה" שהיו מהמובילות בתחום והיו ירית הפתיחה של סגנון המוזיקה הזה

 

[ציףציף1000]

קצת בהרחבה

שורשיו של המטאל הם בתחילת שנות השישים. כאשר הקינגסמן ביצעו את Louie Louie, והקינקס לקחו את זה צעד קדימה עם You Really Got Me. תת-ז'אנר שלם התפתח באמצע שנות השישים בארה"ב סביב צליל גיטרה "מלוכלך" - הוא הגראז' האמריקאי, תוך שילוב השפעות של הסטונס, הקינקס, ורוק'נ'רול אמריקאי מסורתי. הצליל ה"כבד" של הרוק התפתח בסוף שנות השישים, במקביל בארה"ב ובאנגליה. באנגליה, פעלו להקות כמו Cream, באדג'י והיארדבירדז, שפיתחו את צליל הרוק והבלוז, ובעקבותיהם (וכתולדה ישירה מהן) נולדה להקת לד זפלין שאני, לפחות, רואה בה את להקת המטאל הראשונה. בארה"ב, להקות הפסיכדליה והגראז' אימצו בהדרגה צליל יותר ויותר כבד. ראה Iron Butterfly, לדוגמא, או Blue Cheer, או טד ניוג'נט והאמבוי דיוקס שלו, או סטפנוולף, וכו' וכו'. בשנות השבעים הראשונות, התפתח הרוק הכבד בעיקר בבריטניה. ראה Deep Purple, Black Sabbath, Bad Company, Nazareth ועוד עשרות להקות. הסגנון הזה אומץ באמצע שנות השבעים, בערך, גם בארה"ב. באותה תקופה הסגנון לא נקרא "מטאל" אלא Heavy Rock. עם השנים, השתנה השם ל-Heavy Metal, ובסוף, בשנות השמונים, סתם ל-Metal, על גרורותיו. הרוק הכבד היה בעיקר נחלת בנים, מרקע סוציואקונומי נמוך. מבחינת הצלחה מסחרית, הז'אנר נכנס למיינסטרים רק בסוף שנות השבעים או תחילת שנות השמונים, עם להקות כמו AC/DC, מוטורהד ו-ואן היילן. את תתי-הז'אנרים שהתפתחו משנות השמונים ואילך, אני משאירה למומחים בנושא. העניין שלי בתחום הוא אנתרופולוגי, בעיקרו.

 

[afon]

מוזר מאוד

לד זפלין להקת מטאל? אני חושב שההגדרה עצמה לא נכונה, אם קראו בתקופה ההיא לסוג מסוים של מוזיקה רוק כבד אז זה עדיין צריך להישאר רוק כבד. אם ככה הדבר אז אין כמעט שום דמיון בין הטאל העכשוי לבין הרוק הכבד של שנות ה70, חוץ מהשימוש בגיטרה נראה לי הכול שונה. את לד זפלין הייתי מכניס לבלוז רוק. אם מסתכלים במבט לאחור על לד זפלין היא לא עונה כמעט על שום דרישה של להקת מטאל. ונגיד את ac-dc בחיים לא הייתי מחשיב כמטאל, הם הדוגמא הכי טובה ליצירת רוקנרול! כשאומרים איי סי די סי הדבר הראשון שעולה לי לראש זה רוקאנרול, זה פשוט מתאים בצורה מושלמת להגדרה.