אני נורא מיואשת

[s h o o s h a]

מה עם הטירונות?

סליחה שאני לא ממש מבינה, אבל הבן שלך התגייס רק לפני ארבעה ימים, האם הוא לא עושה טירונות? איזו שהיא תקופה? הרי לא מגייסים וישר שולחים לקורס מ"כים. אם אני טועה, אשמח אם תתקנו אותי, אבל עד כמה שידוע לי, ההליך הוא כזה.

 

[סמדר בנ]

נדמה לי

שהטירונות היא חלק מהמסלול וזו לא אותה טירונות כמו טירונים כלל צה"ליים (דרגת רובעי גבוהה יותר, כנראה 03).

 

[sunrize1]

אכן,הוא התחיל טירונות 03

 

[אלומת אור43]

וסביר להניח שיהיה מ"כ ברובאי 02

השד לא נורא כל כך עוברים את השוק הראשוני ומתרגלים שינסה למצות את המכסימום ממה שהצבא מאפשר לקבל בכל מקרה שלחתי לך מסר.... צרי קשר ואספר לך מעט על מה עומד בפניו ממקור ראשון כאמא לבן שכזה בהצלחה ושנה טובה

 

[שויו]

סמדר, אנחנו לצערנו לא ראינו ולא

רואים גם היום את "ההשתדלות של הצבא" לתת עדיפות לתפקידים הנבחרים עפ"י המנילה. הבן קיבל משהו שהוא בכלל לא חלם עליו ודורג אחרון אחרון במנילה שלו. מאז ועד היום -7 שב' הוא לא מפסיק לומר למפקדים שלו בטירונות ובקורס ההמשך שהוא ממש ממש לא מעונין להיות בחיל הזה והתשובות הן "זה ממש לא מעניין אותנו"...... והכי מתסכל אותו והאמת שגם אותנו זה שהחברים שהתגייסו איתו לאותו מקום ועשו ים של בעיות ובלגנים, קיבלו את מה שרצו ו"עפו" מהחיל וחזרו לבקו"ם וקיבלו שיבוצים הרבה הרבה יותר קרובים למנילה שביקשו. אז מה המסקנה שמתבקש מזה?

 

[סמדר בנ]

מסקנה עגומה ../images/Emo10.gif

אני לא באה לסנגר על הצבא, ואני יודעת שיש הרבה שלא מקבלים מה שרצו. עם זאת יש מגמה לנסות ולהתחשב. כל ענין המנילה (שאלון העדפות בשמו בנכון) הוא בדיוק למטרה זו. ההתחשבות הזו אגב היא בעיקר כשהילד מלש"ב (כל אפשרות חתימה על וויתור וכו') והיא די נגמרת ברגע הגיוס. לצערנו כהורים למתגייסים מי שלא אותר במיון קד"צ יישלח לרוב על פי צרכי הצבא. במקרה של הבן שלך, המצב שכאלו שעושים בעיות מצליחים הוא באמת בעייתי ובלתי נסבל עבור מי שבסדר. זה משדר מסר שלילי ביותר.

 

[אימשל2]

אני מאד מצטערת לשמוע את זה

קיוויתי שהחברים שחזרו לבקו"ם לא ייזכו לצ'ופר אלא יקבלו את מה שמגיע לחיילים בעיתיים. מה שאת מספרת ממש לא נעים, במיוחד לאור המגמה שסמדר ציינה להתחשב בבקשות החיילים. אגב, לא שזה יכול להועיל לכם עכשיו, אבל לידיעת הקוראים האחרים, חוק ברזל במילוי מנילה הוא לעולם לא לרשום משהו שאתה לא רוצה אפילו כבררת מחדל. לא רושמים מה שאתה לא רוצה גם במקום שלישי, לא מעט חיילים מצאו את עצמם משובצים בתפקיד שאותו רשמו במקום האחרון. הבן הגדול שהיה מורעל על השריון, כדי להיות בטוח שלא יקבל משהו אחר, מילא במנילה 3 פעמים שריון. מהשיחה של המג"ד בביקור בטירונות הסתבר שהוא לא היחידי. המחזור שלו היה מחזור מורעל שריון ורב החילים שם היו כאלה שביקשו שריון בשלשת האופציות. מענין גם שממקורות שונים אני יודעת, שחיילים שמסרבים ללכת לקצונה מקבלים כעונש תפקד דפוק. קרי, מי שלא מתיישר עם דרישות המערכת לא ירוויח מזה. לכן, הסיפור שלך מתמיהה אותי עוד יותר.

