אני רוצה ליישר כמה דברים בקשר לחומה

[oribarak]

אני רוצה ליישר כמה דברים בקשר לחומה

בזמן האחרון אני קולט מכולם פה כל כך הרבה דברים רעים על החומה שאיפשהו זה עבר לי את סף העצבים... אפשר להבין, מה לכולם יש נגד האלבום הזה?מה הקטע שאחד אמר שכחתי מי "אם הבנת שהוא לא טוב, התבגרת, זה מרד נעורים", וכל מיני"ווטרס התבכיין פה יותר מדי"...וכל מיני דברים שטותיים לחלוטין!!! אז מה טוב בחומה לטעמי??? המוזיקה משרתת את המטרה, היא טובה, היא סוחפת, היא לא משעממת, היא מקורית...אז פה ושם יש כמה רגעים פחות טובים, כמו בכל אלבום...כי גם הצד האפל של הירח, לא לגמרי מושלם... המילים, "בכייניות, מרד נעורים"...בולשיט!!! ווטרס העביר את מה שיש לו בלב, בצורה הכי טובה אי פעם!!!! הוא פשוט יצר פה סיפור שאוותי מרגש, כל רגע שיא מעביר בי צמרמורת, כל תו שבמקום...אני רוצה לראות את כל המתפלספים שאמרו שהמילים בכייניות, אני רוצה שיגידו לי בפנים, שהם לא התחברו לשום שיר...יש פה שיר שמותאם לכל אחד מאיתנו... המוזיקה היא בכלל יצירת מופת, סדר מופתי, המבנה מסודר וטוב...כמו מחזה!!! הסרט, בכלל אין מה לדבר, הסרט גאוני, מלא רמיזות, מלא ביקורת, מלא סרקיזם...המוזיקה השתפרה בחלק מהמקרים (what shall we do) אני רוצה עכשיו שתגיבו על כך...אני פשוט לא מבין מה יש לכם נגדו, הוא לא סתם הצליח...לדעתי אתם פשוט מנסים לחרוג מהמיינסטרים

 

[Anuerysm]

אני איתך

 

[FunkyMonk]

אמממ...

