כי יצר לב האדם רע מנעוריו
בראשית פרק ח
טו וידבר אלוהים, אל-נוח לאמור. טז צא, מן-התיבה--אתה, ואשתך ובניך ונשי-בניך איתך. יז כל-החיה אשר-איתך מכל-בשר, בעוף ובבהמה ובכל-הרמש הרומש על-הארץ--היצא איתך; ושרצו בארץ, ופרו ורבו על-הארץ. יח וייצא-נוח; ובניו ואשתו ונשי-בניו, איתו. יט כל-החיה, כל-הרמש וכל-העוף, כול, רומש על-הארץ--למשפחותיהם, יצאו מן-התיבה. כ וייבן נוח מזבח, ליהוה; וייקח מכול הבהמה הטהורה, ומכול העוף הטהור, ויעל עולות, במזבח. כא וירח יהוה, את-ריח הניחוח, ויאמר יהוה אל-ליבו לא-אוסיף לקלל עוד את-האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו; ולא-אוסיף עוד להכות את-כל-חי, כאשר עשיתי. כב עוד, כל-ימי הארץ: זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף, ויום ולילה--לא ישבותו.
אישית אני לא כל-כך מחזיק מאנשים שמדברים לעצמם, אז אני לא חושב שאנשים הם רעים או טובים. לייחס תכונות לאנשים זה לדעתי לא נכון. התכונות הם של המעשים. המעשים יכולים להיות טובים או רעים. יש אנשים שעושים הרבה מעשים רעים, ויש אחרים שעושים יותר מעשים טובים, אבל בסופו של דבר כולם עושים גם רע וגם טוב.
בכל מקרה, בגלל לפי התנ"ך, בגלל שאלהים הבין שהאדם רע מיסודו, הוא החליט דווקא לסלוח לו ולהפסיק להעניש אותו.
