אני מרגישה כבולה ואבודה

[ילדונט]

אני מרגישה כבולה ואבודה

זה לא קל לי לכתוב את זה, רוב הזמן זה מודחק עמוק עמוק, ורק לפעמים אני מדסקסת את זה עם האיש, אבל אולי הגיע הזמן לנסות לשמוע גם תגובות שונות משלו, ולהרחיב קצת את הראיה. אני מרגישה לא ממוצה, לא במקום הנכון, שלא עשיתי את כל מה שרציתי, שלא נתתי לעצמי הזדמנות לבדוק מה מתאים לי לפני שהתחתנתי, נכנסתי להריון וילדתי. אני מרגישה שעכשיו אין לי את הפריווילגיה של לחפש, כי אני מחוייבת לבעלי, כי אני מחוייבת לשחר, כי אני לא יכולה לעזוב אותה להרבה זמן, כי אני מפרנסת את שניהם. רציתי לטייל, לראות את המזרח, להשתתף בחפירה ארכיאולוגית. רציתי לעשות תואר או שניים בספרות ובמקרא. אני עובדת כעו"ד. הייתי עתודאית, מהתיכון לאוניברסיטה ומשם לצבא, וישר למשרד. אני טובה בעבודה שלי, ולפעמים גם מרוצה ממה שאני עושה, אבל בד"כ זה משעמם לי, או לא מאתגר, או לא מספק. אני מרגישה שיש איפשהו מקצוע/עבודה שבהם אני אוכל להגיע לסיפוק גדול יותר, אבל אני ממש לא יודעת מה זה, ולא יודעת איך לגלות את זה

 

[אפעופ]

גם לא קל לענות לך אבל מנסה.

אין לי תשובה חד משמעית אז יכול להיות שמה שאני כותבת יראה לך קצת מבולגן. בכל זאת. גם אני עו"ד וממרחק של 9 חודשים כמעט אחרי הלידה (שלי) אני חושבת שאת צריכה לעשות קצת חושבים. חלק מהדברים שאת מרגישה שלא הספקת - אם קצת רצון תוכלי עדיין לעשות. הכל ענין של דרך מחשבה וגם של זמן. לגבי לימודים - כל תואר שתרצי לעשות - אפשר בהחלט. שחר עוד קטנטונת אבל כשנכנסים לתלם כלשהו, אפשר לשלב גם לימודים בתכנית הכללית של החיים. זה דווקא החלק הקל לדעתי. לגבי חו"ל - יש דברים שאפשר לעשות ביחד עם כל המשפחה ויש כאלו שלא. תלוי כמה הכל בוער בעצמותיך ומה בוער יותר. שוב ענין של תקופה בחיים. יכול להיות שהיום את מרגישה כבולה אבל אם תחליטי שהכל עוד פתוח בפנייך וכל העתיד והחיים עוד לפנייך - השמיים הם הגבול - תחליטי - וככה יהיה. גם אני מאוד לא מרוצה מהמקצוע ומתה לעשות משהו אחר. לא יודעת מה - אבל בהחלט אחר. אני ממש מכירה את ההרגשה שלך לגבי הרבה דברים - בעיקר המקצוע. ובעצם גם לגבי הצורך בהכנסה כספית. כל שינוי שרציתי לעשות יצטרך לחכות קצת כי אנחנו חושבים על קניית דירה והמשכנתא - הצילו.. אין אפשרות לעזוב את העבודה עכשיו. ועוד דבר - אני חושבת שכל שינוי שעושים בחיים הוא בסופו של דבר לטובה - במיוחד אם זה מבחירה ואחרי מחשבה אבל גם אם לא. זהו - אלו הגיגי.

 

[תלתלושה]

אני חושבת...

שההרגשה הזאת קשורה לזמן הספציפי עכשיו כי כמו שאמרת את מחויבת לאישך,לקטנה שלך ואין לך את האפשרות או הפרויולגיה לעשות מה שאת רוצה...עכשיו.אמנם זה לא מנחם אבל הרבה אנשים מסתובבים עם המחשבה הזאת שהם לא בדיוק במקום שבו הם רוצים להיות,לא בדיוק עושים את מה שהם רוצים,שמתאים להם.אבל אני חושבת שיהיה את הזמן המתאים לעשות את כל מה שאת מרגישה שפיספסת(כן...גם את הטיול למזרח!)פשוט זה לא יקרה עכשיו.זה יכול להיות נורא מתסכל לשים את הרצונות בצד ולחכות לזמן המתאים אבל אפשר להתנחם בנפלאות החיים שיש כאן ועכשיו כמו הפצפונית. מקוה שזה נשמע איכשהו הגיוני...

