אני קוראת אתכן ובוכה

[אדר שלי]

כן, גם אצלנו זה קשור, כנראה../images/Emo141.gif

עברתי לידה מאוד קשה עם אדר. הלידה לא התקדמה, למרות שצירים המטורפים ובעקבות מצוקה עוברית, הוחלט לנתח בסופו של דבר, אלא שאצלי הניתוח באמת היה קצר וה"שליפה" מהבטן הייתה מיידית. ועדיין, ילד שלא עבר בתעלת הלידה, לא חווה מספיק מגע כמו ילד שנולד בלידה ווגינלית ותמיד יהיה בחסר במובן הזה. אדר הוא לא "קוליקי בייבי" במובן של לצרוח 3 שעות רצוף, אבל הוא בהחלט תינוק לא שקט. אם כבר נגעת באוסטיאופתיה, יש תחום טיפולי שנקרא "קרניו-סקראל" שמקורו באוסטיאופתיה, שעוזר גם לתינוקות (וגם למבוגרים) שיצאו בלידה קשה. אצלנו זה חולל פלאים (וממשיך לחולל - פעם בשבוע על ידי מטפלת מוסמכת). לגבי הפרעות למידה בילדים שנולדו בלידה קשה: במחקרים רבים שנעשו לאחרונה נמצא שהרבה אנשים וילדים שסובלים מלקויות למידה שונות, נולדו בלידות קשות. מרביתם בנים. מאחר ולקויות למידה הן לרוב תוצאה של העברה גנטית, אחת ההשערות הייתה שהעובר, שסובל מראש מהפרעות אלה, מתקשה ב"מציאת הדרך" החוצה. אני לא יודעת כמעט כלום מהנסיון. בני רק בן 3 חודשים. אבל הייתה לי חופשת לידה שלמה לקרוא...

 

[אמא של אחת וחצי]

טיפוטף, כל הכבוד על המחקר.../images/Emo45.gif

ולנתונים שלי: בתי נולדה בשבוע 42, לאחר לידה ארוכה של 12 שעות, בסופו של דבר נשלפה בואקום בשל מצוקה שנצפתה במוניטור. כשיצאה ראו שחבל הטבור כרוך פעמיים סביב הצוואר. היתה מאושפזת 3 שבועות במח' טיפול נמרץ בשל דלקת ריאות, שככל הנראה חטפה משהייה ארוכה בתעלת הלידה עם מים מקוניאליים. במשך 3 חודשים צרחה די הרבה, בעיקר בערבים. ייחסתי את זה לגזים, אבל כעת, כשיש לי את מספר 2, אני מבינה שזה לא מחויב המציאות ואולי מתחילה לקבל את התאוריה שאת מעלה. בקשר ללקות למידה: לא מתאים למקרה שלנו-הילדה בת 4 וחודשיים, קוראת וכותבת בהנאה רבה, שפה מאוד עשירה. מעניין לשמוע עוד נתונים מאמהות נוספות...

 

[טיפוטף]

עוד מישהי? תודה לאדר שלי ואחת וחצי

זה באמת מעניין אותי. ואני רוצה להדגיש שלא מדובר בלקות למידה (עדיין?) אלא בתזזיתיות וחוסר מנוחה כלליים. הבן שלי ילך בספטמבר לכיתה א' ואז כבר נראה... את ההסבר לגבי אי מעבר בתעלת הלידה אני לא בטוחה שאני מקבלת - לפחות באופן אישי כי אצלי גם מס' 1 וגם מס' 3 נולדו בקיסרי, אבל לגבי 3 הניתוח היה אלקטיבי כך שהיא לא היתה בשום מצוקה, ולגבי 1, הניתוח אמנם בוצע לאחר שעות רבות של צירים ואי התקדמות, ומשקל לידה גדול (4250) כמו עם מס' 2, אלא שהשליפה היתה מהירה מאוד. וגם 1 וגם 3 ילדים מאוד רגועים. כך שאצלי לפחות אי המעבר בתעלת הלידה הוא לא מה שמבחין בין הילדים, אלא אך ורק הנסיון (המטופש אני מוכרחה להודות) להגיע עם הלידה לשלב כ"כ מתקדם ולנסות וליילד ילד עם הערכת משקל כ"כ גבוהה וכן צוות מאוד לא מיומן לביצוע ניתוח שכזה.

 

[מאיו]

אולי זה קשור....

