אסף, הכל בסדר? שלך חסרים!

[ritosh]

אסף, הכל בסדר?../images/Emo63.gifשלך חסרים!

 

[lupland]

היי ריטה.לבקשתך

היי חברתי הטובה ריטה. אני תמיד כאן.כל יום. האמת.לי אין מה לספר בנוגע ללופוס חוץ מאשר זה שאני התחלתי בתהליך של תביעה כנגד הביטוח הלאומי ובמקביל למזלי הייתי מבוטח גם(ועדיין) בביטוח מנהלים אצל אבא.יש לי כבר 40 "ימי מחלה" ואני צריך עוד 50 (שמתוכם 25 כבר מאושרים) אני מקווה שאין כאן מישהוא מהביטוח הלאומי... הסימפטומים שהבנות כותבות עליהם לפעמים.גם את רובם אין לי.נשירת שיער? אף פעם לא הסתכלתי על המסרק והאמת שאני אוהב עדיין את התספורת הצבאית ככה שלא צריך מסרק בשביל זה.ואולי בעתיד יופיעו "מפרצים".אחד מהחברי ילדות שלי כבר קרח לגמרי ושניים אחרים שומרים על שיער "קצת" ארוך בשביל שהשביל לצד יכסה את החסר... נדודי שינה-הפרעות בשינה?היו לי מדי פעם כבר מגיל הטיפש עשרה.אז "אתן" גרמתן לזה לא מעט.היום אלו מחשבות של כל מתבגר ש"מבין" ו "לא מבין" את העולם סביבו. תראי איזה קטע מצחיק.בשעה שאנשים כאן מתלוננים שהלופוס עם כל התרופות שאיתו משבית אותם לפעמים אצלי.בעבודה שעבדתי ממוצע השינה שלי היה בין 4 ל 5 שעות בלילה.וכולם סביבי אמרו:"טוב.הוא לוקח סטרואידים..." היו פעמים שקרו לי דברים לא נעימים.ולמרות זאת עדיין המשכתי לצאת לעבוד ולא סיפרתי לאיש.מה הטעם? אמא ואבא גם ככה אוכלים את עצמם מאז שאיזה טיפשה אחת אמרה להם שזה בודאות גנטיקה.אם הייתי יכול לחזור אחורה 10 שנים לפחות לימי הפורענות שלי בטח הייתי מוריד לה נבוט בראש. הרופאים ומומחים שונים עדיין יורים באפלה ומנסים לגשש בכל פינה על מנת לענות על התשובה-למה.גם הם עדיין נזהרים מלצאת עם מסקנות חותכות. חבל.אנשים לפעמים שוכחים את כוחה של המילה.אותה מילה בודדת שלא סכין ולא כדור משתוים לעוצמה שבה. ונניח.רק נניח שזה אכן גנטי.אז מה.ללכת לאבא ואמא ולהגיד בגללכם?אלוהים ישמור.אני אמות לפני שאעיז לפגוע באמא או באבא. כתבתי כבר בעבר שהלופוס הוא לא הבעייה שלי.הלופוס הוא טרמפיסט למסע.אבל עם הלופוס ובלי הלופוס הקושי לרוב הוא המסע. במסע עצמו אתה מוצא את עצמך שואל לא פעם האם אתה בכיוון הנכון.האם בדרך הזו כבר הלכת בעבר וכרגע אתה חוזר עליה שוב.האם יש מטרה? ואם כן מה היא כי אם לא אז אתה נע בסיבובים אין סופיים אשר בהם אתה מתנגש באנשים נוספים שאף הם מסתובבים.האם זו טעות להמשיך לתת לעצמך להתבגר לבד או שאולי זה יותר "נוח" להסתכל על כל החברים שסביבך "שלא הצליחו" או "סובלים בשקט"? מהי הצלחה?מליון דולר בבנק? משק של 20 דונם במרכז עם רכב מפואר נסיעות לחו"ל 2 סוסים באורווה ועסק משגשג? או שאולי בית קטן עם כמה ילדים אשה ומינוס לא קטן בבנק? אני יכול להמשיך בזה עוד ועוד.בסך הכול שיתפתי קצת מחשבות שעוברות על כל אחד מדי יום ויומו.בדרך כלל זה קורה לאחר שמכבים את האור ומניחים את הראש על הכרית ושואלים...ושואלים...ושואלים...ונרדמים לילה טוב "לכל הנסיכים והנסיכות של מיין ולכל המלכים והמלכות של ניו אינגלנד..." נב:לקוח מהסרט "תקנות בית השיכר"...אני קצת הוספתי...

