אני קוראת אתכן כאן, ושואלת ..

[Neora Barak]

אני קוראת אתכן כאן, ושואלת ..

את עצמי, אם הפורום הזה, שיש בו נפשות כל כך רוחניות, וזכות, וטובות, שמודעות לעצמן, שכלתניות עם יכולת להציב לעצמן מראה, מהווה מיקרוקוסמוס, דוגמית, לעולם שבחוץ, - למה כשמגיעה שבת, יש אנשים שרע להם מהמחשבה על בטלה, למה קשה להתחבר לאני וצריך לנתב אנרגיות למסכות, למה אנחנו משקיעים שנים של עול כלכלי בבחירת בית שאיננו שלמים עם מיקומו, ועוד הרבה למאים.. והכי הכי- למה אנחנו נותנים כל כך הרבה מקום ל"חוץ" להשפיע על כל מהלך החיים שלנו, למה אנו מרשים למנטליות והתחייבויות וקודים חברתיים, לגרוע מהאושר הפנימי האמיתי שלנו, למה קשה לנו לקחת אחריות על התנהגותינו, ההווה שלנו, והעתיד, לרוץ קדימה עם מה שאנחנו רוצים, בלי להסתכל ימינה ושמאלה בחשש? עד כמה אתם מוכנים לתת ל"חוץ" לקבוע לכם את החיים? אשמח לקרא את דעתכם האמיצה

 

[דליה גולן]

נאורה! כיף לי שאת פה ../images/Emo13.gif ../images/Emo13.gif

הרבה חיוכים אממ?

אני קוראת את השאלות הנוקבות ששאלת, וחושבת בלבי שאני מרגישה ויודעתת שאת יודעת את המענה עליהן, ואוגדת אותנו עם זאת לדיון החשוב הזה. אז האמת נאורה, שאני לא יכולה לדבר מתוך עצמי אישית, מפני שאצלי דוקא מעולם (גם לפני הטיפול שעברתי) ל"חוץ" לא היתה השפעה עליי אני לא יכולה לשים את האצבע עכשיו ולומר למה, אבל אם את רוצה רקע קצת מחיי, אני בת להורים ניצולי שואה ודי נאלצתי בקטעים מסוימים בילדותי "לגדול לבד" (יחד אבל לבד): לסמוך על עצמי, לכוון את עצמי בכל מיני ענינים כולל חברתיים וכד' אני מניחה שאת מבינה את כונתי איך שהוא. לא היה את המצב של: הורים "צמודים" שאני מכירה לפעמים וההשלכות של זה. למה כונתי? מתכונת, שאם נשוה אותנו כלוח חלק שנולדנו. הלוח מתמלא אודות עצמנו דרכם של ההורים ומהסביבה. אין הורים מושלמים אמ? כבני אדם איננו מושלמים. ונוכחים עפ"י רוב מאנשים שאנו פוגשים, שהם גדלים/גדלו במציאות של חוסר הערכה עצמית מספקת קודם כל מההורים. לפעמים לימדו שאהבה ניתנת רק בתמורה למשהו: אם עומדים בתנאים מסוימים = מקבלים אהבה, תלמידים טובים = אהבה, מטלות שהציבו והתממשו = אהבה. לא עומדים בציפיות?? שללו אותה. עם איזה מסר גרוע גדלים!! רק לחשוב על זה זה פשוט עצוב כ"כ!! איך אפשר אם כך, להפוך לאנשים שמגשימים את עצמם? לתפוס את המציאות בנוחות? לקבל את עצמנו כפי שאנו ואת הסובבים? מבלי להיות מרירים או כעסניים? רואה אני שואלת אותך שאלות תחת השאלות שלך. וכואבות..! יש מקום לעשות תיקון? כן. למצוא את האהבה העצמית, ברגשות חיוביים וטובים, להסתכל על חצי הכוס המלאה. וכל מה שלא רלוונטי לזרוקקק מתוך המגירות. מגיע לנו להיות מאושרים! והאמיני לי, שמלות המפתח האלה לא מובנות כל כך מאליהן לכולם באופן טבעי כפי שנשמע שאמור להיות. שבת שלום נאורה

העלית דברים חשוביםם

דליה

 

[דליה גולן]

** להתמלא ברגשות חיוביים וטובים

 

[Neora Barak]

דלייתי היקרה, לפעמים, מתוך..