החומה, הייתה יכולה להיות להיט ענק אצלי בדיסקייה אילולא כשל אחד בסיסי - מוסיקה. הליריקה מעבירה את הקונספט בצורה נהדרת. הקונספט גאוני. תאמת? אין לי בעיה עם העובדה שזה אלבום ווטרס. את אנימלס אני מאד אוהב. החומה אלבום פשוט משעמם מבחינה מוסיקלית. להזכירך - האלבום הינו אלבום כפול. שלושה שירים שנשמעים אותו דבר בדיוק עם ליריקה שונה היו יכולים להיות נחמד - אילולא הריף שלהם היה מופיע בכל שיר ושיר באלבום, בערך. מבחינת אווירה - כל האלבום משרה את אותה אווירה אדומה כתומה כזו, שהיא לא נעימה בכלל. יותר מידי שירים שמבחינה מוסיקלית הם ממש ממש לא משהו - אבל הם הכרחיים לעלילה - נמצאים באלבום. זו בעיה בסיסית, שכן הם אחלה להיות חלק מפסקול לסרט - אבל בתור אלבום בחיים לא הייתי מכניס משהו כמו young lust או להתראות שמיים כחולים. ווטרס שר אותו הדבר, בכל האלבום. ואני לא חושב שזה קשור לזה שהוא מתבכיין. ככה הוא שר. הבעיה היא שפה הוא שר. ולא גילמור, או רייט. או לפחות שתהיה חלוקה כלשהי. למשל בCN זה כל כך נותן הבדל כשגילמור נכנס סוף סוף לשיר, ומפסיק את הטון הצורם של ווטרס, אחרי 70 דקות של אלבום. האלבום בכלליות נשמע אותו דבר, לאורך כולו. וזה לא שהוא נשמע גרוע - זה שהוא נורא נורא נורא ארוך. ובאמת, אין לי בעיה עם אורך. אלבומים כפולים יכולים להיות אחלה - אם הם לא חוזרים על עצמם. והחומה מאד חוזרת על עצמה. בנוסף - קטעים יבשים. יש המון קטעים יבשים שהם פשוט משעממים. הפתיחה המתישה של ראן לייק הל, גוד ביי קרול וורלד, ברינג דה בויס באק הום, ועוד. אלו קטעים יבשים, לא מעניינים, שהיו בקלות יכולים להיעלם. וזה אחד מהדברים שמאריכים את האלבום... פה דקה וחצי, שם שתי דקות, זה איזה 20 דקות של קטעים יבשים ולא מעניינים, שסתם שורפים פיוזים במוח. העיבוד של כל השירים זהה לחלוטין, וזה משגע תשכל. ווטרס שר בצורה נורמלית - עובר לצורה מוזרה (בכיינית) - סולו - מעבר לקטע הבא. (זה עלול להשתנות במקרה שהוא שר יותר משתי דמויות או יותר משני מצבים של אותה דמות) בכל מקרה, האלבום מאד מונוטוני, שזה מוזר בהתחשב בעובדה שהוא מכיל 26 קטעים. אטום הארט מאד'ר, למשל, מכיל חמישה קטעים והוא בערך פי מאה יותר ורסיטילי ממנו (כן יש לי מדד וגרף >< ואני יודע בדיוק). ד"א, באמת, אבל באמת שאין שום קשר להאם אדם מתבגר או לא. אני מאד מתחבר לקונספט של החומה, ולא בגלל שהוא "מרדני" (סלחו לי שאני רואה את החומה כקצת יותר מאשר another brick num. 2), אלא בגלל הפן המוסיקלי, שאין לו.

 

[אלעד מכפר חוגלה]

תגובה

אתה תפסת את הדברים שאמרתי לא נכון, אמרתי שיותר קל להתחבר אליו כשאתה צעיר או בגיל ההתבגרות, לא אמרתי שזה בלתי אפשרי להתחבר אליו כאשר אתה מבוגר וכמובן שלא התכוונתי שזה אלבום שנועד אך ורק לצעירים מרדניים. לא אמרתי שיש בזה מן הרע. ולא רק לגבי האלבום הזה, לגבי כל האלבומים עם דומיננטיות כזו או אחרת של ווטרס. (כולל דארק סייד אוף דה מון) תפסת את הדברים שלי בצורה מאד מופשטת בלי לשים לב עד כמה הם מורכבים ומה אני באמת מנסה להגיד. ושוב, שיהיה ברור - לי אין שום דבר נגד החומה. למעשה הוא אחד האלבומים האוהבים עליי של הפלוידים ובכלל.

 

[afcon11]

אני החריג לכלל שציינת

בצדק אתה אומר שקל יותר להתחבר אליו בגיל צעיר. זו גם הדעה המקובלת. אבל אצלי זה שונה - אמנם התחברתי לאלבום (ודרכו לפינק פלויד) מהרגע הראשון, אבל מסע הייסורים שמתואר בו נראה היה לי כלא רלוונטי בכלל לגיל שלי. הרי הכל נכתב מנקודת מבט של אדם בוגר שסוקר את התחנות בחייו מהזווית השלילית. בעצם התחושה אז היתה של רחמים מצד אחד וחוסר הבנה לעוצמת הרגש שיש באלבום הזה, מהצד השני (גם לא הייתי מודע לביוגרפיה של ווטרס וסיד). וככל שהתבגרתי - כך הבנתי טוב יותר את כוונת המשורר.

 

[MilkShack]

אני איתך .

