אנשים מרשים לעצמם לזעום, להאשים בלי

[roniia]

אנשים מרשים לעצמם לזעום, להאשים בלי

בלי לעשות חשבון שזה משפיע על אחרים. בעבודה, איפה שכל אחד אמור להתעסק בדברים שלו, מתפרצים לחדר, כועסים, לא מוכנים שככה או אחרת. בלי שום חשבון, איזו הפרעה זו לאחרים, בלי שום חשיבה, איך זה ישפיע בעתיד על היחסים אתם. בלי לחשוב שזה פשוט לא נעים, פשוט לא במקום, כאילו שבבית זה היה במקום, בשום מקום זה לא במקום לפגוע בשקט של אחרים. אני ממש כועסת ונסערת מהתנהגות כזו: לא מתחשבת, מתפרצת, הורסת ונעלמת אפילו בלי לומר אוופס סליחה... אולי יכולתי להביע את עצמי טיפה אחרת..

 

[ש מ ש א]

נכון שזו התנהגות מעצבנת

אבל כנראה שזה מאוד אנושי. קרה לי שמצאתי את עצמי מתנהגת כך (ומתביישת על זה לאחר מעשה).

 

[roniia]

אני מניחה שהשתדלת לא לחזור על התנהגות כזאת

שוב, בעיה עם אנשים שממשיכים ככה ...

 

[Shmuelr013]

הבעת זעם היא תופעה שכיחה בחברה שלנו.

כלומר זו נראית תגובה נכונה להשתלח בזה שעשה לי עוול או פגע בי. כי כך הוא יבין שאני לא פראייר. כי כך הוא ידע שאני יודע לעמוד על שלי. כי כך יתברר לו שאינני מוכן שיפגעו בי וגם יבין את דעתי עליו. אך בסופו של יום הבעת זעם היא אלימות. אלימות מילולית שמטרתה להעליב ולפגוע בשם הצדק, בשם האמת. אדם מודע לוקח שתי נשימות עמוקות לפני שהוא מגיב, לפני שהוא משתלח. שתי נשימות אלו מאפשרות מרווח, שמאפשרות רווח בין הפעולה לתגובה. אין הדבר אומר שאני לא צריך לעמוד על שלי. אין ספק שמגיע לי שיתייחסו אלי בצורה מכבדת. אך האם בכדי לקבל את מה 'שמגיע לי' אני צריך לפעול באלימות. ישנן שתי אפשרויות במצב נסער, לנהוג בפזיזות ולנהוג בחכמה. הבעת זעם היא תגובה פזיזה. פעולה חכמה היא לדעת לפעול באופן שיגרום לעצמי ולזולת לחוש מנצחים. זה נקרא להשכין שלום. למצוא את המחבר ולא את המפריד וזה הרבה יותר קשה מאשר לענות בצעקה. הרבה יותר קשה...

 

[Shmuelr013]

אנשים רבים אכן מרשים לעצמם לזעום ולהאשים.

כלומר זו נראית תגובה נכונה להשתלח בזה שעשה לי עוול או פגע בי. כי כך הוא יבין שאני לא פראייר. כי כך הוא ידע שאני יודע לעמוד על שלי. כי כך יתברר לו שאינני מוכן שיפגעו בי וגם יבין את דעתי עליו. אך בסופו של יום הבעת זעם היא אלימות. אלימות מילולית שמטרתה להעליב ולפגוע בשם הצדק, בשם האמת. אדם מודע לוקח שתי נשימות עמוקות לפני שהוא מגיב, לפני שהוא משתלח. שתי נשימות אלו מאפשרות מרווח, שמאפשרות רווח בין הפעולה לתגובה. אין הדבר אומר שאני לא צריך לעמוד על שלי. אין ספק שמגיע לי שיתייחסו אלי בצורה מכבדת. אך האם בכדי לקבל את מה 'שמגיע לי' אני צריך לפעול באלימות. ישנן שתי אפשרויות במצב נסער, לנהוג בפזיזות ולנהוג בחכמה. הבעת זעם היא תגובה פזיזה. פעולה חכמה היא לדעת לפעול באופן שיגרום לעצמי ולזולת לחוש מנצחים. זה נקרא להשכין שלום. למצוא את המחבר ולא את המפריד וזה הרבה יותר קשה מאשר לענות בצעקה. הרבה יותר קשה...

 

[עדנאל]

רווח בין תאוריה למעשה

ברגעי אמת אפשר לקחת גם 20 נשימות, ועדיין במפגש עם הדבר/אדם/נושא הכל מתלהט בשברירי שניות. מזכיר לי את ההתנהגות בכביש שאף על פי שעברו תאוריה אה וגם טסט (מפגש מדומה אך מכוון למציאות העתידית) יש נהגים מסוכנים. נראה לי שיש אנשים שזה טבעם, וזה יקל את המצב אם סביבתם מודעת לטבע בעייתי זה. ובמצב שהסביבה לא מודעת כמו במפגשים חדשים/ספונטניים וכו' יש פוטנציאל לתשלום מחיר כבד, אך גם אפשרות לעדן את אותה נטייה.

 

[Shmuelr013]

אכן רוב האנשים בוחרים בהתלהמות והתנצחות.

אך... להיות אדם מודע זה לא לנהוג כמו רוב האנשים. להיות אדם מודע זה ללמוד לבחור את התגובות ולא להתפרץ ללא שליטה. להיות אדם מודע זה לדעת שאתה בן אדם וזה שמולך הוא קודם כל בן אדם. להיות אדם מודע זה לקחת אחריות לחיים שלך ולצורה בה אתה חי אותם. להיות אדם מודע זה לפתוח את הלב ולהיות אדם עם לב. כי כל אדם הוא שליח של נשמתו, בין אם הוא מודע לכך ובין אם לא. וככל שהוא מודע לכך, כן הוא מאפשר לעצמו להיות קשוב ליעודו עלי אדמות. מאפשר לעצמו להיות מודע שמתחת לכל המסכות וההגדרות, הכל אחד. כל בני האדם מחוברים ברשת בלתי נראית. רשת של אהבה.