 

[1איתן ולהב שלנו]

מצד אחד אני יכולה להבין,

מצד שני,באמת יש דברים שאפשר לעשות עם או לייד הילדים. בילדותי היה לי שכן,שהיה נגר עצמאי,ופתאום באמצע החיים,הוא סגר הכל,אפילו לא השכיר את הבית,ונסע עם אישתו ושלושת ילדיו לטיול סובב עולם בקראוון,לשנה! הדבר הכי פשוט ליישום לדעתי הוא הלימודים,יום בשבוע נניח. (וחוצמזה שתמיד חשבתי שעו"דיניות זה מקצוע נורא מעניין,ואני רואה יותר ויותר כאלו שלא מרוצים...)

 

[אור67]

אני חושבת שזה טיבעי

גם אני מרגישה כך לפעמים.אפילו מבלי לדעת מה אני רוצה אני מרגישה שאני מפסידה מעצם הכבלים שיש עלי:איש וילד. תבדקי עם עצמך אם את רוצה דברים ספציפיים או חלומות גדולים באוויר.(באמת היית נוסעת עכשיו למזרח?באמת?) קחי נייר ועט (או עיפרון ודף-את רואה יש לך אפשרויות...

)ותכתבי(או תרשמי...

)מה את רוצה לעשות.תסדרי את זה לפי סדר חשיבות ולפי סדרי המציאות. ז"א טיול עכשיו להודו - לא הכי מציאותי בעולם. אבל להתחיל לימודים?למה לא?!אני לומדת ,מלמדת ומטפלת.וכל זה מאז שזיו בן שבועיים.לא כי רציתי כ"כ לעשות הכל ביחד ,אבל באמת שככה יצא. חוץ מזה,אני שולחת

.

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo140.gifמעו"ד לעו"ד

כתבתי ומחקתי שלוש פעמים את התגובה אליך, כי כל פעם אני מסתכלת על זה מכיוון אחר, ויוצאת תשובה הפוכה. מצד אחד אני נורא מתחברת למה שכתבת. גם אני הייתי עתודאית, והתחתנתי בסוף הלימודים, והתגייסתי ונכנסתי להיריון והשתחררתי אחרי שנה, והלכתי ללמוד שוב, ואח"כ עוד ילדה ועבודה ועוד ילדה- - ואני מבינה ממש מבפנים את החנק הזה ואת ההרגשה של "אולי פיספסתי משהו". בימים אחרים אני נורא מרוצה מעצמי ומזה שאני אוהבת את המקום שאני עובדת בו (ואם אני זוכרת נכון גם לך יש תקשורת לא רעה בכלל עם הבוס...), ומזה שאני מאותגרת ושואפת למקסם את עצמי כל יום מחדש, ואז אני גאה בזה שהילדות שלי והאיש ואמא מאד מעריכים אותי ותומכים (ושוב - גם האיש שלך מאד מאד תומך). יש ימים שאני מרגישה שהמירוץ המטורף מיותר ושאני אולי מפשפשת רגעים בלתי חוזרים בילדות שלהן, או שאני מפספסת את הרגיעה הזו שאחרים מרשים לעצמם לקחת (למשל אחי) - ולא פוחדים לעצור ולנוח - מה שאני לא מסוגלת לעשות. ויש ימים אחרים שבהם אני לא יכולה לחכות שיגיע הבוקר כי אני חייבת לקדם איזה תיק במשרד. ואחרי ההשתפכות (כדי שתדעי שאת לא לבד) כמה עצות מהשרוול קודם כל חכי יומיים ותבדקי אם את מרגישה אותו הדבר. אצלי זו בד"כ הרגשה שבאה והולכת. שנית, תזכרי שרק מרחוק הדשא של השכן נראה יותר ירוק, ומקרוב בד"כ רואים את כל היבלית והחרקים שיש גם לו. שלישית, תנסי להסתכל קצת יותר רחוק ותראי שמה שאת לא מצליחה לראות היום, אולי את כן מצליחה לדמיין למחר - כמו למשל אחרי ששחר (והאחים שלה שיבואו) יגדלו - את עדיין תהיי אישה צעירה עם הרבה מאד פנאי (וכסף

