אני שונאת את הגוף שלי

אני שונאת את הגוף שלי

שונאת אותו כי הוא חולה
שונאת אותו כי הוא לא נותן לי לעשות
שונאת אותו כי הוא נתן לעשות בו דברים
שונאת אותו כי הוא לא מאפשר לי
שונאת אותו כי הוא לא נעלם
שונאת אותו כי הוא מכאיב

שימות כבר
 
טריגר מעליי

ואני אוהבת אותך.
. אל תיעלמי לי.
 
טריגר

להאביס אותו, לפצוע אותו, לחנוק אותו, לעייף אותו, להיגעל ממנו, ליהנות ממנו (אלליי).
מה את עושה כדי להירגע? מה יכול לעזור לך עכשיו לתת לגוף האומלל הזה קצת מנוחה? לשתות מעט מים קרים אולי? להתקלח? משהו ברמה הכי פרקטית.
אוהבת אותך. בבקשה אל תפגעי בעצמך.
 
אני נורא מצטערת

אני לא יכולה להתמודד עם זה, עם העוצמות האלה של השנאה העצמית. לפעמים נגמרות לי המילים. באמת סליחה. לא יודעת מה להגיד לך עוד.
 
חשוב מאוד, אין לך על מה להצטער

זה פשוט שהעוצמות של השנאה העצמית שלך מפחידות אותי, משקפות לי דברים אצלי שמפחידים אותי נורא, ואני חסרת אונים ומתוסכלת מכך שאין לי מה להציע לך מעבר לחיבוק, שאני משערת שלא יעזור בשלב הזה בלאו הכי, אבל אם תרצי אותו הוא כאן. סליחה שאני אימפוטנטית.
 

Lady Stark

New member
ינשופית

בבקשה ממך, תנסי לצאת מההחלטה הקשה הזאת שלגוף שלך לא מגיע.
מתוקה, את חייבת להתחיל לעבוד על השנאה הזאת.
מצטערת אם אני קשה. אבל את כזה בן אדם עדין ורך, ועם זאת כמויות ההתעללות שאת מפילה על עצמך סותרות בקיצוניות את ההתנהגות שלך כלפי אחרים.
אני שואלת עכשיו הכי בכנות, את רוצה עזרה?
אני יודעת שהמצב שלך מורכב והבנתי ממך שהוא מסובך. לא יודעת עד כמה, ויכול להיות שאם היינו יודעים יותר על מצבך היינו יכולים לייעץ או לעזור.
אני ואלומה ועוד כמה כאן, כולנו מכירים מצבים של סבל כזה שהוא גם פיזי וגם נפשי. אבל אלא אם מדובר במחלה ממאירה, לא עלינו, אפשר לצאת מכל מצב. כל מצב, יקירה שלי.
תסמכי עלי. הייתי שם.
 
זו לא שנאה. זה מה שמגיע לו, לי. אולי ט'

הפיזי, המצב לא בר תיקון (אי אפשר לשנות).
ניסיתי לספר למטפלת אבל הצלחתי קצת מאד. זה ממש קשה.
כבר לא יודעת, רוצה לנוח
 
ודאי שזו שנאה. תכף תגידי שאת גם אוהבת את

הגוף שלך.
אני לא יודעת מה הבעיה הפיזית שלך (חוץ ממה שפעם כתבת לי במסר, ואני לא רואה מה הקשר), אבל גם אם אי אפשר לשנות אותה, את היחס שלך לגוף שלך אפשר לשנות. זה מאוד קשה ומייסר, אבל מה יש לך להפסיד? בין כך ובין כך את סובלת, לפחות תיתני לעצמך צ'אנס... ואולי באמת תנוחי? למי זה יעזור עכשיו אם תתישי את עצמך? למה מגיע לך עונש כזה?
אוף, אני לא יודעת לעזור
 
את כן עוזרת. זו כן שנאה
למה מגיע? טריגר

כי לא הייתי מספיק חזקה. כי לא היה לי כוח להלחם. כי הפכתי-נתתי לו להפוך אותי לסמרטוט שסופג את הכאב שהוא החליט לתת לי בכל פעם
וכי , יש המון כי
 
אבל זה לא הגיוני מה שאת אומרת ט'

אם היית רואה ילדה בת שלוש או חמש או שמונה שילד בגן או בבי"ס מרביץ לה, מתעלל בה, עושה בה מעשים מגונים, היית מגנה אותה או אותו?
אם היית רואה ברחוב זקנה שבא אליה מאחור בחור צעיר, חוטף לה את התיק ומכה בה מכות נמרצות עד אובדן הכרה, היית מאשימה אותו או אותה?
אם לא היית מספיק חזקה, אם לא היה לך כוח להילחם, איך בדיוק זה הופך *אותך* לאשמה? את מכירה את FIGHT, FLIGHT או FREEZ? שלושת האפים שמהווים תגובה לתקיפה/לטראומה? אם הגבת כמו "סמרטוט" (אלוהים, איזו מילה קשה) אז זה בעצם FREEZ, אחת התגובות היותר מוכרות לטראומה (גם אני כזאת, אגב, הכול בשתיקה ובקיפאון, לא זזה). את מדברת על גוף שסופג את הכאב שאותו "הוא" החליט לתת לך בכל פעם - את שמה לב שאת מאשימה את הגוף הלא נכון? יש לך טעות יסודית והנחת עולם מעוותת: מי שמענים אותו ומכאיבים לו לא אשם. מי שאשם זה מי שמענה ומכאיב. את לא עשית שום דבר רע. את תמימה וטהורה ונקייה עד היסוד. את לא "נתת" לו להפוך אותך לסמרטוט, פשוט לא הייתה לך ברירה אחרת. איזו ברירה הייתה לך? בת כמה כבר היית? כמה כוח פיזי כבר היה לך מולו? ונפשי?
אין המון כי. אין כי בכלל. קשה לי מאוד עם דיכוטומיה, עם רעים וטובים. גם אבא שלי לא היה רק רע (על כן קשה לי לשנוא אותו למרות ה... ובמקרה שלי זה גם אחרת), אבל במקרה שאת מתארת במילים כל כך ספורות, תסלחי לי, ברור שיש טובים ורעים. את הטובה והוא הרע, וזה עד כדי כך פשוט. לא מגיע לך להמשיך ולהעביר את עצמך סבל. עברת מספיק.
 
טריגר

כן מכירה, יודעת שקפאתי.
אני כל כך דפוקה שרגילה לכאב. כבר מסתדרת איתו יותר מאשר עם משהו אחר. זה לא הגיוני. כלום לא הגיוני.
בסוף אהיה חייבת לספר
 
למעלה