החומה הוא אחד האלבומים האהובים עליי של פינק פלויד ובכלל, וחוצמזה, כמעט כל המבוגרים שאני מכיר שגדלו על פינק פלויד מטורפים על האלבום הזה, הוא באמת נחשב לאחת היצירות הכי גדולות שלהם, גם אם רובו של ווטרס, זאת הייתה הברקה יוצאת מן הכלל. אפילו אבא שלי כל הזמן אומר לי "אתה תמיד תחזור לחומה, גם עם עוד הרבה אלבומים שתשמע" אני לא אומר שהוא צודק, אבל זה רק מראה כמה שהאלבום הזה השפיע, וכמה שהמכירות שלו מוצדקות. בשורה התחתונה אני מסכים איתך, למרות שכל אחד והטעם שלו אתה יודע...

 

[holo]

אני אגיד לך ת'אמת

יכול להיות שהתגובות, גם שלי ביניהם, באמת קטלו יותר מדי את החומה, ויכול להיות שלא הכי בצדק, הרי בסופו של דבר זה היה האלבום הראשון שאי פעם קניתי והוא מסמל מבחינתי את השלב הראשון בהכרות עם פינק פלויד ועם עולם המוזיקה שאני אוהב, ואפילו שאתה אוהב. אני זוכר איך הוא לא יצא לי מהמערכת, איך כל הזמן שמעתי אותו עם אחותי ודיקלמנו את המילים בעל פה. היה ממש אחלה. אבל כמה זמן עבר מאז? כמעט 3 שנים אני חושב? הספקתי להכיר די הרבה מוזיקה, קניתי כמעט את האלבומים של פינק פלויד, ולאט לאט התחלתי לזנוח את החומה (הוא נשאר האלבום האהוב על אחותי), גיליתי מוזיקה יותר מעניינת, עמוקה ומקורית, ואני עדיין מדבר על אותה להקה שהוציאה את החומה. הגעתי למסקנה שהחומה עבד עלי בעיניים (אוזניים?) כל הזמן הזה. כל הזמן ששמעתי את האלבום חיפשתי את המסר, את הרעיון הנסתר שעומד מאחורי אותה יצירת מופת ענקית, מאחורי הסיפור הארוך שנגמר בבומבסטיות ומשאיר אותך פעור פה, ולא משנה איך ניסיתי להבין, תמיד חזרתי עוד יותר מבולבל. הגעתי למסקנה, רוג'ר ווטרס הצליח למרוח אותי בבלבולי שכל מעצבנים, שהוא בעצמו לא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו (באלבום הזה). הוא נהנה להאשים את כולם, הוא שחצן, הוא עושה את עצמו תמים,זה מעצבן אותי.

 

[afcon11]

The Happiest Days of Our Lives

מסכים עם מה שכתבת אבל כמו שציינת זה עניין של טעם וכל ויכוח בנושא מיותר. האמת היא שעד עכשיו (ומזה כ-19 שנים מיום שהקשבתי לאלבום הזה לראשונה), לא מצאתי בחומה רגעים פחות טובים. לא הייתי מוותר על שום שיר, מילה או צליל באלבום הזה (ולמרות שאחותי עד היום נוהגת לגחך על המוסיקה שאני שומע, בכל פעם שמגיע "המשפט"). אבל חשוב לציין, שהאלבום עצמו לא מרומם את הנפש כמו הדארק סייד או Meddle למשל, אלא בדיוק להיפך ולא כל אחד מתחבר לנקודה הזו. מבחינתי, מעבר לכל הנושא המוסיקלי, יש לאלבום ערך נוסף, סנטימנטלי, כי זה היה ה-אלבום שליווה אותי בנעורי והוא מעלה הרבה זכרונות נעימים מאחת התקופות המאושרות בחיי (למעט Goodbye Blue Sky שבד"כ מזכיר לי את תקופת מלחמת המפרץ...).

