אני קצת עצובה
- פותח הנושא vashti72
- פורסם בתאריך
אני מבינה מה את אומרת אבל...
התחושה היא כאילו אם את בבי"ח יש נגישות מהירה לטיפול נמרץ ואז הסיכוי לנזק פוחת. וגם לידה בבית חולים היא "הסטנדרט" ופה אני צריכה להחליט - אז אם יקרה משהו תמיד תהיה התחושה של אולי ההחלטה הייתה טעות. למרות שאני היום מבינה - אחרי שקראתי המון ביומיים האחרונים שזה שטויות כי בשבילי היום בית חולים זו גם החלטה! בגלל שנראה לי שהלידות שם נוראיות. פשוט החוץ כל כך מתנגד לזה!!! שזה מערער אותי מיד
התחושה היא כאילו אם את בבי"ח יש נגישות מהירה לטיפול נמרץ ואז הסיכוי לנזק פוחת. וגם לידה בבית חולים היא "הסטנדרט" ופה אני צריכה להחליט - אז אם יקרה משהו תמיד תהיה התחושה של אולי ההחלטה הייתה טעות. למרות שאני היום מבינה - אחרי שקראתי המון ביומיים האחרונים שזה שטויות כי בשבילי היום בית חולים זו גם החלטה! בגלל שנראה לי שהלידות שם נוראיות. פשוט החוץ כל כך מתנגד לזה!!! שזה מערער אותי מיד
כתבת משפט מפתח -
אחרי שקראתי המון ביומיים האחרונים שזה שטויות כי בשבילי היום בית חולים זו גם החלטה! ברגע שהחלטת שאת לוקחת אחריות על הלידה ולא מעבירה אותה הלאה למלקחיים/אפידורל/רופא/אחות/סכין, זה לא משנה מה תחליטי, האחריות כולה שלך לטוב ולרע, בכל החלטה שתבחרי. אני מאמינה, שברגע שלוקחים אחריות אמיתית, רגשות האשם הם אותם רגשות אשם בין אם חלילה, קרה משהו בבי"ח, או בבית.
אחרי שקראתי המון ביומיים האחרונים שזה שטויות כי בשבילי היום בית חולים זו גם החלטה! ברגע שהחלטת שאת לוקחת אחריות על הלידה ולא מעבירה אותה הלאה למלקחיים/אפידורל/רופא/אחות/סכין, זה לא משנה מה תחליטי, האחריות כולה שלך לטוב ולרע, בכל החלטה שתבחרי. אני מאמינה, שברגע שלוקחים אחריות אמיתית, רגשות האשם הם אותם רגשות אשם בין אם חלילה, קרה משהו בבי"ח, או בבית.
בהחלט! אבל הכל תלוי בך
כמו שכבר מייס אמרה,גם על לידה כזו את צריכה לקבל את מלוא האחירות. ולא להאשים את המיילדת או הדולה במאורע כזה או אחר שלא הלם את התסריט שלך. הלידה צריכה להיות של היולדת בלבד ולא משנה היכן היא יולדת. בבית,באוטו,בבי'ח פרטי או במסדרון חדר לידה.את כיולדת צריכה ליצור לעצמך את המציאות הפנימית שתביא אותך לחווית לידה טובה.
כמו שכבר מייס אמרה,גם על לידה כזו את צריכה לקבל את מלוא האחירות. ולא להאשים את המיילדת או הדולה במאורע כזה או אחר שלא הלם את התסריט שלך. הלידה צריכה להיות של היולדת בלבד ולא משנה היכן היא יולדת. בבית,באוטו,בבי'ח פרטי או במסדרון חדר לידה.את כיולדת צריכה ליצור לעצמך את המציאות הפנימית שתביא אותך לחווית לידה טובה.