 

[1ט ל י]

מסעות...

כל אחד בוחר את המסע שלו. כל אחד יודע מה מספיק לו. לצערנו הרב כולנו מסיימים את המסע באותו המקום- עמוק באדמה. כל אחד מגיע בדרכו שלו לשם. השאלה היא אם אתה מגיע לשם מאושר או לא. מי לא רוצה להגיע לשם מאושר? לכל אחד יש את המטרה האינדיבידואלית שלו. כל אחד מצפה מעצמו ומהחיים דברים אחרים. כל המטרה היא להציב מטרות, כי כשיבוא היום ובו יהיה לך כל מה שאי פעם רצית- מה הטעם לחיים? איזו סיבה יש לך לקום בבוקר אם לא בכדי להגשים את משאלות לבך תוך התמודדות עם המיכשולים שהחיים הציבו בדרכך? האם האדם שכביכול יש לו הכל בחיים מאושר? או אולי משועמם? מה נעשה בחיים אם אין לנו לאן לשאוף או משהו לרצות? אולי צריך לעבור את המסע הזה בצעדים קטנים? להגיע מיעד אחד למשנהו בהרגשה של הישג עם כל יעד שכובשים? אנחנו לא רוצים הרי להעביר את מסענו בשיעמום מיגע, נכון? וגם לא לעבור מסע ארוך, מפרך ומיגע שלא רואים את הסוף שלו, ולא מגיעם לאושר אף פעם, נכון? אם נציב לעצמנו יעדים קרובים, אז כשנגיע אליהם לפחות נהייה מאושרים לכמה רגעים, עד שנחליט מהו היעד הבא שאנו מציבים לעצמנו. והאם מישהו ימות אם נעשה הפסקה קצרה בדרך? אם נשב, נרגע, נביט אחורה, ונראה את כל היעדים שכבשנו בדרך ונהנה מהם? כן, היו לי המון פעמים שהיה קשה לי להרדם וחשבתי לי על המסע עד שנרדמתי.

 

[paziy]

מסעות נוספים.....

מאד מרגש מה שכתבת והתחושות כל-כך מוכרות, אך נקודה אחת עקרונית אני מרגישה צורך להרחיב. אתה כותב ש"הלופוס הוא טרמפיסט למסע", ואני אכן מסכימה, אבל אתה גם מרגיש שעם או בלעדי הלופוס הקושי לרוב הוא המסע עצמו....אני מרגישה שהלופוס הוא לא סתם טרמפיסט, הוא הטרמפיסט שמכוון את המסע.הוא תמיד "מודיע" לי האם המטרה נכונה, ואם לא אני משלמת בבריאות והוא מתחיל להראות את פרצופו... הוא אומר לי מהו האושר, ואם אני לא מקשיבה לו אני משלמת באכזבות ושוב - בבריאות. הוא מזכיר לי מהן הצלחות ואם אני לא מקשיבה מספיק טוב, או בוחרת ללכת בכיוון ההפוך אני שוב.....מגלה כיצד הגוף מתחיל להתעייף ולכאוב..... האם אתה מבין למה אני מתכוונת? הלופוס הוא המדריך שלי לחיים. לצערי הוא מדריך בדרך הקשה, אבל בזכותו אני יודעת ומגלה בכל פעם מחדש מהן הצלחות עבורי, מהו האושר שלי, וכך אני בונה את המטרות שלי. כשאני מקשיבה לו. והוא תמיד צודק. נשמע מופרע? עדית.

