לרמדאן? בכל מקרה הבית שלי עמוס מהמטעמים שלהם.
גלידת מסטיקא.
כנאפה.
קדאיף
עטייף.
וכדורים קטנים כאלה שאיני זוכרת את שמם טבולים בדבש.
בא לי להקיא מרוב מתיקות.
דוד שלי חי עדיין בטורקיה ומתחת לבית שלו יש מגדניה שיש בה דברי מתיקה טורקיים
לצאת ולהיכנס כל יום הביתה זה ממש אתגר עבורי
מזל שבטורקיה הם מחבבים בלונדיניות שמנמנות - כשאני נכנסת לשם הם מפנקים אותי כל כך
על האוכל הטורקי, היא הפליאה בשבחים על המטבח הטורקי
ואני ספרתי לה על הביקור באסטנבול ברמדאן!
שזה הזמן להיות בו באיסטנבול.
עוברות שם עגלות שקופות כאלה עם אורז בטעם מאוד מיוחד.
הערמונים שמוכרים במעין קונוס מנייר חום.
חנויות הבורקס מקיר לקיר, מגשים בגדלי איצטדיון.
המתוקים שבא לך למות.
והשווארמה עם יוגורט. (שאת זה תהרגי אותי אני לא מבינה)
יש שם מסעדות יוקרה ברמה של "רפאל" שמגישות את זה
אמא שלי מבשלת אוכל טורקי לעילא ולעילא - תאמיני לי שרק המחשבה על ארוחת שבת אצלה מעלה לי ריר בפה
אבל, כן, להסתובב ברחובות איסנטבול ולאכול סתם בדוכן רחוב זו חוויה
ואגב, פעם אחת מהן כל מי שנסע איתי חלה.
זה היה בינואר, שלג ברחובות כמה 7-9 מעלות מתחת לאפס.
רוב הזמן חלקנו בטישו.
-
וכן, אני מכירה את המטבח הטורקי הלדינואי.
וכמה וכמה מאכלים.
אגב, את דוברת לדינו?
תודה על השיר - מקסים!
היה לנו תקליט של יהורם גאון שר לדינו - וסבא שלי אהב אותו מאוד
כל ביקור בארץ היה מלווה בשמיעה רצופה של התקליט הזה
עד היום אם במקרה אני שומעת שיר משם אני מיד חושבת על סבא
בהזדמנות הכי קרובה, אקלוד לך (אפרופו שירה וזה)
שירים שיעשו לך נעים, מהילדות.
יש לי ספר שנקרא איילת השחר, אם איני טועה
רומנסות לדינויות.
גרציה על השיר!
-
ואם יחפנית תרצה, אז גם עבורה בכייף.
אתה רואה למה טוב להיות שמאלני?
אגב, את הכל הייתי משליכה לטובת דבר אחד.
גלידת המסטיקא, משרף עצי האורן. אין טעם שני לה, והיא מופלאה.
מתוקה בדיוק במינון הנכון.