ודאי
ודאי שהיא יכולה להיות טובה במידה דומה ללידת בית. בכלל, "חוויה" היא דבר נורא אישי וסובייקטיבי. אני קוראת לפעמים סיפורי לידות בית חולים שהיולדת מספרת מאוד בחדוה ושמחה כשברור שהיתה לה חויה נפלאה - בעוד אני מתכווצת רק מלקרוא. אז ברור שחוויה טובה היא עניין פנימי לגמרי (על זה בנויה האנתרפוסופיה - לא?). אני חושבת שאם את מתבשלת ומחליטה ש*מה שאת הכי רוצה* זה מילדת פרטית ודולה בבית חולים ואת מוכנה לקבל באהבה כל כיוון שזה לא ייקח (וזה יכול לקחת כיוונים...) אז התשובה היא כן בהחלט. ראי למשל דוגמא לסיפור לידה כזה שהיולדת כתבה עליו בחדווה גדולה. דובר בניתוח קיסרי אלקטיבי. ואז היא כתבה איזה צחוקים היה שבזמן שהם ניתחו אותה הם כל הזמן ענו לטלפונים הסלולריים שלהם וכל שניה צלצל טלפון אחר וכל רופא/ה חשב שזה שלו. ואיך היא צחקה איתם שרק לא ישכחו לה את הנייד בבטן כמו באחת התכניות של "ארץ נהדרת". רק מלחשוב על המעמד, בלי לדבר על כמות החיידקים הממוצעת שחיה לדעתי על משטח המקשים של הסלולרי הבנתי שלו אני הייתי היולדת בסיטואציה הזו, כנראה שזו היתה חוויה טובה עבורי. מסקנה - עניין החוויה הוא לגמרי בראש.... בעצם גם ההפוך נכון - אני בטוחה שהמון נשים יגידו לך שהסיוט הכי מפחיד בעיניהם זה לידת בית.
ודאי שהיא יכולה להיות טובה במידה דומה ללידת בית. בכלל, "חוויה" היא דבר נורא אישי וסובייקטיבי. אני קוראת לפעמים סיפורי לידות בית חולים שהיולדת מספרת מאוד בחדוה ושמחה כשברור שהיתה לה חויה נפלאה - בעוד אני מתכווצת רק מלקרוא. אז ברור שחוויה טובה היא עניין פנימי לגמרי (על זה בנויה האנתרפוסופיה - לא?). אני חושבת שאם את מתבשלת ומחליטה ש*מה שאת הכי רוצה* זה מילדת פרטית ודולה בבית חולים ואת מוכנה לקבל באהבה כל כיוון שזה לא ייקח (וזה יכול לקחת כיוונים...) אז התשובה היא כן בהחלט. ראי למשל דוגמא לסיפור לידה כזה שהיולדת כתבה עליו בחדווה גדולה. דובר בניתוח קיסרי אלקטיבי. ואז היא כתבה איזה צחוקים היה שבזמן שהם ניתחו אותה הם כל הזמן ענו לטלפונים הסלולריים שלהם וכל שניה צלצל טלפון אחר וכל רופא/ה חשב שזה שלו. ואיך היא צחקה איתם שרק לא ישכחו לה את הנייד בבטן כמו באחת התכניות של "ארץ נהדרת". רק מלחשוב על המעמד, בלי לדבר על כמות החיידקים הממוצעת שחיה לדעתי על משטח המקשים של הסלולרי הבנתי שלו אני הייתי היולדת בסיטואציה הזו, כנראה שזו היתה חוויה טובה עבורי. מסקנה - עניין החוויה הוא לגמרי בראש.... בעצם גם ההפוך נכון - אני בטוחה שהמון נשים יגידו לך שהסיוט הכי מפחיד בעיניהם זה לידת בית.
ושתי
שאנחנו נפתחות לנושא מסויים היקום מביא אלינו ארועים ואנשים שלמעשה "משחקים" בסרט שלנו. כשאני קוראת אותך אני מתרשמת שיש בך שני קולות כרגע; הקול של האינטואיציה שרוצה ללדת בדרך הנכונה לך והקול של הבלבול,בחששות והפחדים שמזמין אליו שחקנים חיצוניים כאילו כדי להזין אותו. ההתלבטות שלך היא מאד רלוונטית.ואני חושבת שאת יכולה להשתמש במה שעובר עלייך כרגע כדי לצמוח וללמוד דברים חשובים על עצמך. לא משנה היכן תחליטי לבסוף ללדת. העניין של להתמודד מול קולות חיצוניים,לסמוך על ההחלטות שלך,למצוא את היציבות והבסיס העוצמתי שלך-כל אילו הם תהליכים שרק תוכלי להרוויח מהם כאישה אם תעברי אותם. תני לעצמך זמן ושקט פנימי כדי לעבד את כל התחושות שלך ולהתמודד עם מה שתרצי.
