לפני שתתעלפי
אני אספר לך איך היא רואה, לדעתי, את המצב. זה לא אומר שאת לא צודקת, זה רק דרך ראיה ממשקפים אחרים. אשה אלמנה מזה עשרים שנה, כלומר היא התאלמנה כשחלק מילדיה היו צעירים. בעשר אצבעות היא מטפחת אותם נלחמת עליהם, נאבקת בחיי היומיום. היא רוצה שהם יהיו מאושרים, שיהיה להם כל טוב, ושהיא גם תשתלב בתמונת הכל טוב שלהם. והנה נישא בנה. הבית התרוקן. פתאום, יש לה רק ארבעה קירות להסתכל עליהם. פתאום היא צריכה לחפש אותו כדי להיות בחברתו. אז מה היא בסך הכל מבקשת? אחת לכמה שבתות לבוא לכמה ימים לילד. מה יש הוא לא חייב לה משהו על ההשקעה שלה? ועכשיו למשקפים שלך. לא די שהתחתנתי עם אדם שגדל ללא אבא, ויש לו בשל כך חסכים, עוד הוא הביא לי נדוניה של אמא. נמאס לי לשמוע שאין לה כח, ושהיא נתנה ותרמה. אני רוצה את הבית שלי לעצמי. אני רוצה להרגיש בעלת הבית בביתי. לא רוצה את המחויבות של אם אלמנה על הראש. ומה אני חושבת? אני מבינה את שתיכן. אני יכולה להבין אשה שגדלה ילדים יתומים שרוצה להיות בחברתם, ואני יכולה להבין אותך שאת רוצה כבר קצת שקט. אבל היות והרצונות שלכם כל כך מנוגדים, את חייבת למצוא פתרון אופרטיבי לבעיה. להשתקע בתוכה לא יעזור לך. אומרים, שכשיש לילדים צורך כדאי למלא. כי צורך שממולא, נעלם. הצורך של חמותך הוא הידיעה שהיא עדיין דמות חשובה בחיי בנה. שעדיין היא בשליטה. אולי אם תבואי אליה, ותסבירי לה שאת יודעת שהיא רוצה לבא אליכם, ואת מבינה את הרצון, ולכן את תשמחי שאחת לכמה זמן שאת יכולה (נגיד אחת ל-8 שבועות) היא תבוא לשבת ארוכה, ואחת לכך וכך זמן בעלך יבוא אליה לבד עם או בלי הילדה כרצונה, ותתני לה את ההרגשה שהיא חשובה לו תוריד אותה קצת מהראש שלך?
בפעם הבאה שהיא אומרת לך כך : "תני את הזהב לבנותייך כי רק בזאת הזהב אולי ערכן יעלה, בנותיי ערכם גבוה מספיק בשביל שלא יזדקקו לזהב". "אם יסרבו בנותייך לקחת, תודיעי לי בכדי שאבקש שיתפרו לך כיסים לתכריכים שתוכלי לקחת איתך". הההההה? רוצה עוד דוגמאות? תגידו לי מאיפה החנוניות הזאת אתן לא יודעות לענות ? (איזה מזל שאני פה
, כך אוכל להעביר לכן מה שאני לא אומרת לחמותי
כי היא כל כך טובה שאין צורך בכלל.