א.זה כן הרבה פחות גרוע, אלא אם יש
בסנדוויץ' דברים שעשויים להיות רעילים לחיות (סנדוויץ' שוקולד, למשל), אחרת החיות יאכלו את זה בלי נזק. זבל אנאורגני לעומת זאת... ישאר שם לכמה מאות/אלפי/מליוני(?) שנים. ב. מי זורק סנדוויצ'ים? אוכלים אותם. ג. בכל מקרה הכוונה היא שארית תפוח, קליפת בננה או משהו בסגנון. ד. באזורים שבהם יש פח אשפה מדי פעם (בד"כ אני מטייל במקום די נטוש, כך שפח האשפה הכי קרוב הוא זה שבבית) אני אוסף פה ושם זבל, במיוחד שקיות חטיפים, פחיות משקה או דברים מהסוג שחיות קרוב לוודאי יבלעו, או שעשויים לפצוע אותן, ושם בזבל. אני ממחזר נייר ובקבוקים, זה לא שאני מאלה שפותחים ארטיק ברחוב ומשליכים את העטיפה על המדרכה אפילו בלי לשים לב. אכפת לי מאיכות הסביבה, והיו לי לא מעט ויכוחים עם אנשים בנושא. מוזר לי פתאום להיות בצד המותקף
הורי הם אדריכלי נוף, כך שידע בנושאי איכות סביבה הוא חלק מההכשרה שלהם. הם לא רואים עם זה שום בעיה, ואני סומך עליהם. כפי שאמרתי, אני לא זורק את זה באמצע השביל, אני מחביא את זה מאחורי שיח או משהו. בטבע קיים המון זבל אורגני באופן טבעי, יש לו כלים להתמודד עם זה, אלא אם זה בכמויות לא סבירות (ע"ע הזרמת מי ביוב לים, לדוגמה). אם למשל הייתי עושה סדר פסח בחורשה, ברור שלא הייתי נותן לכולם לזרוק את השאריות האורגניות מסביב, זו כמו לא סבירה ביחס לשטח. גם בתי קברות למשל, הפכו לכזה מפגע כזה שקיימת מגמה בעולם של הוצאתם מהעיר. למה? בגלל שכשמרכזים כל כך הרבה גוויות בשטח כל כך קטן, זה הופך למפגע גדול. ועכשיו, הנקודה שאליה אני חותר בפסקה האחרונה (תעמולה נגד יישוב הנגב והגליל): לפעמים עדיף בכל זאת לרכז דברים, כדי לצמצם את השטחים הפגועים. בארץ כמעט ולא נשארו שטחים פתוחים. ערים, עם ההרס הטוטאלי של הטבע בסביבתן, עדיפות בהרבה על עיירות/כפרים/מושבים/קיבוצים שיפוזרו בכל רחבי הארץ. זו גישה שנשארה מהתקופה שבה עוד לא היו גבולות של ממש, וכל מקום שהיהודים תפסו ראשונים היה שלהם, וכל מקום שהערבים תפסו ראשונים היה שלהם. היום לא רק שזה מיותר, זה טיפשי, והרסני. את זה אגב, אמר ראש מחלקת ארכיטקטורה בטכניון כבר לפני 20 שנה. קצת סטיתי מהנושא, אבל לא כל יום נוצרת סיטיואציה מתאימה