השרדות, כשאנחנו כבר פיצפונים, אנחנו מבינים שיש בחיינו נוכחים - נפקדים, שאנחנו סומכים / זקוקים להם, ולא תמיד הם שם, ואז אנחנו יוצרים לעצמינו עולם, שנוכל איכשו לחיות בו, משו בסגנון המסכיות שנכתב עליהן כאן, עד שהן מתנגשות עם הזעקה בתוכינו, ואנחנו כבר רוצים לצעוק- פוסססס... לא יכולים יותר, ככל שאנחנו נתונים בתכתיבים של גן, ביצפר, צבא, עבודה, משפחה, וכו', אנו מאבדים ביחס ישר את עצמיותינו, ויום אחד, פיתום, כשמגיעה שבת, ואנחנו מתבטלים, זה הופף ליות אוי ואבוי, ואם אנחנו נורא אוהבים את זוגינו, והוא רוצה בית ליד החמולה כי ככה צריך, אנחנו נבהלים נורא - כי אוי ואבוי אם נרצה אחרת, ואם יום אחד כבר נמאס לשים מסיכה, ואנחנו רוצים ליות- אנחנו, אנחנו נורא מפחדים ממה יחשבו על האדם החדש שיראו, בעולם שלנו - שבו מחנכים אותנו ליות כמו כולם מגיל 0, קצת קשה לקום בבוקר, כל יום הופך במקום לשלווה ומימוש עצמי- למלחמה, יש אנשים יקירתי- שחיים ככה לנצח, ויש- שמבינים שדווקא משום שהם תוצר של סביבתם, ויש להם יכולות וניסיון, ואופי משלהם, הם יכולים לקחת את כל זה כנכס קדימה, לעצב להם במו ידיהם עולם מפחיד פחות, ומסביר פנים יותר, אני לא כל כך אוהבת את המילה תיקון- תיקון יקירתי זה למשהוא מקולקל שומדבר לא מקולקל בך, בנו, בואי ונחליף את המילה תיקון- בלעשות לך טוב. כי מגיע לך. מגיע לכולנו.

 

[דליה גולן]

נאורה..תראי בשרשור למעלה ..

איזה רעיון "גנבתי". שיוצא המשך למלים שלך "לעשות לך טוב"..

 

[דליה גולן]

נאורה

מאד אשמח לשמוע עליך

את נשמעת שעברת גם דרך "לעשות לעצמך טוב", והדברים נשמעים יוצאים מתוך לבך (לא רק מהבנה). ספרי על עצמך קצת אם אפשר

 

[Neora Barak]

אווובכיין- ../images/Emo6.gif אז ככה..

שמי נאורה ברק, בת יובל ושנתיים, אם לדניאל- בן 29, וחגית- בת 22, ולעוד 6

ו- 2

. מאומצת מגיל שנה.

גרושה.. שהתאלמנה מה- X שלה..

במקצועי- מאמנת לאקטיביות אישית,

ומתמחה בטיפול במשברים

מסתכלת בד"כ במה שיש,

,

ובאה מאהבה.

 

[einatgross1]

../images/Emo24.gif../images/Emo9.gifנהדר!

 

[להבה ירוקה]

ובאה מאהבה

המשפט האחרון מתאר את ה-כל. כבר אמרתי, ואז מה אם אמרתי - שמחה מאד מאד להכירך. איך הגעת למקצוע האימון האישי? זה נשמע מקצוע מרתק. מה גרם לך לרצות לאמן אנשים? מתי מצאת בתוך עצמך את הכוחות לאימון, וגם לאימון עצמי?

 

[Neora Barak]

על אימון אישי, ולעשות טוב ../images/Emo23.gif../images/Emo28.gif

אימון אישי מיועד למי שרוצה לחולל שינויים בחייו, אימון כזה אינו טיפול פסיכולוגי, המאמן אינו מיעץ מה לעשות, אלא משמש נתב לספינה שהקברניט שלה הוא המאומן עצמו. תוך כדי האימון, המאומן מגלה דברים חדשים על עצמו, ונע קדימה להשגת מטרותיו תוך ניצול יכולותיו, - המועצמים תוך כדי האימון. שיטת האימון שלי מבוססת על שיטתו של ד"ר סטיבן קובי לאפקטיביות אישית, שפותחה ע"י עינת גרוס ממכון מראות, בה המאומן מגשים את נבואותיו, ומחולל תמורה בחייו.

