אני רוצה למות

[מישהי177]

אני רוצה למות

אני בזמן האחרון כל הזמן חושבת על מוות ושהחיים שלי לא שווים כלום ושום דבר לא מסתדר, עד כמה שאני מנסה שיהיה יותר טוב.
אף טיפול שהייתי בו לא עזר לי ולא משפר את המצב ואני שוקלת לשים קץ לחיים שלי. אני כבר יותר מדיי זמן סובלת מבדידות ועברתי לעיר אחרת כדי שהמצב ישתפר, אבל שומדבר לא עוזר. אני לא מצליחה להכיר אנשים חדשים וחברות ואין לי זוגיות. אני בן אדם חריג בעולם הזה ואף אחד לעולם לא יבין אותי. איך אפשר למות בצורה שאני לא אסבול מזה?

 

[הקוסמת הורודה]

אני הייתי מציעה לך קודם לנסות

לשנות את התת מודע שלך לגמרי יש אנשים כמו אליהו שירי שאפשר ללמוד אצלם קורסים ולהטמיע אמונות חדשות אליהו בעצמו השתנה ב180 מעלות לפני שהתחיל ללמד אחרים הוא היה ביישן ולא כריזמתי והתבייש לדבר ולהצביע בכיתה ולא הצליח להשתנות לבד במודע עד שהוא גילה את כוח התת מודע והפך לאדם אחר מציעה לך אפילו לרכוש ספר עם שיטות להשפעה על התת מודע ולהתחיל לתרגל התת מודע אוגר בתוכו כוחות יצירה אינסופיים תעשי את זה בשביל עצמך תשתני

 

[MindfullEye]

מממ...

יש לי הרבה מה לומר כי כל מה שאת מתארת - גם על ההרגשת חריגות, גם על המוות, גם על המעבר לעיר זה עברתי, יותר מפעם אז אני אנסה לעשות את זה מסודר:
&nbsp
1. הבעיה בהפרעה 'שלנו' זה שהיא הפרעה שמאוד קשורה בחשיבה שלנו, בראיית עולם, או בקיצור באישיות. לעבור לעיר אחרת נשמע ממש כמו פתרון קסם, להתחיל מהתחלה. אבל אי אפשר באמת להתחיל מהתחלה כשיוצאים עדיין פעם אחר פעם מאותה נקודה. חלק מהמחשבות שאת כותבת הן מחשבות שמביאות לך סבל: "אף אחד לא יבין אותי" (פה יש המון שכן), "ניסיתי את כל הטיפולים" (באמת? ניסית DBT? שנה לפחות של טיפול? וזה לא עזר?).
2. גם אם תכירי אנשים חדשים, ויש לך את היכולת, זה לא אומר שבטווח הארוך זה לא יגמר באותן דרמות, תסכולים, כעסים, 'מחשבות רדיפה' ועוד ועוד שיש לנו. נכון להיום אני לא מכיר טיפול כמו DBT שמדבר *על זה* כמו שזה, בהקשר לאישיות גבולית ולסימפטומים של האימפולסיביות, הריקנות ועוד.
3. לגבי המוות - יש הרבה דרכים קלות יותר וקלות פחות למות. אני ניסיתי 3 פעמים, כל פעם בדרך יותר ויותר קיצונית (מכדורים ועד תליה) ונכשלתי. והיום אני כבר לא שם. הנקודה היא שאם הייתי מצליח אז לא הייתי מגיע לתובנה הלא מובנת מאליה שהיום אני לא שם.
כן, עדיין יש ריקנות, ועדיין יש בקרת נזקים שצריך לעשות אחרי כל השנים של החרטא והשריפת גשרים - אבל החיים שלי שונים בהרבה עכשיו.
&nbsp
הטיפול בין השאר גם גרם לי יותר "להרגיש" איך אנשים אחרים ירגישו. ואם פעם חשבתי שהתאבדות זה עניין שלי פרטי, ופתרון ראוי - הבנתי שבנאדם שמתאבד, גם אם הוא מוצא דרך בלי סבל, ומהירה - הוא משאיר ים אינסופי של סבל לאנשים שאחריו. וזה מחיר - שפשוט אי אפשר לשלם.
&nbsp
לסיכום אין לי באמת משהו טוב או פראקטי להציע כמו DBT. הייתי אומר שאם את באמת במצב הזה שהכל נראה אבוד, תעשי בגוגל חיפוש של מטפל DBT באזור שקרוב אלייך ותרימי טלפון. זה ככל הנראה ישנה לך את החיים.

 

[מישהי177]

הייתי כבר בDBT

אני מקרה אבוד

 

[מישהי177]

הייתי בכל טיפול אפשרי

ואני רוצה להתאבד לא יעזור כלום
הייתי בכל הטיפולים האפשריים, אני מקרה אבוד ובן אדם חריג בעולם הזה.

