בגלל ש...
1) זה שפרק עשוי טוב טלוויזיונית (פרק הסיום), עוד לא אומר שיש סיפוק ותחושה של סגירה כמו שצריך לסדרה כל כך מושקעה. 2) הבעיה היא לא בשאלות הקטנות שנותרו כן או לא ללא מענה. לדעתי הבעיה עמוקה יותר, והשורש שלה בעובדה שבעונה האחרונה היוצרים זנחו את הדרך שהובילה אותם עד לאותה נקודה. 3) תחושה הסיפוק (וגם "התסכול") באבודים נבעה מהעובדה שמידע שלא היה ידוע לך קודם והיה משמעותי להבנת ההתרחשויות, נגלה לך במפתיע לפעמים דרך נקודת מבט שונה (מעין רשומון), ולפעמים דרך גילוי חדש של הדמויות. בעונה האחרונה היה מעט מידי מזה (מגדלור וכמעט זהו). 4) דמויות שהושקע בהם המון יחסית, התגלו כלא רלוונטיות (אילנה והצוות שלה למשל, אלואיז הוקינג שננטשה המומה בבית החולים כש"לראשונה אין לה מושג מה קורה") או יותר נכון, הסיפור שלהם נסגר בלי להבין יותר מידי מה היה, איך ולמה. בהקשר הזה, אני חושב שהפספוס הכי גדול, הוא שלא ראינו איך סמוקי תמרן את בן והחאחרים במשך זמן רב (בין אם מהבקתה ובין אם לאו). בן רמז על זה בפרק הלפני אחרון כשאמר שהוא הבין ש"המפלצת היא זו שזימנה אותו". היה פה פספוס לספר סיפור של דמות די טראגית, כמו גם לשפוך קצת אור על כל ה "לופ הול" (מעבר ל"מה קרה" ו"מתי"), שהוא מהותי מאוד להבנת ההתרחשויות בסדרה. 5) השרירותיות של הקפיצות בזמן מרגיזה. אפילו בבחזרה לעתיד, יש מדען מטורף שעומד ומסביר כל הזמן מה החוקיות ומה צריך להיות. לא צריך להאכיל בכפית, אבל צריך להבין מה החוקים של העולם. אם ג'ייקוב / סמוקי שולטים בזה - צריך להגיד או לרמוז על זה, וכך הצופים יכולים לקבל מידע על המניעים שלו והדרך בה הוא בוחר לנהל את העניינים. חלק מהקפיצות שרתו את ג'ייקוב וחלק את סמוקי בצורה מאוד מאוד משמעותית להשתלשלות העניינים. אני מוכן לקבל כל חוקיות בדיונית, אבל שרירותיות היא מרגיזה. 6) כנ"ל לגבי המתים והפלאש סיידווייס והתגלויות הרוחות לאורך כל הסדרה. צריכה להיות חוקיות מתי הם מתערבים / מתגלים / לוחשים ומתי הם בוחרים שלא להתערב. שרירותיות - מרגיזה. להגיד החוקיות היא ש"אין חוקיות" - זו בדיוק שרירותיות. 7) הסדרה השקיעה המון ובצורה מוצלחת למדי, ביצירת דמויות לא חד משמעיות. לא טוב מוחלט ולא רע מוחלט. הקונספט הזה הוביל אותם ל"מעבר לים", שם ראינו שבאמת אין טוב ורע מוחלטים ויש נסיבות, אם חורגת בעייתית וכיוב'. בקיצור, בשביל סיפוק טלוויזיוני מוחלט בפרק הסיום, אתה בתור צופה צריך לחוש שסמוקי הוא באמת רע מוחלט כדי לשאוב הנאה מזה שהוא נופל 100 מטר על סלע. זה שיוצרים גרמו למידת מה של עמימות טוב / רע (שום דבר לא מוחלט) בינו לבין ג'ייקוב, זו החלטה תסריטאית אמיצה ומעניינת, אבל אז צריך להתיר את הקשר בצורה אחרת לגמרי מ"מאבק גיבורי על" (מצולם למופת) שבסופו סופרמן מנצח את הרע. 6) הדרדרות משמעותית ברמת ההפקה בעונה 6. אני יכול להמשיך לחפור עוד ועוד, אבל אין ספק שהעונה האחרונה לא ענתה על הציפיות של רבים מהצופים, ועל כך באמת חבל (ואני בהחלט אוהב ומעריך את הסדרה).
