אני לא חושב שהדוגמא שלך מתאימה...
כי קודם כל, זה לא שהא-מיני אומר לבת זוגו 'תשמעי, אני מיני' כשהוא יודע שהוא לא. הבעיה העיקרית היא שא) הוא לא יודע, או ב) הוא חושב שהוא יכול להשתנות. במקרה של בעלך, נראה לי שזה א', הוא לא עשה לך את זה בכוונה. הוא פשוט חשב שזה רגיל, לרצות סקס רק מדי כמה זמן. אבל גם אם זה ב', זה בכוונה טובה, הוא חושב שהוא יוכל לספק את הצרכים שלך ולהשתנות למענך, והכשלון שלו זה מה שמכניס את מערכת היחסים למצוקה. זה כמו להאשים אדם הומוסקסואל שנישא לאישה. זה לא שהוא עשה לה את זה בזדון, הוא פשוט חשב שהוא יכול להשתנות, או לחלופין הוא פשוט לא ידע. אם הייתי נישא למישהי שחושבת שהיא א-מינית (או לחלופין, חושבת שיכולה להיות א-מינית - נראה לי מקרה יותר סביר), ואז פתאום היה מתגלה אצלה חשק מיני, אני לא חושב שהחשק הזה יהיה סקס כל יום, כי אחרת היא לא הייתה משלה את עצמה שהיא יכולה להתגבר על זה. אם בכל זאת יצוץ אצלה החשק, אני לא אתנגד לספק אותו, ואני אעשה את זה למענה. אבל אם פתאום הצורך שלה יתפתח וכל יום היא תרצה סקס, ואני ארגיש שאני לא מרוצה מזה, אז אני אדבר איתה, ונמצא פתרון אחר (בין אם זה שתמצא את הסיפוק שלה במקום אחר לבין אם זה למצוא פשרה ביננו, או אפילו להפרד). אבל בטח לא הייתי מאשים אותה בזה שהיא הוליכה אותי שולל. אני מצטער אם אני קצת חופר (
), אבל קיבלתי את הרושם שאת נורא מתוסכלת ממערכת היחסים שלך עם בעלך (לא סתם השתמשת בביטוי 'כועסת'), ואת מוציאה את זה עליו. זאת לא אשמתו שהוא לא עומד בצרכים שלך. הוא חשב, בתחילת מערכת היחסים, שהוא יוכל לעמוד בזה (וזה במיוחד בעייתי עם שיטת הנישואים והשידוך הדתית... אני לא יודע איזה סוג של דתיים אתם, אבל אני אישית לא חושב שבשלוש פגישות ניתן להחליט אם אתה מוכן להנשא למישהו לתמיד או לא).