 

[sls4]

את יכולה לפרט על הטיפולים שהיית בהם?

 

[alice1803]

אהבתי את התגובה שלך ל"מישהי", כי היא מאוד נכונה,

ולמרות התיסכול הנוראי שבכל המחשבות האלו, שכל הזמן נמצאים בתוך הראש שלנו, כאילו כופים את עצמם עלינו, ואנחנו נכנעים, ושכל הזמן אנחנו מתעסקים באיך לסלק אותם מהראש, בכל מיני תחבולות וניסויים.
&nbsp
ההרגשה היא, שאנחנו בעצם חיים בכל יום מחדש, ובכל יום חוזרים אחורה, מנסים לבנות את עצמינו מחדש, אבל המחשבות שלנו על החיים, קצת תקועות, לא תקינות, לא בריאות, ואף מזיקות, מחשבות ללא ראייה קדימה, ללא מטרה, מחשבות שמכניסות בנו פחדים, ועוצרות אותנו מלהגשים את הרצונות האמיתיים שלנו, ואת היעוד שלנו בעולם הזה.
&nbsp
לתת למחשבות האלו להשפיע עלינו, זה כמו לחיות ללא עתיד, ללא שום מטרה, זה כמו לא לחיות, והסבל הוא גדול.
&nbsp
אבל קצת התבגרתי, ואני מרגישה הקלה מסויימת, אני לא מוותרת לעצמי, שזה די סבבה, אני ממש משתדלת לא ליפול, מנסה לתקן טעויות בזמן, ולנשום פה ושם.
&nbsp
ואפילו שאני חיה בעולם הזה, ללא מטרה כלשהי, וללא סיבה ממש מוצדקת, כי לא הצלחתי בחיים, כי אין לי מטרות, וגם אין לי מושג איך אני הולכת לחיות את חיי בעתיד, אבל כולי תקווה שאני אדע מתישהו, לפני גיל 60, אין לי ציפיות גבוהות, לכן לא מתבאסת כבר מכלום, ובטח שלא שווה למות בגלל שלא היה לי אומץ להגשים כמה מהחלומות הללו, זו בעיה שלי שלא הגשמתי אותם, שלא ניסיתי, שחששתי, ואולי כך היה אמור לקרות.
&nbsp
אני לא יודעת, איך אני אמורה להגיע למטרה, שכנראה מעולם לא הייתה באמת קיימת.
&nbsp
אני מעולם לא ניסיתי להתאבד, אבל קיים בי הרס עצמי, שעושה את העבודה יופי, מבלי שאעזור לו כל הזמן, לא רוצה להפריז.
&nbsp
אבל הכל זה מחשבות, כמו שאתה אומר, ואתה גם בטח יודע, ודרך אגב, הייתי רוצה לעשות טיפול DBT, אבל הבנתי שזה לא מסתכם בהפניה מהפסיכיאטרית או בהמלצה מהרופאה, חייבים לעבור אישור מיוחד או וועדה בשביל לקבל סיבסוד כלשהו מהקופה.
כי אם לא, אז חייבים לעשות את זה בסוף במסגרת פרטית, וזה עולה נורא יקר.
וגם שאין שום טיפול DBT באזור תל אביב, ראשל"צ, בת ים.
באסה.

 

[MindfullEye]

אההה כתבתי תגובה ארוכה ולחצתי BACK.

קיצר...
&nbsp
את הפעם הראשונה שלי בDBT המטפלת הפסיקה אחרי 3 פגישות כי אז הייתי במצב שאורך החיים שלי לא איפשר לי שום תועלת להפיק מטיפול. רק בפעם השנייה אחרי איזה שנתיים שלוש התחלתי באמת עם מטפלת אחרת ושם השנה האשונה עסקנו רק באובדנות ובהתמכרויות. החוכמה בתאוריה של הDBT זה שהיא קודם בונה בנאדם עם בסיס שלא כולל אובדנות, סמים אלכוהול ופגיעה עצמית ורק אז כשיש את זה היא בונה את השאר - קשרים בין אישיים, אסרטיביות, משמעות ועוד. כל זה כשכבר מההתחלה יש שימוש בטכניקות מדיטטיביות כמו מיינדפולנס שהוכחו כיעילות במגוון מצבים נפשיים בעשרות מחקרים.
&nbsp
לגבי המחיר - ידוע שמטפלים פרטיים, במיוחד אם זה עובדת סוציאלית קלינית, יכולות להתגמש במחיר אז שווה לבדוק. את בטוחה שאין טיפול בתל אביב? שמעתי פעם על מרפאה בקפלן ברחובות, יש מצב? יש גם את מכון אופק שזה ממש כמו "אשפוז" אבל זה באמת בקצה הסקאלה של הטיפולים היקרים...