 

[שויו]

לפחות מקוה ש-3 הבנים הנוספים בבית

יישמו את הלקחים שאתן מספרות לי עליהן וישדלו להגיע לשיבוץ טוב עוד לפני הגיוס. וזה מה שאני אומרת לבן הדוד והחברים המלשב"ים- תנסו להשתבץ טוב לפני הגיוס עצמו. ובאשר לבן היקר שלי, לא יודעת מה יכול לעזור לו לצאת משם. אפילו קצת ויטמין P שגילינו והפעלנו לא יכול לעזור. אנחנו בכל אופן תומכים בחיילות טובה ללא בעיות. שבת שלום

 

[runa999]

שלום לך וחג שמח

את יכולה לפנות למ"פ שלו או למח"ט שלו ותדעי לך שבתור אמא שפונה אל אחד משניהם הם יתחשבו בך..לא צריך שום אישור רפואי אלא פשוט את צריכה לשוחח עם המפקדים שלו...ולעבוד להם על הרגש.. אני מדברת מנסיון דברתי עם המ"פ שלו וגם עם המח"ט..אין לך מה לחשוש זה יעבוד ושיהיה לך בהצלחה... שיהיה לך שפע של אור וחג שמח ושנה טובה.

 

[אלומת אור43]

אל תהיי כל כך בלחץ. זה לא בריא ל..

שבת שלום לך סנרייז. לדעתי הלחץ שאת נמצאת בו את מעבירה גם לבן. לא חושבת שישנה אמא (אולי גם אבא...סתתתתאאםםםם) שתשאר אדישה כשלבן או לבת שלה יהיה לא טוב. הקטע של קרוב לבית או רחוק מהבית.... הבן שלי נמצא במרחק של שעה וחצי נסיעה מהבית. היו זמנים שהיה שבוז רצח.... תמיד אבל תמיד שמע ממני מילות עידוד ולא שמע ממני נסיונות של מה לעשות כדי להזיז אותו קרוב לבית. את תראי כשהבן שלך יסייים את הטירונות ואת קורס המ"כים ויהפוך להיות מ"כ של טירונים יגלה מימד אחר על החיים. יראה שישנם חיילים במצבים הרבה יותר גרועים ממנו. החשיבה משתנה הבטחון גובר יהיה בשל יותר לחיים. הבן שלי גדל בתוך חממה ועד היום אין יום שאנחנו לא משוחחים ואפילו דקה ביום "אמא אני חי... אני נושם"... גם היום בתור קצין אני שומעת ממנו לא פעם..."מת מרעב", "לא היה לי זמן לאכול כל היום", בהתחלה הייתי נגמרת כששמעתי ממנו את הקטעים האלו, אבל לראות את הפרח הזה כשמגיע הביתה, לשמוע את הבגרות שיוצאת ממנו... נסי אמא יקרה... וזו רק עצה ממני, תפסיקי לחשוב כל היום אך ורק על "מה קורה בשניות אלו עם הבן שלי.... הוא ישן?! הוא אוכל?! "קר לו?! חם לו?! הם חוזרים גברים... הבן כל כך חסר לי בבית, הלבד בבית לפעמים כל כך לא טוב... לא בא לבשל ולא בא לעשות כלום כי אין למען מי... לכן התחלתי להעסיק עצמי מעבר לשעות העבודה, מצאתי לעצמי עיסוקים חדשים ונהנית מהם. איך אומר השיר..."עוף גוזל חתוך את השמיים..." תני לגוזל לעוף ולפרוח... ברור שתשארי מאחור לעזור ולתמוך אבל שחררי חבל ארוך זה יעזור. הפעם היחידה שבה יצא לי לשוחח עם גורם צבאי... עם מפקד הבסיס שלו... כטירון בשלב מתקדם יצאו החבר'ה לשבוע אבטחת ישובים בהתנחלויות... היייתי לחוצה רצח. שוחחתי עם המב"ס שלו כי כאמור בן יחיד חייב לקבל חתימה מהוריו כדי לצאת לאבטחה מעבר לקו. נקרעתי אבל אפשרתי לו לצאת... לא יכולתי לעמוד בפניו ולהשאיר אותו לטחון שמירות כשכל החברים שלו נמצאים עם חוויות באותם ישובים. גם שבוע שכזה תרם לו המון... והוא מחכה בכל פעם לשבוע חדש שכזה כדי להרגיש את ה"צבא האמיתי". אין כמו לשמר את הגוזלים אצלנו מתחת לכנפיים אבל המציאות היא אחרת... לאפשר להם לגדול, להתעופף ולעמוד על רגליים איתנות יציבות כאדם בוגר שנה טובה לכולם...