אחרי זירוז: מהציר הראשון ועד ההנקה עברו 3 שעות (!!!), הייתי על מיטת היולדות 6 (!!!) דקות בדיוק.

 

[אדר שלי]

וואו! ואני חשבתי שזה רק באגדות../images/Emo20.gif

 

[ליילה]

כל הכבוד על המחקר המקיף

אין לי כרגע זמן לעשות שוב חיפושים, אבל כדאי לחפש דרך קוליק ונוירולוגיה, כי הבנתי שזה התחום שמתעסק עכשיו במחקר של קוליק כתופעה שאינה גסטרו...

 

[שיפסלה]

קודם כל שולחת חיבוק ../images/Emo24.gif

וגם אם את נכנסת לכאן רק כדי לבכות - זה בסדר! בשביל זה אחנו פה. מה שאת כותבת - חוויתי בעצמי עם ביתי השלישית. הזמן מרפא הכל. וגם נותן פתרונים. לצערנו זה לא תמיד קורה מספיק מהר ויתכן שזה יקח עוד חודש-חודשיים עד שביתך תתאפס ותבין שעדיף לה להיות עם אמא רגועה

 

[lulyK]

נשמע כל כך כל כך קשה.

איאפשר שמדי פעם יתפנו לך כמה שעות להכנס למיטה ובאמת לבכות קצת לבד בשקט?

 

[yaelia]

עזרה

מהבן זוג - גם פיזית עם התינוקת אבל גם נפשית - שיקשיב לך, שיהיה לך אצל מי להוציא את מה שכל כך קשה לך. או אצל אמא, או אחות, או חברה טובה. אי אפשר לסחוב ולסחוב ולהרגיש שאת מתמוטטת ושאין לך כוח לכלום. אולי גם להבין שעזרה מבחוץ (פסיכולוגית כלשהי), יכולה לעזור. ברמה של לדבר עם מישהו שאולי יש לו תובנות מכוונות על המצב (לא פסיכולוג מהמהם), וגם אם את בדיכאון, בשבילך ובשביל הילדים כדאי להעזר במישהו מבחוץ.

 

[אדר שלי]

מאיו, מחבקת שוב../images/Emo24.gif

ושוב מציעה את הדרך שהצעתי אז במסר. את לא יודעת איך זה עזר אצלנו. זה פתח את הילד לעולם בצורה שלא תיאמן! וגם שלי הוא בעל טמפרמנט מרשים... ואני בטוחה שזו לא שיטת הטיפול היחידה. אני יכולה לתת לך טלפונים של כמה מטפלים ואולי ככה תגיעי למישהו מהאיזור שלך. תשלחי מסר אם את מעוניינת, אני לא רוצה יותר מדי להידחף... אבל, העיקר שעולה ממה שאת כותבת הוא שאת זקוקה לזמן לעצמך ואני מבינה שזה לא ממש מסתדר. הציעו לך כאן המון הצעות טובות ואין לי הרבה מה להוסיף, אלא רק שאת צריכה לדאוג לכך בדחיפות, כדי שיהיו לך רגעים יותר טובים עם הקטנה... תעשי מה שצריך בשביל לדאוג לעצמך קודם כל (זה כמו שההנחייה במטוסים היא קודם כל לחבוש מסיכה על פניו של ההורה ורק אחר כך של הילד. זה נוגד את האינסטינקט האימהי שלנו, אבל זה כל-כך נכון לפעול ככה...). מוסיפה שוב המוני

ואיחולים לשבת שקטה יותר.

 

[חושחושה]

שבת שלום טיפוטף!