 

[alice1803]

עד לרחובות לא אגיע, אם היה לי רכב אז סבבה

אבל אתה לא חושב שזו שיטה שחייבת להיות קצת יותר נגישה לאנשים כמונו???

 

[MindfullEye]

אם זה היה ככה זה היה אחלה

אבל המצב לא כזה לצערנו. ישראל היא באמת מתקדמת ביחס שלה למתמודדים עם הפרעה נפשית אבל כנראה שהפרעות אישיות זה מובלעה שהתקציבים עוד לא (ואולי עוד הרבה זמן לא) מגיעים אליה.
&nbsp
אני לא מדבר כל כך על המרחק הגאוגרפי כי יש אופציה של תחבורה ציבורית, אלא על הכסף.
&nbsp
מה לעשות, ככה זה. כשאני התחלתי פעם שנייה טיפול כל הכסף של הקצבה שלי הלך לטיפול בזמן שגרתי עם ההורים.

 

[alice1803]

לא הייתי רוצה בשום מצב להתאשפז, בשביל לקבל את הטיפול הזה

היי תודה על התגובה, אבל לגבי אישפוז, אני מכירה את עצמי, ויש אנשים שעדיף לא שלא, כי הם נכנסים יותר לדיכאון, ולהבנה שמשהו נורא באמת קרה, ואני לא אצא מזה.
&nbsp
אישפוז, זה משהו שיש לי פחדים ממנו כל החיים, כל מה שקשור במיטה, חדר, רופאים, שאלות, כדורים, ועיניים מרחמות שמסתכלות עלייך, זה ממש נורא בעיני.
&nbsp
זה גם נורא מבאס, שצריך לעבור כל כך הרבה וועדות ובדיקות ואישפוזים, רק בשביל לקבל טיפול כזה.
למה כל כך מקשים? למה אני צריכה לעבור דרך בית חולים לבריאות הנפש?
מתנצלת שאני מפילה את זה עלייך, אבל זה לא עלייך, אני מודה על ההתייחסות.
שבוע טוב

 

[ירון מקשקש]

בוקר טוב תקראי קצת לפני...בבקשה

&nbsp
לפני שאת עושה מעשה שאין ממנו שרך חזרה..לגמרי גם אם אחרי מגיעים לעולם שמבינים שטעינו פה..בעולם הזה..אי אפשר לחזור..
&nbsp
את במצב שרק נראה לך שהכל אבוד..ויחד עם זאת ..הגעת הנה קודם לדבר על זה אז אולי לא הכל אבוד?...תני לנו קצת הזדמנות...
&nbsp
אני חושב כאמור שלפעמים רואים רק חושך..אולי פנס קלוש יש שמאיר אי שם..הפנס הזה זה החיים שלך...לכי באורו ..תגידי לאור..הגדול
&nbsp
בכל שיא לילה יש את שיא החושך..השמש תמיד זורחת..תמיד ולעולם..שיא החושך זה קצת לפני שהאור מגיע...
&nbsp
מתוך הייאוש הכי גדול הנפילה הכי גדולה יכולים רק לעלות למעלה..את הכח יש לך לכולנו חלקינו כולל אני היינו בדיוק בנקודה בהאת נמצאת ותאמיני לי במבט לאחור היו אופציות ..אפילו סתם לשרוד עוד יום עוד ..תמיד משהו ייפתח..משהו ישתנה משהו יפתיע ויתן פתח להתקדם..רק קצת להאחז בקש אפילו של אמונה..
&nbsp
העזרה תצוץ...מאיפושהו..אם את קצת מאמינה באלוקים..סתם כי המחשבה תתבהר לך..סתם כי משהו יקרה לידך..איתך..
&nbsp
תחזיקי חזק בחיים...האור יגיע את לא לבד שם כולנו איתך ..כולנו מחבקים אוהבים אותך כרגע בחום והבנה הרי כולנו בסירה הזו של המחלה /הפרעה ...עולים יורדים מתקדמים בסוף גם את תתקדמי ..החיים מחכים לך קדימה..לא להתייאש!

 

[ירון מקשקש]

ניסית לפנות ל 1201 לשיחה מיידית? גם הם יכולים לעזור במקום..

&nbsp
נסי מה יש להפסיד..את המחשבות של ההתאבדות אפשר לדחות כאחרי השיחה לא?..
&nbsp
לעשות צעד שלא חוזרים ממנו אין טעם..אם לא זעקת לעולם לכל אפשרות...