) כדי לטייל בעולם או לפתוח משרד לבד, או ללכת לעשות קורס מקרמה ולהפוך למומחית בתחום - ואחרים שנסעו להודו אחרי הצבא עם תרמיל - יהיו תקועים בבית (או שלא). למרות שיש לי עוד המון המון מה להגיד לך, אני אעצור כדי לא להפוך את ההודעה לספר, ורק אסיים בדבר הכי חשוב שרציתי לומר, והוא שבכל רע יש טוב - ואם תסתכלי טוב טוב פנימה תראי שיש לך בעצם המון טוב, וגם אם את מרגישה שהיום את צריכה לוותר מעצמך לעצמך ועל עצמך - הויתור הזה הוא זמני ובעתיד הוא ייתן לך המון המון פירות - אז שווה לחכות (ואם לא הייתי מאמינה בזה הייתי עוצרת מזמן).

 

[בזזזזזזז]

נ. ב. - ולא יכולתי להתאפק

החלום שלי זה לפתוח משרד של עו"ד אמהות, שיעבוד עד הצהריים - וזהו! או להיות שופטת - שבשביל זה הלכתי ללמוד מלכתחילה (עוד חזון למועד...). תחשבי למה הלכת ללמוד דוקא את זה, ואם תגיעי למסקנה הסופית שזה לא בשבילך - תתחיליל לתכנן ואז כשיגיע היום שבו תוכלי לממש - כבר תהיה לך תוכנית מוכנה - והשמיים הם הגבול.

 

[ילדונט]

גמני רוצה להיות שופטת! ../images/Emo12.gif../images/Emo9.gif

 

[בזזזזזזז]

sorry לבשר לך - זה אומר

שאת מאד מאד אוהבת את המקצוע - ואולי הבעיה היא זמנית או קשורה למקום העבודה או סתם להורמונים (לא יכולה לשכוח שאני פולניה). העצה הכי טובה שיש לי - חכי למחר - או לעוד חודש - ותרגישי אחרת.

 

[Arfilit]

גם אני רוצה - אבל -

חוששני שאין לי מזג שיפוטי... או במילים אחרות - אני עשויה להיות מאוד קצרת רוח לעתים.

 

[בזזזזזזז]

וזה בניגוד לרוב השופטים????

 

[Arfilit]

זה בניגוד לאיך שאני חושבת

שצריכים להיות שופטים. וזה תפקיד שאם אני לא יכולה לעשות אותו כמו שאני חושבת שצריך - אז מוטב בעיני שלא אעשה אותו כלל.

 

[ילדונט]

תודה בנות, על התגובות ../images/Emo9.gif

אני מחכה לעוד קצת תגובות...

 

[sipor]