שאנחנו נפתחות לנושא מסויים היקום מביא אלינו ארועים ואנשים שלמעשה "משחקים" בסרט שלנו. כשאני קוראת אותך אני מתרשמת שיש בך שני קולות כרגע; הקול של האינטואיציה שרוצה ללדת בדרך הנכונה לך והקול של הבלבול,בחששות והפחדים שמזמין אליו שחקנים חיצוניים כאילו כדי להזין אותו. ההתלבטות שלך היא מאד רלוונטית.ואני חושבת שאת יכולה להשתמש במה שעובר עלייך כרגע כדי לצמוח וללמוד דברים חשובים על עצמך. לא משנה היכן תחליטי לבסוף ללדת. העניין של להתמודד מול קולות חיצוניים,לסמוך על ההחלטות שלך,למצוא את היציבות והבסיס העוצמתי שלך-כל אילו הם תהליכים שרק תוכלי להרוויח מהם כאישה אם תעברי אותם. תני לעצמך זמן ושקט פנימי כדי לעבד את כל התחושות שלך ולהתמודד עם מה שתרצי.
../images/Emo45.gif וגם
לי היו בדיוק את אותם החששות, ופחדתי שאולי בגלל שאני חוששת לידת בית לא מתאימה לי. לקח לי קצת זמן עם עצמי בשביל להבין שאלו חששות לגיטימיים ולא מרמזים על שום חולשה. גם אם הייתי יולדת בבי"ח היו לי חששות. לי עזר להפנים שגם בבי"ח אין 100% ביטחון ושזה שאבחר ללדת שם, לא מבטיח שלא יהיו חו"ח סיבוכים. לכן החלטתי, שאם אין כל הבדל מבחינת הבטיחות, אני אלד במקום שאני מרגישה בו הכי בנוח ומרגישה שבו הסיכוי לסיבוכים הכי נמוך. הסביבה יכולה להקשות מאוד על ההחלטה. אני מציעה לך לעבד את הרעיון עם עצמך עוד כמה זמן ורק אז להחליט אם את משתפת אנשים. זכרי שהדעה של הרוב היא נגד לידות בית, בד"כ זה בגלל דעה קדומה. כל עוד את עוד לא החלטת מה את רוצה, אני לא חושבת שיש טעם להתייעץ עם הסביבה כי זה לא ייעוץ מאוזן. אולי זה באמת הזמן להיפגש עם מיילדת ולברר איתה את כל מה שמציק לך (זה כמובן לא מחייב). ודבר אחרון, אחרי מקרה כזה מצער, תמיד עולים הפחדים. בזמן ההריון שלי, עוד לפני שבחרתי מיילדת, היה מקרה ובו סיבוך נשימתי במהלך לידת בית (שגרר פינוי לבי"ח). כמובן שזה עירער אותי לזמן מה, אבל אחרי כמה שבועות של רגיעה והבנה שזה יכול היה לקרות גם בבי"ח, חזרתי לביטחון שבהחלטה על לידת בית, ולאחר מכן כבר לא היו לי ספקות. קחי את הזמן, את לא חייבת להחליט עכשיו מה את עושה, ומה שלא תחליטי הכי חשוב שתרגישי בטוחה בהחלטתך.
לי היו בדיוק את אותם החששות, ופחדתי שאולי בגלל שאני חוששת לידת בית לא מתאימה לי. לקח לי קצת זמן עם עצמי בשביל להבין שאלו חששות לגיטימיים ולא מרמזים על שום חולשה. גם אם הייתי יולדת בבי"ח היו לי חששות. לי עזר להפנים שגם בבי"ח אין 100% ביטחון ושזה שאבחר ללדת שם, לא מבטיח שלא יהיו חו"ח סיבוכים. לכן החלטתי, שאם אין כל הבדל מבחינת הבטיחות, אני אלד במקום שאני מרגישה בו הכי בנוח ומרגישה שבו הסיכוי לסיבוכים הכי נמוך. הסביבה יכולה להקשות מאוד על ההחלטה. אני מציעה לך לעבד את הרעיון עם עצמך עוד כמה זמן ורק אז להחליט אם את משתפת אנשים. זכרי שהדעה של הרוב היא נגד לידות בית, בד"כ זה בגלל דעה קדומה. כל עוד את עוד לא החלטת מה את רוצה, אני לא חושבת שיש טעם להתייעץ עם הסביבה כי זה לא ייעוץ מאוזן. אולי זה באמת הזמן להיפגש עם מיילדת ולברר איתה את כל מה שמציק לך (זה כמובן לא מחייב). ודבר אחרון, אחרי מקרה כזה מצער, תמיד עולים הפחדים. בזמן ההריון שלי, עוד לפני שבחרתי מיילדת, היה מקרה ובו סיבוך נשימתי במהלך לידת בית (שגרר פינוי לבי"ח). כמובן שזה עירער אותי לזמן מה, אבל אחרי כמה שבועות של רגיעה והבנה שזה יכול היה לקרות גם בבי"ח, חזרתי לביטחון שבהחלטה על לידת בית, ולאחר מכן כבר לא היו לי ספקות. קחי את הזמן, את לא חייבת להחליט עכשיו מה את עושה, ומה שלא תחליטי הכי חשוב שתרגישי בטוחה בהחלטתך.