 

[alice1803]

אני חושבת שלכדורים יש קשר למחשבות האובדניות החזקות האלו

למרות שזה נורא מוזר, והאמת שאני לא מבינה, למה אחת מתופעות הלוואיי של הכדורים (נוגדי החרדה) שאני לוקחת למשל, בעצם מגבירה אצלי את המחשבות האובדניות, ולפעמים ממש באובססיביות, אבל הן כאילו חלק נפרד שמציק לי, ואני נותנת לפעמים להיכנס, אבל יודעת שהן לא אמיתיות, ושזו אני שמשדרת אותם למוח שלי.
&nbsp
לפני הכדורים המחשבות האלו היו מגיעות, אבל היו מפחידות אותי נורא, והתדירות שלהן הייתה נמוכה, ולא היו תופסות אותי כל כך הרבה פעמים.
ואחרי שהתחלתי עם הכדורים, כאילו נכנסתי לאופוריה מסויימת, והמחשבות האובדניות קיבלו רצונות משל עצמם, ומגיעות יותר בקלות, משום מה, אבל אני אדישה כלפיהן, אני מגבירה מוזיקה, מציירת, צופה בסרט, כותבת משהו במחשב, או במחברת, עד שעובר לי.
&nbsp
אבל האדישות המוזרה הזו, גם נותנת את התחושה כביכול, של מסוגלות להתאבד, כאילו מתחרפנים, יוצאים מעורנו, חוסר סיבולת מינימלית אפילו לעצמך, ייאוש עמוק, מצב רוח רע, למרות שתמיד נשתדל לסדר את השיער, שלא יהיו פאדיחות.
&nbsp
&nbsp
לפני הכדורים, אני לא זוכרת את עצמי אומרת כל כך הרבה פעמים "יוו בא לי למות", מתוך ייאוש, מתוך חוסר יכולת להתמודד נפשית כמו שצריך עם סיטואציות.
&nbsp

 

[הקוסמת הורודה]

זה ידוע שחלק מהכדורים מגבירים אובדנות

 

[ירון מקשקש]

חשוב שתדעו

&nbsp
הועעבר לטיפול אצל המנהלים שנוקטים בכל פעולה אפשרית לאיתור מישהי177 ולהגיש לה עזרה מיידית .
&nbsp
לא נראה שנקבל את המידע...אלא אם היא תשוב ונשמע ממנה.
&nbsp
נתפלל לטוב, אמן.

 

[alice1803]

תעדכן מה קורה איתה

 

[alice1803]

לא את לא, זו סתם מחשבה אובססיבית, את תעברי את זה

זו סתם מחשבה הכי ריקנית שיש בעולם, תסלקי אותה מהראש שלך, אבל מיד!!!
החיים יפים, אבל צריך מטרות, ולנסות לחייך בדרך אליהם, ואת תראי שאת תצליחי, רק אם תרצי, רק אם תבקשי, וזו הבעיה, כי אנחנו לא מבקשים, אנחנו מאמינים שלא מגיע לנו טוב, אבל למה???
תחשבי על זה רגע בצורה בוגרת, מה יוצא לנו מהמחשבות המדכאות האלו, זה מחרפן גם אותי, וכל יום זה קשה, אבל מה נעשה??? צריך לשנות דברים, להתאמץ יותר, להעריך את החיים שלנו, שבהם אנחנו רואים צבעים, וטבע, ומאזינים למוזיקה וצלילים מדהימים, ואפשר גם לרקוד, אפילו כשאף אחד לא רואה.
&nbsp
מקווה מאוד שזה סתם מחשבה דיכאונית שעוברת לך בראש, הא?
את גרה לבד? איפה ההורים שלך?

 

[alice1803]

אני אשמח לדבר איתך אם את מעוניינת

 

[מישהי177]

מישהו מהפורום דיווח עליי

אני לא יודעת מי עשה את זה, אבל מישהו מכאן עלה על הזהות שלי ודיווח עליי ובגללו באו אליי שוטרים הביתה לתל אביב (אני כבר לא גרה שם)!
אני בסך הכל על סף תסכול והפורום הזה נועד כדי להוציא את התסכול והמועקה , אין לי מקום אחר לפרוק את כל מה שאני מרגישה ואני באמת באותו רגע רציתי למות והייתי על סף אובדן שליטה ואני עדיין, אבל מכאן ועד לזה ששוטרים יבואו אליי הביתה?!!! איפה העזרה כאן בדיוק?!!
אני לא מעוניינת שאף אחד יחדור לחיים הפרטיים שלי, הפורום הזה משמש אותי כדי להגיד מה אני מרגישה במצבי מצוקה וזהו!! לא צריכה שידווחו עליי ושיביאו לי שוטרים הביתה!!