מזדהה מאוד עם מה שכתבת

ובכל זאת. הולדת תינוק לחיים שלנו יוצר מחוייבות עצומה, כבר אנחנו לא אותם אנשים וכנראה שאת השקט הנפשי שהיה לפני כן לא נמצא שוב מעולם. יש כאלה שעושים כמוך מקימים משפחה ואחר כך מוצאים זמן לכיופים ויש כאלה שהפוך . את תצטרכי להמתין קצת זמן, אבל יש טיולים יפים לא פחות שאפשר לעשות עם ילד, כבר שהיא תהיה בת חצי שנה ויהיה קיץ תוכלו לסוע לאירופה לתקופות קצרות איתה, זה אפשרי. בקשר ללימודים אז אין עם זה שום בעיה, חברה שלי גם עבדה משרה מלאה וגם ילדה ותוך כדי כך המשיכה ללמוד איתי תואר שני, ואני זוכרת את כל המבחנים שלמדנו יחד יחד עם התינוק מחובר לציצי שלה או ישן, זה לא הפריע בכלל (היתרון של המניקות!) נהפוכו היה תמיד סיבות למה צריך לעשות מנוחה! ולשחק קצת עם איזה בונבון, אבל בהחלט גם אפשר להשאיר עם הבעל וללמוד ולהנות משעות של חופש ! גם פה יש יתרון. בעלי גם היה עו"ד והסב את מקצועו למחשבים (למד תואר שני במחשבים) ולא מצטער על כך לרגע, הצטער תמיד שלמד עריכת דין זה ממש אבל ממש לא התאים לו . הוא היום כמעט בן 33 ואת השינוי עשה בגיל 29-30, אז נכון שהוא גבר והתינוקות האלה קצת יותר על האישה, אבל! אם יש לך תמיכה גם להסב את המקצוע זה אפשרי . אני עשיתי הכל הפוך, התחתנתי מאוחר וילדתי מאוחר (33!) והספקתי ללמוד 2 תוארים לטייל בחול אולי 4 פעמים בשנה, עד שנמאס לי ! ולהנות מכל רגע פנאי, אבל!!! עכשיו אני מרגישה לא פחות כבולה ממך, אולי אפילו יותר! אני יודעת מה טעם החופש וחוסר האחריות ואיזה כייף היה לטייל ללא מחויבות וללא דאגות ולא לחשוב על כלום חוץ מהנוף המשתקף ובאיזה בית קפה נעשה מנוחה!!! מתגעגעת אל זה בטירוף, אבל זה לא יחזור לעולם, לפחות לשנים הראשונות שהם כל כך תלויים בנו. אבל.. יעברו הימים והלילות ותמצאי את הזמן, הכוח והאפשרות הכלכלית לעשות הכל , כל דבר בזמנו, נכון עם יותר קשיים מאדם חופשי ועם יותר מחוייבות מאדם חופשי, אבל עם הרבה אושר של תינוקת ומשפחה חמה שאוהבת ומלווה, ויש אנשים שזה חלומם ואין להם את זה, וזה מתנה נהדרת זה הדבר הגדול ביותר שעשית בחיים, אין בעולם הזה מתנה יותר גדולה מהאוצר שאת מחזיקה ביד יותר מכל מקצוע עבודה או טיול ותאמיני לי אני טעמתי המון המון. וגם.. כל עבודה הופכת באיזשהו מקום לממצה ולא מתאימה, יש ימים של עליות ויש ימים של ירידות, השאלה היא מאזן הכוחות בין הימים הרעים לטובים...

 

[גלשני]

נשמע לי שזאת מין תקופה כזאת

של ראשית האמהות ושל המון מחשבות ובחינות ובדיוק של מי אני ולאן אני הולכת. אני יכולה לספר שאצלי האמהות עשתה הרבה בלבליזציה בכל מה שהיה לי מאוד ברור בעבר. לפני הלידה סיימתי תואר ראשון ותכננתי מייד להמשיך לתואר שני ולדוקטורט, היה לי מאוד ברור שאני אהיה חוקרת או מרצה באקדמיה, ופתאום אחרי הלידה הכל נהייה לי הרבה פחות ברור. מי אני מה אני רוצה לאן אני הולכת למה ומדוע. הרבה תהיות שאת רובן אני באמת מייחסת לתחושה הזאת ששום דבר כבר לא יהיה פשוט כמו פעם (לא לטוס למזרח, לא לעשות תואר שני....). אז בהתחלה החלטתי שאני מוותרת על הכל, לא מסוגלת להיפרד ממתן לטובת הלימודים, ואז החלטתי בכל זאת להירשם להמשך הלימודים ולראות לאן הדברים יזרמו, ולשמחתי התקבלתי והחלטתי לנסות וכן ללכת ללמוד והדברים זורמים- יש ימים שאני לא מבינה מה יהיה עם החיים שלי ומה אני רוצה ומתה לעזוב את העבודה והלימודים, ויש ימים שאני מברכת על הכל ושמחה מהבחירות שעשיתי. מה אני מנסה להגיד? שהדברים בחיים זורמים, יש ימים כאלו ויש אחרים, לפעמים אני מסתכלת מסביב וחושבת כמה טוב שמתן נולד לנו ולפעמים אני חושבת שהייתי רוצה עוד שנה של לבד עם גל. בסופו של דבר מה שיש זה המצב ועם זה צריך להתמודד ולמצוא את הדרך לשלב בין כל האתגרים והחלומות שיש לנו. שיהיה בהצלחה