תמיד, תמיד, חשדתי שהבכי של ילדי השני קשור ללידה שלו, את הראשון ילדתי בניתוח קיסרי אחרי 12 שעות של ללחוץ ללחוץ והוא לא יורד לתעלת הלידה, אבל היה איזשהוא תהליך של הגעה עד התעלה, ובסוף בחרו לנתח. את השני הוזמן לי ניתוח מראש כי אני עם הריון בסיכון גבוה, וכמובן לא העיזו לתת שוב זרוז, גם לא הייתי מוכנה לכך שנית, הניתוח היה ארוך ומייגע ואת בעלי הוציאו החוצה, וכל הזמן אני זוכרת שהיתה לי הרגשה כזו ששולפים אותו נורא בגסות, ונורא מהר, וכשקיבלתי אותו לשנייה הוא היה מעוות מתוך בכי היסטרי. טוב ההסטריה נשארה עד היום, שנה ו7 חודשיים, והדבר הכי מוזר שהיה איתו, אי אפשר היה להלביש לו חלק עליון, תמיד בסוף בכוח, כי הוא היה מושך את הידיים ומתנגד, מיותר לציין שעד היום זו מלחמה ותמידדדד בכי, ואני זוכרת את עצמי אומרת לכולם מסביבי, את הקטנצ'יק הזה שלפו בכוח, הוא עוד לא קולט שהוא בחוץ, בצחוק, אבל ככל שאני חושבת על זה יותר, יש משהו בשליפה הזו במיוחד שזה היה בשבוע 38.5, כי לא משכו אותי עד הסוף. לפני הלידות שלי השתתפתי בסדנות של נשימה מודעת "ריברסינג" וקראתי איפה שהוא, לא זוכרת איפה, שזה משהו שמאוד מומלץ לעשות עם אותם תינוקות "בכיינים" ריברסינג אני והוא ביחד, אני מחפשת כזו מסגרת לשנינו, כשאמצא ואעשה אשמח לשתף את כל מי שתתעניין! זה הסיפור שלנו!

 

[טיפוטף]

תודה על התגובה חושחושה

(רק עכשיו ראיתי שגם את ענית) - לצערי, אין לי מושג לגבי ריברסינג, ולא שמעתי על זה בקשר לתינוקות. מה שהבנתי לגבי התמשכות הניתוח, וזה הוסבר לי רק לקראת ולאחר הניתוח השלישי, זה שלא רצו להרחיב את החתך שחתכו בניתוח הראשון, והיות והתינוק היה גדול מאוד - אפילו גדול מקודמו - היה מאוד קשה לשלוף אותו דרך שם, וניסו כל מיני מניפולציות. כמובן שלי אמרו שהכל בגלל הידבקויות בבטן,והרופאה המנתחת טרחה אפילו להפחיד אותי לגבי מה שצפוי לי בניתוח הבא, ואני הסתובבתי 4 שנים בפחד שהכל דבוק לי בבטן ושניתוח שלישי יהיה קטסטרופה. אבל בסופו של דבר הניתוח השלישי, שהיה אלקטיבי, בשבוע 38, ועם תינוקת קטנה הרבה יותר (2650 אבל זה כבר סיפור בפני עצמו של פיגור בגדילה בגלל בעייה שלייתית) - הניתוח נמשך ממש 5 דקות, ואפילו בזמן הניתוח שאלתי את הרופאים אם יש הדבקויות, והם אמרו שאין שום דבר, ואפילו רשמו בגליון הניתוח שהניתוח בוצע ללא שום סיבוכים ואין שום הידבקויות. והוספתי ושאלתי מדוע הניתוח הקודם היה כל כך ארוך וקשה היה לחלץ את התינוק, והתשובה שלהם היתה "צוות לא מספיק מיומן".אחד הדברים הכי בולטים היו כל החבלות שהבן השני סבל מהן, הרי ידוע שבניתוח קיסרי בד"כ נולדים תינוקות חלקים עם גולגולת עגולה וללא שום שטפי דם, אז גם לגבי 1 וגם לגבי 3 זה היה כך, אבל 2 נולד חבול כולו בגולגולת, בגלל ההתנגשות בעצמות האגן בזמן הניסיון שלו לרדת למטה ובגלל החילוץ האגרסיבי שנכשל כמה פעמים. הולך ונמאס עלי "מיספור" הילדים שלי...

 

[odeia]

מאיו, איך את היום, אחרי כל העיצות

והתמיכה?

 

[מאיו]

תודה על הכל ../images/Emo24.gif

אחרי ששפכתי הכל, אני מרגישה קצת יותר טוב. הגעתי להסכם (בעיקר עם עצמי) שבעלי חייב לקחת את הילדים קצת מחוץ לטווח השמיעה שלי. אחרי 4 חודשים אינטנסיביים, הייתי לבד ביום רביעי למשך שעתיים שלמות. עוד משהו שלמדתי זה להפסיק לנסות לעשות כל מיני דברים חוץ מאשר להיות איתה. בצורה כזו היא צורחת קצת פחות כי אני נענית לקריאות שלה יותר מהר תודה על התמיכה והעידוד, אני זקוקה לזה. מאי

 

[קרן של דניאל]

../images/Emo24.gif אני מקווה שאת מרגישה יותר

טוב, ואל תתביישי, תבקשי עזרה- סבתות, דודו, הורים, שכנים- כולם יבינו אותך...