ועוד משהו
אנחנו אפילו התייצבנו בהרכב מלא אצל הרופא, חודש אחרי לידת הילד השני, והתלוננו שהוא לא מפסיק לבכות. "מה זה לא מפסיק?" "לא מפסיק זה ללא הפסקה, כבר חודש, יום ולילה. חשבנו שכואב לו משהו אז נתנו לו אפילו אקמולי כמה פעמים וגם זה לא עזר". הרופא צחק, ושאל את הגדול (בן שנה ושמונה בערך). מה יש לאחיך: והגדול ענה: "הוא חוחה" (בוכה). אחרי שבדק אותו מכל הכיוונים (אוזנים, ריאות, גרון, מישוש הבטן וכו') וגם אנחנו לא יכולנו להתלונן על משהו ספציפי, הוא אמר: "טוב, לכל ילד יש טמפרמנט אחר. הגדול היה ילד רגוע, נכון?" "כן!" הרופא: "תראו, אתם הייתם רוצים לשבט את הילד הגדול, נכון? אבל החוק לא מאפשר את זה...אתם עדיין לא מספיק מכירים אותו והוא אתכם. בכל זאת, עוד כמה זמן תתרגלו אליו". אני חושבת שרק כזהיה בגיל 8 חודשים בערך, אנשים התחילו להגיד לי "איזה ילד מקסים", אמרתי במלוא הכנות "באמת?" ואם את שואלת אותי חלק מהילדים כל כך צורחים, אני חושבת שזו איזו חוסר בשלות נוירולוגית. כמובן שהבחור נולד בשבוע 42. אבל מה שמאפיין אותו עד היום - אבל אנחנו היום אוהבים את התכונה הזו - הוא התזזיתיות, צורך עצום במגע פיזי, חוסר יכולת לשבת באותו מקום חמש דקות (אוי, בית ספר עוד כמה חודשים, מה יהיה). אפילו ריחות חזקים (טובים, כמו בושם או ריח של טיגון בצל וכו'), מפריעים לו עד כדי כך שהוא לא יכול לסבול אותם ו"הריח מפריע לי להתרכז"! אני לא מספיק מתמצאת בזה והילד בסה"כ הוא ילד מקסים, חכם, יפה, טוב לב, אנרגטי ברמות שלא ייאמנו. קת דיברתי עם חברות פסיכולוגיות ויועצות שלא ממש התמצאו בזה, ובטח שאין כאן משהו שמצריך איזו התערבות תרופתית או אחרת (כל עוד אנחנו לא בבי"ס...סתם. לילד שלי אני בטח לא אתן ריטלין). אבל זה קצת מזכיר לי, שכשמדבירם על אוטיזם, ועל הטיפול בו, שיש צורך להקטין את כמו הגירויים הסביבתיים למינימום - זו אחת מצורות הטיפול שעוזרת ברמה כזו או אחרת - אז אני חושבת שעודף הגירויים היה משגע אותו, וככל שהיו פחות גירויים המצב היה יותר. חברה אחרת שלי עם ילדה שנולדה יום אחריו וצרחה ללא הפסקה, והם גרים ביישוב קטן מאוד, (מצפה בגליל) שבו כשילד צורח כל הכפר בא לשאול מה קרה, אמרה לי שראה איפשהוא שהסיבה שהצרחות מתגברות בין שעות אחה"צ עד שממש לילה, היא משהו במוליכות החשמלית באויר, ובגלל זה אמבטיות ארוכות עוזרות. אנחנו צחקנו שאנחנו לוקחים אותו להארקה. שעתיים, שלוש אמבטיה כל ערב, רק שם הוא לא צרח. איך שהיה שומע את זרם המים היה הבכי נפסק ומתחלף בצחוק. אז תגידי לי את - נכון שזה אומר שגזים זו לא הסיבה? היינו יוצאים מהאבטיה, אחרי עשרים דקות הכל היה מתחיל מחדש. הופ, עוד אמבטיה. סבתא שלו נשארה איתנו יום אחד, ואמרה: לא, אני לא אעשה לך עוד אמבטיה, אבל נשברה אחרי חצי שעה של צרחות. מה דעתך?