כיוון שתמיד חלמתי על מקצוע שיעזור לי לממש חלומות לאנשים, בררתי על הנושא רבות, יש המון שיטות, והשיטה של ד"ר קובי התאימה לאופיי והשקפותי - יותר מכולן, ואכן אני מאמנת אנשים בשיטה זו, כשיש משבר, לא תמיד יש לאנשים כח סבלנות זמן וכסף ללכת לטיפול פסיכולוגי ארוך, הם לא מעוניינים לדשדש בעברם, והם מיחלים למישהוא שיתן להם את הדרייב לצאת החוצה לעשות מהפך בחייהם, מישהוא שיושיט להם יד, וישלוף אותם מה-

ל-

. לגבי התחברתי מאוד לנושא הפיכת משבר לתנופה להצלחה, כיוון שבחיי הסוערים תמיד השתדלתי להפוך לימון ללימונדה.. עברתי- אימוץ, נישואין, אלימות, הורות לילד משותק, גרושין, אבל, נטישות, משברים כלכליים - ומה לא.. מכאן- הדרך היתה רק- ללמוד מקצוע שהכניס לתבניות מושכלות מדעיות את הניסיון שלי בתחומים המבורכים הנ"ל.. יש בחורות "נותנות".. ואני כנראה מאלו.. במקצוע הזה יש גם פרנסה, זה נכון, אבל יש המון אנושיות, שליחות, נתינה, שיקום, והצלחה, וזה פשוט כייף. גם למאמן, וגם למאומן. חוויה הדדית. מקווה שעניתי לך קצת..

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo91.gif התשובה שלך -

נכנסה לטאג ליינס.

 

[Neora Barak]

אוייי אני מוסמקת להפליא ../images/Emo51.gif../images/Emo23.gif|

 

[Neora Barak]

אני מוסמקת נורא ../images/Emo123.gif../images/Emo51.gif../images/Emo25.gif

 

[דליה גולן]

../images/Emo140.gif כבשת אותנו! אמרתי לך. ../images/Emo13.gif

 

[שלהבת המקורי]

נאורה את נפלאה מסכימה איתך ../images/Emo39.gif

חשיבה יוצרת מציאות וזה אכן כך. הבעיה היא (וזאת גם שאלה) מה קורה שהאישה מאמצת גישה שכזאת אך הגבר בן זוגה נטוע במקומו ואוהב את הקיטורים והלא טוב שבחיים פשוט נשאר בזה מתוך רצונו . איך אפשר לקדם זוגיות במצב שכזה? שלהבת

 

[Neora Barak]

שלהבת יקרה- או אז על זה ביייידיוק..

רציתי לדבר איתך, את יכולה לחשוב לך על מציאות נפלאה, ולרצות אותה, ואכן גם ליצור אותה, אך את יכולה להיות אחראית על חשיבתך ורצונותייך ויכולותייך בלבד, אינך יכולה להיות אחראית על חשיבה של אחרים גם אם אושרם חשוב לך מאוד מאוד, נפלא היה לו היינו יכולים שהעולם סביבנו יסתנכרן יחד איתנו, אך אין זה כך, ומכיוון שכך, והמדובר הוא באנשים בוגרים ובחירות שהם מעדיפים לעשות, איננו יכולים עם כל הרצון הטוב שלנו לחיות ולחשוב במקומם. את צריכה לחשוב על עצמך !!! על מה שטוב לך !!! לרכז את האנרגיות שלך ביצירת המציאות שאת מייחלת לה, ובהתחלת מימושה, אל תבזבזי את האנרגיות שלך אפילו לא המחשבתיות, בשינויים אצל אחרים, מקדי את מחשבותייך ודמיונך לעתיד בעצמך, יתכן מאוד שברגע שתתחילי להניע את גלגלי התקוות שלך קדימה הילת האושר שתקרן מתוכך תשפיע על סביבתך, ותעניק אנרגיות בעקיפין גם על בן זוגך, אבל ראשית ועיקר הדרך- היא בך !!!