 

[עדנאל]

מודעות ושלווה, שימחה אהבה

לחיות ממקום מודע, ולהבין את הסיבות לדברים אינו ערובה לשליטה עצמית, יכולת לבחור התנהגויות וכו'. יש התנהגויות 'אישיותיות' מולדות שמבדילות בינינו, ופיזיות כרפלקסים ודחפים דומים. את שתי הנטיות הטבועות- 'הפנימיות והחיצוניות' לא ניתן לשנות באמת, השינוי היחיד אם קורה הוא מהשלמה או קבלה מודעת את עצמנו כפי שאנחנו ותוצאות הבנה כזו היא חווית חיים בשלמות פנימית ומתוך זה יותר אהבה, נדיבות, בריאות ועוד. למשל אפשר לנסות למצמץ בצורה מודעת ונצליח כל עוד אנחנו ממוקדים בזה, ברגע שנחשוב על דבר אחר הרפלקס ישוב לכשהיה. דומה לנשימה מודעת- ברגע שדעתנו מוסחת למקום אחר קצב ואופן הנשימה שב לקדמותו. ויש כאלה נולדים עם מזג חם ויש אחרים. לעיתים ניסיון לאתר התנהגויות 'בעייתיות' ולהשמיד אותן או לשנותן דומה למרדף אחר האופק. אני חושבת שמודעות היא לחוות את החיים ממקום של קבלה ושיש מקום להכל. טוב ורע, נכון או לא נכון הם יחסיים. להשלים עם אחד הפרדוקסים הגדולים- אין הכוח העומד בפני הרצון. העובדה שיש אדם שלא אוהב את חייו או את אופיו/התנהגויות שלו לא סותרת את העובדה שמתחת לפני השטח הוא רוצה לחיות ככה. ועוד..

 

[Shmuelr013]

עם כל השמחה והאהבה, השיח ביננו הפך להתנצחות.

אינני מבקש לנצח בווכוח או להיות צודק. כפי שאת בוודאי. הרבה נקודות מבט מצביעות על נאורות וזה טוב וזה יפה. לענייננו, כל דבר ניתן לשינוי. דרושה רק סבלנות, משמעת פנימית ואמונה ביכולת. לכן גם ההתנהגויות הטבועות הן ברות שינוי והתמרה. כי החוק הראשון של היקום אומר: הדבר היחידי אותו לא ניתן לשנות הוא השינוי.

 

[עדנאל]

שינוי

אני מבינה התנצחות כנצח- דוגמת הנושא של הדיון ושל אחרים- אלה נושאים שאפשר לקשקש עליהם לנצח. וזה בסדר, אתה מאמין שברצוני לנצח בוויכוח או להיות צודקת ויחסך אליי קשור לאמונה שגויה זו. אומר לך שזה לא הכיוון שלי בכלל. אך אני מאמינה שזה לא משנה את אמונתך. וכך 'גורל המפגש' נחרץ. לעניין- 'דרושה רק סבלנות, משמעת פנימית ואמונה ביכולת. לכן גם ההתנהגויות הטבועות הן ברות שינוי והתמרה. כי החוק הראשון של היקום אומר: הדבר היחידי אותו לא ניתן לשנות הוא השינוי'. עוד חוק: יש דברים שלא ניתנים לשינוי אמיתי. וגם כששינוי אפשרי הוא תמיד יש מיש- הפוטנציאל ידוע מראש ותלוי בזרע שלו. אדגים לך דרך תכונות הגוף כי הוא פחות מופשט. אתה יכול להרכיב עדשות מגע ירוקות, להחליק את השיער, שינויים זמניים. הכי רחוק שתוכל ללכת זה בניתוח פלסטי- אך דור ההמשך יזכיר לך מאיפה באת. והכי הכי רחוק מניפולציה גנטית- תינוק/אדם בהזמנה אתה יכול ללמוד על תוצאות מחקרים וניסויים בשטח הזה ולהבין. וחזרה לנושא יש אנשים בעלי מזג חם/קר, ויש את אלה שמנסים לשכנע אותם להשתנות. 'מוזר'- אלה שמדברים על שינוי מתקשים ליישמו בחייהם אם בכלל. כל טוב.

 

[Shmuelr013]

את צודקת בהחלט.

אם ראית בדברי פגיעה כל שהיא ברגשותיך או בדעותייך, אני מתנצל.

 

[עדנאל]

הכל בסדר. העיקר הבריאות

 

[neophile]

זה ביזבוז של אנרגיה

ולהיות מושפע מזה זה גם ביזבוז של אנרגיה .. כמובן שזה לא בשליטתנו אם להיות מושפעים מזה או לא אפשר לפתח סיבולת מסויימת על מנת לא להכנס להתקף זעם בעצמנו אבל אנחנו עדיין נושפע מזה באופן שלילי כפי שאת מדגימה . האם כשמישהו מתנהג בצורה שלילית שכזאת זה לא גורם לנו לסבל ? בוודאי שזה גורם ...ואז מה ? זאת השאלה העיקרית ... עבודת מודעות היא גם של להיות מודע לתהליכים הללו ולכוון אותם ברמה מסויימת וזה עניין קשה מאוד ... כמובן שזאת לא עבודה של רגע ... אלה עבודה מתמשכת שנראה לי שלא יכולה להעשות בעצמנו , אלה רק בעזרת אנשים נוספים שגם מעוניינים בהתפתחות מודעותם .