שלכת בסתיו
New member
אני רוצה לשתף אתכם במשהו...../images/Emo20.gif
"תלמידים הלוקים בשיתוק מוחין יצאו לטיול השנתי" ככה, בדיוק ככה היה כתוב בעיתון והתמונה שלו התנוססה, צבעוני על גבי עיתון, מחוייך ומאושר, מוקף באנשים תומכים, שאכפת להם, שעשו הכל כדי לתת להם את השלושה ימים הכי טובים שאפשר מבחינתם.. עשו הכל כדי לגרום להם להרגיש חלק מכולם... תתארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה... חבורת זאטוטים בסביבת גיל 13 יוצאים לטיול השנתי, מורות מרוטות עצבים, מנסות לשמור על השקט, אוטובוס מפוצץ ממתקים <למרות שהנהג ביקש לא לאכול באוטובוס
> מדריך שמסביר על החרצית המצויה שאפשר לראות מצד שמאל ועל השממה המדברית שרואים מכל צד.... מגיעים למצודה.. כולם עולים....<אתם הרי מכירים את המסלול למצודה..ארוך ומייגע, מעייף ומרתק כאחד...> אתם מדמיינים את זה? (אם אתם מזיעים בשלב הזה של ההדמיה אז אתם בכיוון הנכון
) יופי... עכשיו תוסיפו לכל התרחיש הזה שני ילדים שמרותקים לכיסאות גלגלים... כן, מרותקים, מה שאומר שאין להם הרבה חופש תנועה.. אין להם הרבה שליטה עצמית על התנועות שלהם.. והכי חשוב..הם לא ממש הולכים... אבל!...הם היו על המצדה.. כן, הם היו חלק מהזאטוטים שצחקו והשתוללו באוטובוס, הם היו חלק מהחבורה שהגיעה לראש המצדה [הם אמנם לא עלו ברגל.. אבל הם הגיעו למעלה!] וזה היה כ"כ מפחיד...תחשבו על אימא שלי, ניראה לי ששלושה ימים היא פשוט לא עצמה עין, לשלוח את הבן שלה לשלושה ימים, ילד שזקוק להשגחה 24 שעות, לא מתקלח לבד, כמעט ולא אוכל לבד, תחשבו מה זה...לסמוך על האנשים האלה בעיניים עצומות...להתגבר על החששות והפחדים ולתת לו להתמודד עם המציאות, לתת לו הזדמנות להיות חלק מהכל...וכשהוא חזר, זה היה מדהים לשמוע ממנו חוויות.. הוא כ"כ נהנה!!! שזה כמעט בלתי נתפס... אני רוצה לשתף אתכם בכתבה כפי שהיא פורסמה.: "שני תלמידים הסובלים משיתוק מוחין, אורי ונתנאל, שלומדים בכיתה ז´במקיף ד´ באשדוד, יצאו בשבוע שעבר, למרות כל הקשיים לטיול שנתי שנמשך שלושה ימים יחד עם חבריהם לכיתה. למרות שהטיול לא תוכנן עבור מטיילים על כסאות גלגלים, החליט מנהל בית הספר, רמי נעים, לצרפם לטיול והצמיד לכל אחד מהם מלווה. "הם פשוט השתלבו נהדר ונהנו מכל רגע והכל בזכות האהבה של צוות המורים והמלווים, ושל החברים בשכבה", אומרים הוריהם של אורי ונתנאל. לדברי המורים והמלווים זו היתה חוויה בלתי נשכחת. "לראות את אורי ונתנאל על המצדה עם כל הכיתה, מצטלמים ומקשיבים בקשב רב להסברי המדריך". הורי השניים אמרו: "אין ספק שכל המערכת יצאה נשכרת מכך. אנו מבקשים לברך בישר כח את כל הצוות ואת ילדי השכבה שגילו בגרות וחברות טובה." אם הוא היה יודע כמה שאני גאה בו על זה שהוא התגבר על הפחד שלו והחליט כן לצאת לטיול הזה לבד, בלי אחד ההורים.. הוא פשוט ראה שהוא כן יכול להיות קצת עצמאי... ושעם טיפת מאמץ, השקעה ורצון הוא יכול להגיע להישגים גבוהים כי הוא כל כך חכם, והוא נבון ולפעמים הוא עצלן <כמוני
> שזה כמעט מוציא מהכלים ליראות איך הוא מבטל את עצמו ומוותר על דברים , ומפחית מהערך שלו וקורא לעצמו טיפש... וזה כ"כ כואב לי לשמוע אותו מדבר ככה על עצמו... כי באמת, זה לא מגיע לו המצב הזה שלו.. זה פשוט לא מגיע לו! וזה גם לא מגיע לאמא ואבא שלי.. והטיול הזה, והתגובות שהוא גרר, אני יודעת שזה עשה להם הרבה נחת..אז אני שמחה, ורק הייתי רוצה שהוא ידע כמה שאני אוהבת אותו, למרות שלפעמים מעצבן וקצת צועקים.. אבל בשביל מה יש אחים?
אני אוהבת אותך, אח קטן שלי...
"תלמידים הלוקים בשיתוק מוחין יצאו לטיול השנתי" ככה, בדיוק ככה היה כתוב בעיתון והתמונה שלו התנוססה, צבעוני על גבי עיתון, מחוייך ומאושר, מוקף באנשים תומכים, שאכפת להם, שעשו הכל כדי לתת להם את השלושה ימים הכי טובים שאפשר מבחינתם.. עשו הכל כדי לגרום להם להרגיש חלק מכולם... תתארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה... חבורת זאטוטים בסביבת גיל 13 יוצאים לטיול השנתי, מורות מרוטות עצבים, מנסות לשמור על השקט, אוטובוס מפוצץ ממתקים <למרות שהנהג ביקש לא לאכול באוטובוס