 

[שלהבת המקורי]

../images/Emo42.gifלנאורה התשובה נפלאה (המשך)

וכמובן שזה מה שאני עושה אך ...בזוגיות יש שניים וצריך בשביל לזרום לעשות את זה ביחד-אחד לא מספיק (ובן זוגי מאד עקשן)הכל נכון בכתב אך במעשה הדברים לא בדיוק מסתדרים כך. אני אמנם ממלאה את זמני כרצוני זמני הרוחני והגשמי. אך בכל זה אין לי שותף. (אני מתחזקת ביהדות) אין לי רצון לכפות עליו את היהדות אבל הוא גם לא מעונין להקשיב לדיבורי בנושא. אנטי מושלם - ולי זה מאד מפריע. שלהבת .

 

[Neora Barak]

שלהבת, אנטיות לפעמים היא דרך..

התגוננות, זוגך מתבצר ונראה כעקשן מפני שהוא רואה אותך נעה לדרך שלא מובנת לו, את כותבת שזה פריע לך, במקום להכנס למעגל סגור מתיש של אכזבה הדדית, הרפי מרצונך לקרב אותו כרגע לעולמך, אני יודעת שאווירת שיתוף בכל היתה יותר נעימה לך עכשיו, אבל זה לא קורה, כדי שאווירה בבית תרגע, המשיכי בבינוי העצמי שלך,נתבי את האנרגיות שלך לא להתמודדות מולו, אלא תפני אותם להמשך התחזקות בכל מה שעוזר לך בעניין, מלאי את עצמך ואת זמנך בדברים שעושים לך טוב, אל תגרעי במקביל מהזוגיות כזוגיות, ותראי בסוף, שאפשר למצא נתיב נכון והוגן - שבו את מקבלת חיזוקים רוחניים, וזוגך מקבל אהבה מאשה מאושרת יותר בלי שיצטרך לשנות ממנהגיו. זה לא קורה במיידי, אבל זה יקרה, אם ההתחזקות שלך לא תבא כהתרסה, אלא כמשהוא פנימי מעצים ומשליוו, תני את אהבתך לך - בתחומך, ולו - בתחומו,

 

[שלהבת המקורי]

../images/Emo45.gifלנאורה תודה על ההבנה שיצרת בי

 

[דייב23]

האמת ........ אממממ הכל נכון

אמנם אני לא גדלתי במשפחה ניצולת שואה,אך באותם זמנים ההורים היו עסוקים בבניה כלכלית, בבניה אישית וחברתית מאז עלותם ארצה.ואנו הילדים נאלצנו לחיות על יד ההורים ולא איתם, אך הלבד היה וגם היה ואני זו שהתוותי את דרכי בחיים באותם זמנים ולמה שהתאים, וכן אני יכולה להעיד שכל חיי ועד היום המחשבות שלי הם בהתאם לציפיות של אותם מקומות בהם אני נמצאת, קשה מאוד בחברה של היום להיות יוצאת הדופן לכן אני מתאימה את עצמי לתבנית החברתית אליה אני נקלעת באותו המקום ע"מ שאהיה "שייכת" אך בתוכי פנימה אני יודעת שזה זיוף אחד גדול, בעבודה, בחברה, ובסביבה, עדיין לא הגעתי לאני שלי באופן שאהיה באמת רוצה להיות אני, כל חיי זה כך , ועתה אני מרגישה נכות כל שהיא על כך מחוסר הבטחון לבטא את דעתי, ומכניסה את עצמי שוב ושוב לשבלונה של האנשים באותו מעמד חברתי של אותם רגעים אליהם אני ניקלעת. אני יודעת קשה ומסורבל, אך זה מה שעלה כרגע על דעתי.ויש איזו שהיא התכחשות, חיינו בסביבה של עולי מרכז אירופה באוכלוסיה שלא רכשה השכלה והיו פועלים קשיי יום , ואילו אנו יוצאי מצרים והורים אקדמאים שאבא יצא לעבודה יום יום עם חליפה חולצה לבנה ועניבה, עדיין הביא אותי להרגיש שונה כי הורי חברותי היו פועלי בניין או מפעלים, אך עדיין הרגשתי את השוני לרעתי. תמיד רציתי שההורים שלי יהיו כמותם - בעצם גדלתי לבד ומה שיצא זה זה. אוףףףףףףףףף