אבל זה לא הגיוני מה שאת אומרת ט'
אם היית רואה ילדה בת שלוש או חמש או שמונה שילד בגן או בבי"ס מרביץ לה, מתעלל בה, עושה בה מעשים מגונים, היית מגנה אותה או אותו?
אם היית רואה ברחוב זקנה שבא אליה מאחור בחור צעיר, חוטף לה את התיק ומכה בה מכות נמרצות עד אובדן הכרה, היית מאשימה אותו או אותה?
אם לא היית מספיק חזקה, אם לא היה לך כוח להילחם, איך בדיוק זה הופך *אותך* לאשמה? את מכירה את FIGHT, FLIGHT או FREEZ? שלושת האפים שמהווים תגובה לתקיפה/לטראומה? אם הגבת כמו "סמרטוט" (אלוהים, איזו מילה קשה) אז זה בעצם FREEZ, אחת התגובות היותר מוכרות לטראומה (גם אני כזאת, אגב, הכול בשתיקה ובקיפאון, לא זזה). את מדברת על גוף שסופג את הכאב שאותו "הוא" החליט לתת לך בכל פעם - את שמה לב שאת מאשימה את הגוף הלא נכון? יש לך טעות יסודית והנחת עולם מעוותת: מי שמענים אותו ומכאיבים לו לא אשם. מי שאשם זה מי שמענה ומכאיב. את לא עשית שום דבר רע. את תמימה וטהורה ונקייה עד היסוד. את לא "נתת" לו להפוך אותך לסמרטוט, פשוט לא הייתה לך ברירה אחרת. איזו ברירה הייתה לך? בת כמה כבר היית? כמה כוח פיזי כבר היה לך מולו? ונפשי?
אין המון כי. אין כי בכלל. קשה לי מאוד עם דיכוטומיה, עם רעים וטובים. גם אבא שלי לא היה רק רע (על כן קשה לי לשנוא אותו למרות ה... ובמקרה שלי זה גם אחרת), אבל במקרה שאת מתארת במילים כל כך ספורות, תסלחי לי, ברור שיש טובים ורעים. את הטובה והוא הרע, וזה עד כדי כך פשוט. לא מגיע לך להמשיך ולהעביר את עצמך סבל. עברת מספיק.