לא הפסקתי לחייך, עד שהגעתי הביתה
למען האמת, נראה לי שאשכרה נרדמתי עם חיוך. הגעתי 3 שעות לפני ההופעה, שאלו אותי אם יש לי הזמנה כי כל הכרטיסים נמכרו. כשנכנסתי פנימה, היה לי דה ז'ה ווו מטורף להופעות של שבק הישנות, כשהופיעו בכל מיני מקומות קטנים כאלו, כמו הפאב הזה ממש, שגם בו הופיעו כבר בעבר. ראיתי במה קטנטנה, חשבתי אולי 60 איש יכנסו (גם בהופעה כזאת של שב"ק הייתי) והתבאסתי עמוקות שלא הכרתי איש מבין אלו שהגיעו, פרט לשי לב ושבקי. היה ממש כיף ששב"ק הרגישו בבית, והיה קהל יפה לא רק בגודל ובמראה, אלא גם בשמחת חיים ובהתנהגות. אנשים נתנו כבוד אחד לשני, היה כייף אדיר להיות עם הקהל שם, אווירה חיובית ביותר. ההופעה התחילה ב 00:30 והייתה אמורה להיות עד 2:00 לפי מה שאמרו לי, אבל שב"ק לא רצו ללכת הביתה. ההדרן היה הופעה בפני עצמה. ראיתי את רשימת השירים של ההדרן (6 שירים) אבל שב"ק שרו 9 או 10 שירים בהדרן. למעשה, חוץ מ"קרטון לילה" ו"מלחמת מקרופון הזהב" אני חושב ששרו את כל השירים שמבצעים בהופעות. ההופעה הסתיימה בכל מקרה רק סמוך לשעה 3:00. לא יודע אם 2:45, אבל אני זוכר שהיה סמוך ל 3:00. גם אחרי ההופעה, נשארה אווירה חיובית. שב"ק לא ברחו. הצטלמו עם הקהל, דיברו עם כל מי שרצה, וחלק ניכר מהקהל נשאר לשמוח ולרקוד. אני כל כך רציתי להישאר שם עוד, אבל היה לי יום צילום היום שהתחיל ב 8:00 בבוקר, אז חזרתי הביתה. יש לי עוד כל כך המון מה לכתוב, אבל ממילה למילה כך אני מרגיש שאני מתרחק מתיאור החוויה. נראה לי שגם אלף תמונות לא יתארו את האושר שהיה לי במהלך ונשאר לי עד עכשיו מההופעה הזאת. לא יכול לומר שזאת היתה ההופעה הטובה ביותר של שב"ק, אבל למיטב זכרוני, זאת אחת ההופעות שהכי עשו לי אושר.