 

[גנקויה]

דוגמא לעוול שצה"ל גורם להורים

כל ילד יקר להוריו , אבל בן יחיד, אם חס וחלילה קורה לו משהו - זה חורבן שאין דרך להתאושש ממנו, שלא לדבר על בן יחיד לאם חד הורית,או לאלמנת צה"ל או למשפחה שכולה . הסיפור על הבן המ"מ יפה , אבל אין מה לעשות - שירות בשטחים והסתובבויות בין ההנתחלויות מסוכן יותר מאבט"ש בתוך הקו הירוק . יש מספיק סיפורים של הורים לבן יחיד שחתמו לבן וכשקרה האסון לא ידעו עצמם מרוב חרטה וצער. זה צער על האבדן+ האחריות למותו בגלל החתימה . הגיע הזמן שצה"ל יוריד מההורים לבנים יחידים את האחריות ולא יאפשר חתימה - לא על שירות קרבי ולא על שירות מעבר לקוו הירוק. צה"ל מוותר בקלות על שירות של 50% מכל מחזור גיוס , אז הוא יכול לוותר על כמה עשרות חיילים קרביים מאלו שכן מתגייסים. זה לא אנושי מה שצה"ל עושה. אם החליטו שבנים יחידים ובנים למשפחות שכולות לא ישרתו קרבי אז שיאכפו את זה כחוק שלא ניתן לערעור - ויניחו להורים. דרך אגב - להיות בוגר זה גם להבין שלא הכל בחיים זה כמו שאני רוצה, להיות בוגר זה לדעת להתחשב באחרים ולדחות סיפוקים ולא להעמיד את אמא במצב לא הוגן . להיות בוגר זה להבין שלפעמים בחיים מוותרים "חוויות" עם חברים למען עתיד המשפחה שלך. בכל העולם, ילדים מתבגרים והופכים גברים גם ללא שירות בצבא (זו ההתבגרות הנורמלית יותר ). אפילו בישראל יש כאלו ששירתו במודיעין או שהיו אפסנאים, שלמרבה הפלא הפכו בסופו של דבר לגברים,גברים טובים. שנה טובה ומאושרת לכולם !

 

[zehava17]

לאבד בן/בת הוא חורבן לכל בני המשפחה

לפעמים אני מהרהרת היכן לדאוג יותר.בהיותם במבצעים בצבא או בנסיעתם על הכביש בימי שישי - שבת.הנהיגה על הכביש זוהי מלחמה של ממש ולא פחות מאיימת ומסוכנת מהשירות בשטחים.אנחנו כהורים נותר לנו להתפלל לשלומם ולחנכם, שהחיים הם ערך עליוןובכל הזדמנות לפמפם להם:"תשמרו עליכם,"שמור על עצמך"ללא הרף.

 

[sunrize1]

בדיוק כך,גנקויה...