 

[lulyK]

תני לזמן לעשות את שלו

תני לתקופה המבלבלת לעבור, ואח"כ תפקחי את העיניים ואני בטוחה שאם יש משהו אחר שמחכה לך - את תמצאי אותו. חוץ מזה - אף פעם לא מאוחר, ואת המזרח עוד תוכלי לראות כמה וכמה פעמים (למשל)

 

[מאיה ורוני]

לדעתי אף פעם לא מאוחר מדי

אני מבינה את ההרגשה שלך אם כי לא מזדהה, היה לי כל הזמן שבעולם להגשים את עצמי ואני בטיפשותי לא ניצלתי אותו אבל זה כבר סיפור אחר. אני מכירה זוג , הורים של חברה שלי , שנסעו למזרח לא מזמן, בגיל 50+. נכון, זה כבר לא אותו דבר, אבל תמיד טוב שיש עוד חלומות להגשים. שחר יכולה להיות בת 5 ולהשאר אצל חברה לשבועים או יותר כדי שתוכלי לעשות את זה עם הבעל . ולגבי העבודה, תחפשי משהו שכן מתאים לך , שכן יתן לך סיפוק. אנחנו מבלים בעבודה חלק ניכר מהיום ולדעתי אין שום טעם להשאר בעבודה שאינה מספקת ומגיעים ממנה במצב רוח רע הביתה. זה משפיע על כל מהלך היום.

 

[yaelia]

אני חושבת

שאולי האחריות הגדולה שיש עלייך כרגע, גם כמפרנסת יחידה, כאמא טריה, וכמישהי שצריכה לשלוט בעולם שלה ולתפקד בו בצורה היעילה והטובה ביותר, מכריעה אותך מעט. אני כל כך מבינה את הצורך לפרוק עול, לזרוק הכל מאחורי הגב ולצאת להרפתקאות בעולם. אבל מכיוון שטכנית את לא יכולה לעשות זאת, ואני מתארת לי שאת גם לא רוצה לעשות זאת, אולי כדאי לך לנסות בקטנות. לקחת קורס או שניים. לנסוע עם האיש ועם שחר לטייל - לא לשנה למזרח אבל לשבועיים בטורקיה (תראי שם ארכאולוגיה, זה אמנם לא כמו לחפור אבל second best). ואולי לאט להגיע למה שאת באמת רוצה (כשתדעי מה זה) ולעבור טיפין טיפין. על עצמי אני יודעת שחשוב לי ללמוד דברים כל הזמן. לפעמים לימודים מלאים ולפעמים קורס מעניין במשהו. אבל לא להפסיק לאמן את המוח ואת הידיים. תחשבי על דבר אחד שיעשה לך טוב בתקופה הזאת ותלכי עליו בקטנות. כששחר תגדל קצת והאיש יעבוד גם, תראי שיהיה לך זמן רב יותר להרפתקאות גדולות יותר.

 

[מ ת י ל ד ה]

../images/Emo24.gif

בתור מי שהשקיעה 7 שנים בלימודים ובעבודה במקצוע מסוים, ואח"כ הלכה ללמוד משהו שונה לחלוטין- התחלה של דרך ארוכה מאד שיעדה לא ברור, אני רוצה לומר לך שהכל אפשרי, ואם את באמת רוצה וצריכה להחליף מקצוע, הכל אפשרי. ואפשר, כפי שכבר כתבו, להתחיל בקטן: קורסים להעשרה ובכיף. לראות עולם תמיד אפשר. נכון שזו חוויה מסוג שונה, מאשר צעירה רווקה שטסה למזרח, אבל זה יכול להיות יותר כיף לטוס עם הבעל או אפילו עם המשפחה! פרנסת המשפחה היא עול כבד, אבל כנראה שזה ישתנה מתישהו, ואז יהיה לך יותר קל לחשוב מה קורה איתך. מה שאני מנסה לומר, (ויוצא לי דיי עקום

) : קחי את הזמן - ימים יגידו.

 

[Arfilit]

שאלה קטנה

כמה שנים את במקצוע?