אני קצת עצובה

[איימי שפירא]

שרה, יש לך רפרנס לזה?

אשמח שתפני אותי, לא ידעתי שחיתוך מוקדם של חבל טבור גורם לCP. תודה, איימי

 

[שָׂרָה]

בבקשה../images/Emo8.gif

איך חיתוך מוקדם פוגע בתינוק חיתוך מוקדם וCelebral Palsy אתר חיתוך חבל הטבור הגדול

 

[ס ו ל ה]

שרה איך המרגש? מרגישה יותר טוב?

 

[חתולה מתולתלת]

טיפטיפה. יש שעות טובות ופחות

תודה שחשבת עלי

 

[שָׂרָה]

סליחה, השתמשתי בניק של מישהי אחרת

 

[ס ו ל ה]

העיקר שטיפה יותר טוב, ככה זה נעלם

לאט הסיוט ואז כבר שוכחים מדהים לא?!

 

[mise]

תשובתה של המיילדת ג'ודי-סלום-כהן

לגבי הקישורים המצ"ב: Thanks for this. When i make a website for myself, I will warn people about sites like this under the title: Internet sites with no research basis whatsoever. If clamping the cord early caused cerebral palsy- then all people born between 1950 and today- including you and your husband and myself would have an increased rate of cerebral palsy. But it is well known that the cerebral palsy rate is the same now as it always was since people have been keeping records- which is before 1950. There is some evidence that epidural use of greater than 5 hours may lead to brain damage/cerebral palsy- because epidurals cause fever in 15% of women, which causes fever in the baby, which can lead to seizures, which may be able to cause Cerebral Palsy. Unless those babies already have cerebral palsy and the seizures would have happened anyway- hard to say, but researchers are currently examining this relationship more closely. Please send this out to your list of people. It would be tragic for you to be the source of misinformation, when what you are trying to do, is INFORM them! Judy Cohain

 

[mise]

שכחתי לציין שביקשתי את אישורה

לפרסם את ההודעה בפורום.

 

[mise]

קישור לתגובה נוספת של ג'ודי.

 

[איימי שפירא]

תודה רבה!!!!

 

[debby12]

אל תתעצבי ../images/Emo24.gif

אני חושבת שזו התגובה שמקבלים מ-99% מהאנשים - ישר הם שולפים איזה סיפור זוועות. בדרך כלל זה יותר בנוסח: "גיסה של הבוס שלי ניצלה בנס בזכות זה שילדה בבית חולים" (אכן טענה מוכחת ביותר ושלל עובדות בצידה...). יותר נדיר סיפור מהסוג שאת מתארת. גם אני חושבת שבלי קשר איפה בכלל תחליטי ללדת כדאי לחשוב על העניין בשקט בלי להקשיב לכל מיני מפחידים למיניהם, ולהתמקד במה את באמת *רוצה* ומה באמת חשוב לך.

 

[טלימה]

../images/Emo24.gif

מצטרפת למה שכבר כתבו לך - תני לעצמך זמן לקרוא, לברר ולהבין את עמדותיך ורצונותיך. כשתדעי טוב יותר מה את רוצה ומאחורי אילו החלטות את מוכנה לעמוד אז תוכלי לעמוד מאחוריהן באופן ברור ושלם יותר. למשל: אני עשיתי רק אולטרסאונד אחד - את הסקירה המאוחרת. באותה סקירה הרופא (האדיב והנחמד באמת) אמר לי:"אני לא אגיד לך מה דעתי על לידות בית" ואז דווקא התחיל להגיד לי D-: ... היה טוב שיכולתי להקשיב לדבריו בכובד ראש ולכבד אותם (גם בגלל שהוא אמר אותם בשיא הנחמדות, הכנות והכבוד) וגם לענות לו ש: א. כנראה ש"מפל ההתערבויות" בבית-החולים מאזן את הסיכונים שלוקחים בבית, כיוון שמחקרים מוכיחים שאין יתרון ללידת בית-חולים על לידה ביתית מבחינת הדברים החשובים (אני לפני לידה ראשונה). ב. הוא צריך לזכור שלידות מתרחשות באופן טבעי ושהוא, כרופא העובד בבי"ח, נקרא לעזור רק בלידות של נשים בסיכון או לידות ש"מתקלקלות" (מצטערת לא מצאתי מילה אחרת), כך שהוא לא רואה בעצם את הלידות שהולכת כמו שלידה צריכה להתנהל. בסופה של שיחתנו הקצרה הוא היה אדיב מספיק כדי להסכים עם הדברים שאמרתי ולהכיר בבסיס העובדתי שהבאתי בפניו. (זאת, כאמור, גם תודות לאדיבותו של הרופא, אבל גם בגלל הבסיס העובדתי המוצק שעליו ישבו דברי) בסופו של דבר, כך נראה לי, מהרגע שאנחנו מקבלות על עצמנו להביא ילדים לעולם אנחנו מקבלות על עצמנו גם את האחריות והדאגה שמתלוות לכך. דברים קורים בכל מקום כל הזמן ותמיד אפשר יהיה למצוא סיבות להלקות את עצמנו (סבתא שלי אכלה את עצמה על זה שאולי החינוך הקיבוצי שהיא עסקה בו כמטפלת הרס את חיי הילדים שעברו תחת ידיה, בלי קשר לזה שהם זוכרים אותה בהערכה, הערצה ואהבה ושהיא עשתה את מה שחשבה לטוב ביותר). בשבילי, עד כמה שאני מבינה כרגע - הבחירה האחראית מבחינתי היא ללדת בבית. השאלה העומדת בבסיס כל זה היא - עם מה את מוכנה לחיות, מתוך זה יהיו לך תשובות לאחרים (ולעצמך, כמובן).