מלבד היותם בנים יחידים ולעיתים לאמהות חד הוריות (כמו במקרה שלי,אני גרושה),הרי שמן הראוי היה,שיתחשבו במצב הקיים ובבעיות שמסביב ולא יגרמו לו ולי לעוגמת נפש ולסבל מיותר. אני נשבעת לך,שהשבוע הזה מאז שהילד התגייס,הוא השבוע הכי ארוך וקשה מכל השבועות שאני זוכרת ותאמיני לי,שעברתי בחיי לא מעט... ומה שבאמת מציק לי,זה שאני מכירה מקרוב מקרים,שבהם חיילים קיבלו הקלות והייתה התחשבות בהם,למרות שהם לא בנים יחידים,אינם ממשפחות חד הוריות וגם מצבם הרפואי משביע רצון ויתרה מכך,אף שמעתי אותם מתרברבים על איך שהצליחו "לסבן" את הממונים עליהם ולזכות בכל מיני פריבילגיות שלא מגיעות להם. אז איפה כאן הצדק... אחד מאלה,עבר טירונות קלה יחסית והמשיך בסדיר,כשהוא אמור להיות 9 ימים בבית ו-5 בצבא,אבל מתוך ה-5 בצבא,הוא גם חזר לבית כל יום. ושוב,אני מכירה את המקרה מקרוב,זה לא ילד חולה ,חס וחלילה ולא היה שום מצב של פיקוח נפש. ואילו בני,שיש לו באמת זכות להקלות מפאת המצב,נתקל בקשיים ואטימות. חבל מאוד שכך פועלת המערכת,כפי שאמרתי,במקום לעודד ולעלות את המוטיבציה,הם עושים את ההפך....

 

[zehava17]

מחזקת את דברייך ומתפללת לשלום כולם

כל הכבוד לך!!!

כל ילד/ה הוא בן/ת יחיד/ת ומיוחד/ת להורים.שיהיו רק בריאים ומאושרים. לי יש בן יחיד ששמו ניתן לזכרו של אחיז"ל(אנחנו משפחה שכולה) אחרי 2בנות נהדרות

ואני מרגישה כמוך.אנחנו חייבים להיות עבורם, למענם מאחוריהם ולפניהם אבל.... אנחנו לא יכולים להיות במקומם. נקווה ונייחל לשנה טובה מלאה בבריאות, בעשיה,בהצלחות ובאושר.

 

[מעוז אישה]

../images/Emo6.gifאין כמו אהבה של אמא.........

מענין על איזה עץ יתלו אותי בגלל המישפט הזה....

 

[zehava17]

זה טבעי ומאד אמיתי../images/Emo23.gif

לא יתלו אותך,כולנו מרגישות כך.

 

[אלומת אור43]

אף אחד לא יתלה אותך אלא יחזק אותך

מצחיק שאפילו צלצול הפלאפון שלי שבו אני מקבלת שיחות מהנסיך שלי הוא "אין כמו אהבה של אמא" של זהבה בן. לא מתביישת באהבה שלי אליו. ואפילו חברה שלו שהיא כבר כמה שנים איתו למדה על הקשר המופלא בינינו ולרגע הוא לא מעמיד בסכנה את הקשר ביניהם אלא ההפך... נכנסה בכייף למשפחה הקטנה שלנו. החיים של הגוזלים שלנו מלאים בסכנות .... ואכן צודקת זהבה... כל פעם מהבית ולוקח את המפתחות יוצא לי המשפט "שמור על עצמך... סע בזהירות" לחתום על "לוחם" היה לו ברור שלא אחתום...זה לא לכוחותי הנפשיים כי לא מאמינה שהייתי שורדת את תקופת השירות שלו. הוא כל מה שיש לי בחיים, אבל לצאת לשבוע של שמירה בישוב כלשהוא... נו באמת... בפעם הראשונה חיכיתי בקוצר רוח לכל צלצול אבל בתכלס... גם בני אדם גרים שם..למדתי שהסיכונים אורבים לנו בכל פינה.. הרי אם ננסה ולו במעט "לחנוק" את הגוזל היחיד שיש... סביר להניח שכל אחד בגיל הנסיך שלי...היה בועט.. הוא לא אשם שהוא בן יחיד לאמא שלו... הוא לא ביקש עצמו לבוא לעולם... זה שמערכת הנישואין שלי לא הצליח הוא לא אשם... אני תמיד שם בשבילו.... האוזן שלי תמיד קשובה לרצונתיו... צרכיו... ולהקשיב למה שיש לו לשתף אותי... אבל לבלום????????? בחיים לא הוא לא יסלח לי על כך בחיים ויותר מכך אני לא אסלח לעצמי בהמשך.. ואת הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור.... שנה נפלאה לכולם בעיקר לך נסיך יפה שלי.. גוזל מקסים... מאמא הגאה של הקצין המקסים...