הגעתי מהעמוד הראשי
והייתי חייבת להגיב, אני לא מתכוונת לפגוע או להשמע בוטה אבל כבת לאב חולה אלצהיימר ונכדה לסבתא חולת אלצהיימר אני חייבת להפריך את הדיעה שחולה אלצהיימר הוא איזה סוג של מפגר שלא מבין מה קורה סביבו, חולי האלצהיימר יודעים טוב מאוד שמשהו לא בסדר איתם, שיש להם בעיה, הם לא תמיד זוכרים מה המונח המדעי ולמה בדיוק המחלה גורמת אבל הם סובלים גם מאי הידיעה שמביאה לדכאון. הם שמים לב שהדברים הכי טריוויאלים נלקחים מאיתם, קשה להם לבטא את זה במילים אבל זה נמצא להם בראש כל הזמן וזה מייסר אותם. את הדבר הזה למדתי מאבא שלי, שלפני המחלה הייתי כ"כ קרובה אליו שגם עכשיו כקשה לו להסביר את עצמו במילים, אני מבינה בלי שהוא יגיד. לגבי טווח הזמן, אלצהיימר זו לא מחלה אחת מוגדרת שאפשר להגיד "בדר"כ לוקח להם כך וכך שנים עד שהם מגיעים לאי צלילות" יש כ"כ הרבה סוגים, המצב של אבא שלי התדרדר כ"כ עד שלפני שנה הוא לא זכר תאריכים, דבר שקורה לכולנו, והיום הוא לא זוכר מה הוא עשה לפני שניה...יש למחלה הרבה סוגים ויש לה הרבה פנים. לי, עם כל הכאב יש עתיד שלם לחיות, הכאב הוא רק על זה שאני לא אוכל לחלוק אותם עם אבא שלי לאורך זמן. לאבא שלי אין עתיד, והוא יודע את זה, אני חושבת שחשוב שנבין שהכאב של הסובבים את החולה הוא כאין וכאפס לעומת זה של החולה. מצטערת על החפירה אבל הייתי חייבת להפריך כמה דעות ממש לא נכונות שנכתבו כאן לגבי המחלה הזוועתית הזאת.