אני עבדתי שנתיים עם ילדי CP
ואני יודעת היטב, שרוב המקרים (70%!) של שיתוק מוחין נגרמים על ידי גורם בלתי ידוע. כלומר: לא היתה מצוקה עוברית, לא היה דימום מוחי אחרי הלידה (לפחות לא כזה שעלו עליו), ולא שום סימן אחר שמשהו לא בסדר. ובכל זאת התינוק גדל וגילו שיש לו פגיעה מוחית. למה? תעלומה. CP זה סיכון וזה מפחיד, תמיד. פעם לכל הצוות נערכה הרצאה על CP על ידי נוירולוגית (שם היא הביאה את הפרט שכתבתי למעלה), הפיזיותרפיסטית שלנו היתה אז בהריון, וכולם אמרו לה אחר כך שהרצאה כזאת היא ממש לא לנשים בהריון. מה שנכון. היא לא הרגישה טוב אחר כך. וגם המחשבה על בית החולים לא ממש ניחמה אותה.
ואני יודעת היטב, שרוב המקרים (70%!) של שיתוק מוחין נגרמים על ידי גורם בלתי ידוע. כלומר: לא היתה מצוקה עוברית, לא היה דימום מוחי אחרי הלידה (לפחות לא כזה שעלו עליו), ולא שום סימן אחר שמשהו לא בסדר. ובכל זאת התינוק גדל וגילו שיש לו פגיעה מוחית. למה? תעלומה. CP זה סיכון וזה מפחיד, תמיד. פעם לכל הצוות נערכה הרצאה על CP על ידי נוירולוגית (שם היא הביאה את הפרט שכתבתי למעלה), הפיזיותרפיסטית שלנו היתה אז בהריון, וכולם אמרו לה אחר כך שהרצאה כזאת היא ממש לא לנשים בהריון. מה שנכון. היא לא הרגישה טוב אחר כך. וגם המחשבה על בית החולים לא ממש ניחמה אותה.
אני ובעלי בתחום הזה בין יתר הדברים
ואני יכולה לומר בנוסף: ששיתוק מוחין נוצר מהרבה סיבות. לעיתים קרובות בזמן הלידה. אך גם לפניה גם אחריה וגם שלא נדע מנפילות מכות וחבלות. הרבה פעמים זהו שילוב קטלני של פיגור מכל מיני סוגים המשלב בפגיעתו גם פגיעה מוטורית תחושתית. כמו כן גם ואקום יכול לגרום לדימום העלול להוביל לשיתוק וכו... אז צריך לקחת הכל בחשבון, ונכון תמיד עולים פחדים גם אצלי. פתרון?- לעשות מהם בלון גדול ולשחרר לשכינה... ליקום...
ואני יכולה לומר בנוסף: ששיתוק מוחין נוצר מהרבה סיבות. לעיתים קרובות בזמן הלידה. אך גם לפניה גם אחריה וגם שלא נדע מנפילות מכות וחבלות. הרבה פעמים זהו שילוב קטלני של פיגור מכל מיני סוגים המשלב בפגיעתו גם פגיעה מוטורית תחושתית. כמו כן גם ואקום יכול לגרום לדימום העלול להוביל לשיתוק וכו... אז צריך לקחת הכל בחשבון, ונכון תמיד עולים פחדים גם אצלי. פתרון?- לעשות מהם בלון גדול ולשחרר לשכינה... ליקום...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.