 

[mosh_the_ant]

אני איתך

לדעתי הוא מאחד האלבומים הטובים ששמעתי אי פעם. הדיסק הזה לעולם יהיה יקר לאוזני - הוא היה אחד משערי הכניסה לעולם המוזיקה האיכותית והאחרת בימי של שנות צעירותי. אולי בגלל שזה גם כך אצל אחרים הם נוטים לזרוק אותו ולהתקדם ""הלאה"" . אולי בגלל שWE DONT NEED NO הפך להיות המנון \ קלישאה של מרידת ימי הנעורים - אנשים מתרחקים ממנו. אני חייב לומר שגם אני התרחקתי ממנו לכמה שנים , רק כדי לחזור ולגלות שהוא עדיין אחד מהאלבומים הדגולים שנוצרו אי פעם. לדעתי כל תו ומילה נמצאים במקום. מנגינות נהדרות . אומרים שקו דק מפריד בין גאונות לשגעון - מעולם הקלישאה הזאת לא היתה נכונה

 

[theOlive]

פחות או יותר מסכים

החומה היה הראשון שלי, אחרי זה גדלתי לדארסייד, וויש, ואנימלז. אחרי זה גם לאטום. אני אוהב את כולם. כל אחד מתאים למצב רוח אחר. מבחינת לשיר ולנגן החומה הוא הכי סוער, הכי סקסי. יש שם רגעים של רגש מתפרץ, של זעם, שאין באחרים. וכמה שאני לא חורש אותו הוא ממשיך להיות משהו שאני אוהב לחזור אליו. אבל אחרי הסערה אני מתיישב שוב לשמוע את SHINE ו BREATHE כדי להרגע ...

 

[Liorking]

האמת היא

שזה אלבום יוצא מן הכלל. המסר, הצורה בה הוא מועבר, הרגש, הזעם, הסרקזם, הרוג'ר - הכל טוב. העניין הוא שחסרה תרומה משמעותית של האחרים. גילמור תורם הרבה גיטרה, אבל הוא נשמע יותר כמו גיטריסט שכיר ופחות כמי שקובע את הטון. האלבום גם די מרוח. אפשר היה לדחוס כמה שירים ולוותר על כמה, כגון Is There Anybody Out There. הפריטה (עד כמה שהיא פשוטה וכל גיטריסט מתחיל יותר לנגן אותה) אמנם יפה, אבל זה 2 וחיצ דקות שאפשר היה לחתוך ולשלב בקטע אחר. שני השירים האחרונים בדיסק הראשון לדעתי מיותרים ומשעממים. Don't Leave Me Now הוא ה-מריחה, בה' הידיעה. המנגינה עלובה והמלים בנאליות. נ.ב. "גם הצד האפל של הירח, לא לגמרי מושלם" מה זה השטויות האלה?!

 

[MilkShack]

מה שטויות ? הוא באמת לא לגמרי מושלם

 

[FunkyMonk]

חה חה

 

[אלעד מכפר חוגלה]

הוא באמת לא מושלם

אין כזאת מילה, תמחק את זה מהלקסיקון שלך.

 

[FunkyMonk]

להפך...

בוודאי ובוודאי שיש מושלם. כמובן שהמושלם שלי הוא לא המושלם שלך.

 

[The Walrus]

Dark Side הוא האלבום היחיד

בעצם, הדבר היחיד שאני מכיר שהוא מושלם. כן תגידו לי שאין דבר כזה, אבל אין בו דבר אחד לא בסדר, דבר אחד שהייתי משנה.

 

[Jason2]

הוא קצר מידי

אם היו בו עוד שירים באותה איכות הוא היה טוב יותר? אם אתה מסכים סימן שהאלבום לא מושלם.

 

[The Walrus]

כל המוסיף גורע

הוא באורך המושלם, בלי להיות נמרח כמו החומה ובלי להיות קצר ולא ממצה.

 

[castles made of sand]

less is more

 

[afon]

כל המרבה הרי זה משובח

מה זה מושלם? אין מושלם. מדהים, מהמם, אדיר, צר מלהכיל. אין מושלם.