בובה
את נמצאת בחוסר איזון גופני ורגשי, אבל זה יעבור בסוף.
אני לא רוצה להיות חסרת רגישות או הפסיכולוגית בגרוש, אבל אני חושבת שנקודה טובה להתחיל ממנה היא דווקא הקשר עם איילה. זה טוב שיש דמות שמחזקת אותך ונמצאת שם בשבילך, אבל את לא צריכה להיות תלויה בה כמו שאת מתארת. אני יודעת שאת יודעת את זה בלבל כזה או אחר. הרעיון בדמות הטיפולית הוא שבסופו של דבר תוכלי להתנתק ממנה ולהיות עצמאית, אבל עם הזיכרון של העזרה בראש. הרבה פעמים אני עדיין שומעת את "הקול" של הפסיכולוג הקודם שלי, או שואלת את עצמי מה הוא היה אומר על משהו. וזה מחזק אותי. אני לא צריכה לראות אותו בשביל זה, למרות שתמיד טוב לדעת שהוא שם אם צריך. העובדה שאת כל הזמן צריכה לקבל עוד ועוד מאיילה היא בעייתית, לא בגלל שהיא תפסיק להיות שם פתאום כמו שאת מפחדת, אלא פשוט בגלל שבלי קשר לאם היא שם או לא את סובלת. עוד פעם, לא רוצה להיות הפסיכולוגית בגרוש אבל זה כמו ילד שלא סומך על אמא שלו שתטפל בו, ולכן מפחד לעזוב אותה ונדבק אליה. זה נקרא התקשרות לא בטוחה.
את הכי טובה, הכי צבעונית, הכי מעניינת, הכי אינטילינגטית, הכי נעימה, הכי רהוטה והכי שיש גם אם איילה לא שם כדי להגיד את זה.
זה עצוב, אבל האמת היא שאין אף אחד בעולם שיכול באמת לראות כמה אנחנו מקסימים כל הזמן. אנחנו היחידים שחיים עם עצמנו כל הזמן. הדבר היחיד שמתקרב לזה זה באמת קשרים בין אישיים משמעותיים, עם אנשים שאנחנו אוהבים ושאוהבים אותנו בחזרה. בלי להיות תלויים בהם, כי אנחנו יודעים לאן הדרך הזאת מובילה.... את נמנעת מהקשרים כרגע וזה בסדר, רק כשיהיה לך כוח. אני הכי מבינה בעולם וגם אני נמנעת וגם לי קשה ולפעמים אני לא יודעת אם יהיה משהו שיתפוס אותי אם אפול. אבל ברגעים אחרים אני יודעת שלא הייתי מחזיקה מעמד בלי זה. זו ההזדמנות להוציא החוצה את כל הדברים היפים.
יש כל כך הרבה מישורים בחיים שצריכים לדאוג להם בבת אחת, ואת יודעת את זה- העבודה, הבריאות, הלימודים, המסגרת, קשרים חברתיים ומשפחתיים.... איילה היא רק אחד מהם. וככה היא צריכה להיות, לא יותר, לא פחות.
