סורי על הכפילות הנה הסיפור
היא באמת מהזן המיוחד הזה שמשאירות אותך בפה פעור חשב לעצמו ועצם את עיניו כדי להעביר את תמונתה בראשו. חיוך קטן של אושר עלה על פניו ומיד התחלף במבט דיכאוני, ניער את ראשו ופלט אנחה. מה הטעם בכלל בכל הסיפור הרי הסוף שלו נכתב בדיוק לפני שנתיים. ממש שעשע אותו המחשבה שכל חייו סובבים סביב תאריך קבוע. כל "אהבות חייו" תמיד נפלו ביום הזה מעיין גורל מעוות כמו היקום חשב לעצמו . תמיד חשב שמספיקה אישה יפה אחת כדי להשאיר כאוס אחד בעולם ולאו דווקא בעולמו אלה בכל עולם. כל אחד בעולם משלו בסופו של דבר תמיד ניהיה לבד לא משנה כמה חברים יש לנו שעוצמים את העניים תמיד אתה לבד . וכל אחד מנהל בתוך הראש שלו ממלכה משלו עם החלטות שונות מדינה קטנה עם הבעיות שלה יש כאלה שמוצאים פתרון בקלות לכל דבר ומתפשרים אותם אנשים ששנא אותם יצורים נחותים שמוכנים ללכת על הרע במיעוטו כדי להגיד לפחות לי היה משהו לפחות לי יש משהו. מה הטעם לבחור במשהו מגעיל שבעוד שבוע ימים הוא יגמר וישאיר רק טעם מגעיל ומחשבה עד כמה ההינו מפגרים באמת שאין טעם אהבה חשב לעצמו היא מידה ולא יותר מזה הרי אין אהבה היא סתם עוד המצאה כמו הזמן כמו כל דבר בחיים הכל מסתכם במחשבה. התחיל לרדת גשם והרוח נשבה בחוץ זה אולי אחד הדברים שמחזיקים אותו בשפיות בימים טרופים אלה ששוב מצא את עצמו חושב על אותה ילדה יפה שראה לראשונה לפני שנתיים אותו פרצוף מתוק וחיכני אותו שיער גולש וחלק אותם עיניים חמות ועמוקות שמאפשרות התבוננות של שעות בדיוק כמו הכוכבים אם יש דבר שהכי אהב זה לשבת ולהסתכל למעלה לשמים לכוכבים בלי שום הרגשה אובדנית אלה אותה הרגשה ריקנית של אינסוף שהכל ממשיך לנוע ולזוז והוא בניהם דג קטן בים הגלקסיה . שוב חיוך של עצב עלה על פניו , הרי היא לא באמת אהבת חיו הרי בחיים לא דיבר איתה אבל שיחות נפש בניהם התנהלו ועוד יתנהלו אותה הרגשה שהם מכירים שכבר נפגשו שהיו כאחד בזמן אחר והוא הרי בכלל לא מכיר אותה ולא פצה את פיו לידה ולא ידע את שמה עד לפני חודש ותמיד שכח ממנה ותמיד שפגש בה חום והרגשה טובה הציפה אותו . והמפליא מכל הוא שתמיד מצא אותה ופנתה עליו לא קלט שזו אותה אחת תמיד חשב לעצמו מה יקרה שיראה אותה ואותו משפט שאמר לה " זה כי אנחנו עוקבים אחריכם ורוצים לדעת עליכם הכל בעצם אנחנו יודעים הכל" אותה פעם יחידה שדיבר איתה וסתם ללא חשיבות יתרה סתם כי שאלה אותו שאלה ופגש בה , בדיוק כמו שני אנשים שהולכים ברחוב וטרודים במחשבותיהם איש לא חשב מה יקרה אם יתקלו אחד בשני מחוסר תשומת לב ואולי זה אותו אדם שהטריד את מחשבתם סוג של גורל מעוות של חיבה לא ברורה של אמת מידה לא הגיונית. הרי אף אדם לא ישאף להגיע לשמש כיוון שישרף עוד לפני שיגיע אליה אבל היא הייתה מעבר לשמש היא הייתה מבחינתו השלמות אבל מהי השלמות הלא מוכרת הזאת אותה שלמות שלא ידע מה היא כיצד יכול לבחור בה לשלמות הרי מי היא סך הכל אותה ילדה קטנה ויפה שראה לראשונה לפני שנתיים וחשב לעצמו עזוב אותך היא גדולה ממך בשנה לפחות אם לא יותר עצם את עיניו וחייך . רק תגובות רציניות ואם אתם שואלים את עצמכם אז הסיפור מבוסס על משהו