 

[vashti72]

שלום חמודות - היום הרבה יותר../images/Emo13.gif

מרגישה היום יותר רגוע אחרי שישנתי טוב הלילה. באמת נותנת לעצמי זמן לחשוב ולקרוא על זה - למרות שאני עדיין פה... זה כנראה אומר משהו

אז תודה - מאד עזרתן לי להירגע ולחשוב. גם בעלי היה מקסים והרגיע אותי ונתן לי בטחון! ואני חושבת שזה טוב שאני מתמודדת עכשיו עם הפחדים - אלה שאלות שצריכות להישאל! באיחולי סופ"ש נפלא לכולכן

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo24.gif הי חמודה,

עכשיו נכנסתי וקראתי את כל השרשור... חייבת להגיב. אמא שלי היא מרפאה בעיסוק ותיקה והדבר הראשון שהיה לה להגיד לי בנושא לידות הבית היה "את יודעת מה זה לגדל ילד פגוע מוחית?" כמובן שברגע שהתחלנו לפשפש בנושא הסתבר שמכל עשרות ילדי ה-CP שהיא עבדה איתם, כולם נולדו בבית החולים. כמובן שגם כל סיפורי הזוועה (איך ההיא כמעט מתה בלידה מאיבוד דם, ואיך ההיא כמעט איבדה את התינוק, וכו') קרו בין כתלי בית החולים. כשהיא ואני דיברנו על זה, היא הביעה התנגדות גדולה אבל גם סיימה את השיחה כך שהבנתי ממנה שכל החלטה שאני עושה, היא מאחורי. וזה בסה"כ מה שהיה חשוב לי, כי מלבד המשפחה הקטנה שלי (הבעל והילדות), ההורים שלי והאחים שלי חשובים לי יותר מכל ויש בינינו קשר מאד הדוק וחזק. אפילו כתבתי על זה פה ויצא שרשור ארוך כאורך הגלות (חפשי אותו אם את רוצה לקרא קצת על תגובות משפחה וכו'), שבסופו לאחר כל התגובות המעולות שקיבלתי (גם שלך סטיוויה, למרות שאת לא מאמינה לי

) הבנתי בעצמי בסופו של דבר שמה שהכי הכי הכי הכי חשוב זה השלמות שלי עם ההחלטה שלי. ואני חושבת שזה היה הרגע בו החלטתי שאני ב-א-מ-ת שלמה עם זה, ובאמת רוצה את זה. זה הגיע כתוצאה מאחת התגובות בה נכתב לי שכל תגובה שכזו עלולה לערער את הבטחון שלי בהחלטתי ולשנות את דעתי, ודווקא זה מה שהראה לי כמה שזה לא נכון לגבי - אם אני שלמה באמת, ויודעת באמת שזה מה שהכי מתאים לנו, אז שום דבר לא יערער את זה. וככה אני מרגישה מאז ועד היום

מ"מרומי" שבוע 17

. אז זהו... אני חושבת כמוך שחשוב להתמודד עם הפחדים והחששות, כולל תגובות מסביב, כי התגובות נותנות לנו גם פתח לענות בחזרה ולחזק בתוכנו בקול רם את מה שאנחנו יודעות כבר מזמן מקריאה והתעמקות בנושא.

 

[סטיוויה]

דווקא מאמינה (-: ../images/Emo20.gif

 

[מבשלת בבטן]

בהחלט צריכות להישאל

ואם את צריכה תשובות מגורם מוסמך, זיכרי ששבוע הבא יתארח כאן ד"ר אבנר שיפטן שהוא רופא מיילד תומך לידות בית. תוכלי לשאול אותו כל שעולה על רוחך...

 

[מבשלת בבטן]

אוח...טוב נו, אתן יודעות מי אני ../images/Emo11.gif