oOMissingOo
New member
אני פוזרית, אבל בפנים אני חנונית.
לא, ברצינות. בתוך תוכי אני ביישנית שמעדיפה לשבת ליד המחשב מלצאת למסיבה, אני אדם שחוש האופנה שלו לא משהו, אבל הוא מרוצה וזהו זה. אני טיפוס שקורא חמישה ספרים בו זמנית ומסיים אותם באותו יום, ההמקום הראשון בספרייה שאני בודקת: זה מדור ספרי המד"ב. המקום האהוב עלי זו הספרייה, והדמות הספרותית שאני הכי אוהבת היא הרמיוני. אני נחרדת מקללות, ושוחרת איכעות הסביבה. כל השאר זה סתם מנגנוני הישרדות. עוד משהו: [זה לא רק היכרות עם הבית שלי, יש סיפור בסוף המגילה.] יש בבית שלי מסדרון שמחבר בין הצד המערבי בבית לצד המזרחי, ויש עוד מסדרון שמחובר למסדרון הראשון, כשבקצה המסדרון הראשון ובהתחלת המסדרון השני יש את החדר שלי, ובסוף המסדרון יש בצד את החדר של אחים שלי, ובקצה שלו יש את החדר של ההורים שלי. עכשיו, לאחר ההיכרות עם הבית שלי אני יכולה לספר לכם מה קרה היום. אני עושה ספונג'ה, והמסדרונות הם הדבר האחרון שעשיתי. אחי היה בחדר שלו, ואמא שלי ואחותי ואבא שלי היו בסלון ובמטבח [להזכירכם - הצד המערבי.]. אמא שלי קוראת לאחי. אני: "לא! זה כמו חומת ברלין - אי אפשר לעבור מהצד המזרחי לצד המערבי וההיפך!" אמא: "את יודעת שאפשר היה לעבור עם אישור?" אני: "לא! רוסיה לא מרשה!" אמא שלי: "אפילו לא בשביל שוקולד לעוגה?" אני: "אסור לי לאכול עוגת שוקלד! מואהאהאהאה!" אמא שלי: "אז אי אפשר לעבור?" אני: "חומת ברלין נפלה רק אחרי ארבעים שנה!" [או חמישים, לא אכפת לי.] *הכל מתייבש* אני: "חומת ברלין נפלה."
לא, ברצינות. בתוך תוכי אני ביישנית שמעדיפה לשבת ליד המחשב מלצאת למסיבה, אני אדם שחוש האופנה שלו לא משהו, אבל הוא מרוצה וזהו זה. אני טיפוס שקורא חמישה ספרים בו זמנית ומסיים אותם באותו יום, ההמקום הראשון בספרייה שאני בודקת: זה מדור ספרי המד"ב. המקום האהוב עלי זו הספרייה, והדמות הספרותית שאני הכי אוהבת היא הרמיוני. אני נחרדת מקללות, ושוחרת איכעות הסביבה. כל השאר זה סתם מנגנוני הישרדות. עוד משהו: [זה לא רק היכרות עם הבית שלי, יש סיפור בסוף המגילה.] יש בבית שלי מסדרון שמחבר בין הצד המערבי בבית לצד המזרחי, ויש עוד מסדרון שמחובר למסדרון הראשון, כשבקצה המסדרון הראשון ובהתחלת המסדרון השני יש את החדר שלי, ובסוף המסדרון יש בצד את החדר של אחים שלי, ובקצה שלו יש את החדר של ההורים שלי. עכשיו, לאחר ההיכרות עם הבית שלי אני יכולה לספר לכם מה קרה היום. אני עושה ספונג'ה, והמסדרונות הם הדבר האחרון שעשיתי. אחי היה בחדר שלו, ואמא שלי ואחותי ואבא שלי היו בסלון ובמטבח [להזכירכם - הצד המערבי.]. אמא שלי קוראת לאחי. אני: "לא! זה כמו חומת ברלין - אי אפשר לעבור מהצד המזרחי לצד המערבי וההיפך!" אמא: "את יודעת שאפשר היה לעבור עם אישור?" אני: "לא! רוסיה לא מרשה!" אמא שלי: "אפילו לא בשביל שוקולד לעוגה?" אני: "אסור לי לאכול עוגת שוקלד! מואהאהאהאה!" אמא שלי: "אז אי אפשר לעבור?" אני: "חומת ברלין נפלה רק אחרי ארבעים שנה!" [או חמישים, לא אכפת לי.] *הכל מתייבש* אני: "חומת ברלין נפלה."