 

[ל3]

עידית יקירה- את כלל לא מגזימה

אני מזדהה עם כל מילה שרשמת

 

[רינתבי]

את צודקת

היי עדית,כל מילה מפיך נכונה לטעמי. ה"מסע" מנווט ע"פ המחלה.מי כמוני יודעת זאת. אני אוהבת לטייל ברגל ובכלל לעשות ספורט גם בחוץ ,תחת כיפת השמיים. מאז התפרצות המחלה צריך לחשוב כל פעם פעמיים לפני כל דבר. לפעמים אני צריכה לתכנן שבוע מראש כדי לא להעמיס יותר מדיי על עצמי-כדי לא להיות יותר חולה. למשל,בעבודה,אני עובדת שלוש ,ארבע משמרות בלבד למרות שהייתי רוצה משרה מלאה. גם לגבי הקריירה התפשרתי-כבר לא אוכל לעבוד במשרד ממשלתי בתור מנהלת או תפקיד בכיר אחר,מי יעסיק אותי??? אבל דבר אחד מחזיק אותי-התקווה שפעם יהיה יותר טוב. רינת

 

[ilush]

תגובות....

...כותבת ברגשות מעורבים- מצד אחד נורא מבינה אתכן- עידית, שירי, רינת. אבל מצד שני, מס´ משפטים שכתבתן, ממש הקפיצו אותי מהכסא וגרמו לי לצעוק מבפנים- "מה פתאום", "למה", "זה לא צריך להיות ככה" וכו´. אז נכון, אין כאן מקום להתווכח או לחלוק על דיעה זו או אחרת, כי דיעות ורגשות הן פרטיות וסובייקטיביות ומכאן שמגיע הכבוד הראוי לכל הבעת דיעה ואכן כך הדבר מבחינתי. ויותר מכך, אני נורא שמחה לשמוע מה כולם חושבים על נושא זה או אחר וכיף לי השיתוף במחשבות וברגשות- בכלל לא משנה אם זה דומה או שונה למה שאני חושבת או מרגישה... אז לאחר ההקדמה הארוכה והמייגעת, לעצם העניין. באופן עקרוני אני מסכימה עם העובדה שצריך להתחשב ב"טרמפיסט" שלנו. לא הגיוני לעשות דברים "דווקא"- ללכת בשמש ללא הגנה מתאימה וכו´. (למרות שעד לא מזמן עשיתי כאלו שטויות...מעין נסיונות לבדוק מה הגבול, עד איפה אפשר. טיפשי לחלוטין, מיותר ולא מומלץ!), צריכים באמת להיות קשובים לגוף, בדיוק כמו כל אדם אחר ואולי קצת יותר... יחד עם זאת, כנראה שדעתי יותר דומה לדעתו של אסף בנושא (שלא כרגיל...), או לפחות בחלק מהדברים. אני לא חושבת שהלופוס צריך להוביל אותנו בחיים או להיות המדריך שלנו בחיים. כן צריך להיות מודעים לו ולהתחשב ולא לעשות "דווקא" כמו שאמרתי קודם, אבל מכאן ועד "בזכות הלופוס אני יודעת ומגלה....מהן הצלחות, מהו האושר...."(עדית)- לא לגמרי מתחברת לזה... בסופו של דבר הרבה נמצא בראש. נורא חשוב לחשוב "בריא", לשאוף לדברים "נורמלים", בלי קשר ללופוס. אני מתחברת לדברים של רינת שהקפיצו אותי לגמרי מהכסא והייתי חייבת להגיב, למרות שאני בעבודה. "...כבר לא אוכל לעבוד במשרד ממשלתי בתור מנהלת או תפקיד בכיר אחר..." (רינת)- מה?!?!?! על מה את מדברת?!?!? למה?!?!? הבנתי את דברייך לגבי ריבוי המשמרות ואני מסכימה איתם באופן חלקי. גם לנו יש תקופות שמרגישים יותר טוב ואז אפשר לעבוד יותר ויש תקופות שלא. אם מתאפשר בעבודה, אפשר "לשחק" עם העניין הזה. אבל מה הבעיה עם תפקיד זה אחר? מה הבעיה עם משרד ממשלתי? למה לא יקבלו אותך? לא ממש ברור לי ולא ממש מקובל עליי, sorry ... המשך בהודעה הבאה.

 

[ilush]

תגובות (המשך.....)

אני מאמינה שכל אחד יכול ללמוד מה שהוא רוצה ולעסוק במה שהוא רוצה. בכל תחום ישנן אופציות לפחות משמרות, פחות שעות- כל מיני תמרונים. במקום הנכון, שבו יש התחשבות והתגמשות, אפשר להסתדר מצויין. הכי חשוב- לא לוותר ! (..כי אין שום סיבה לעשות זאת!) לגבי הדברים של אסף, קצת בקיצור כי מחכים לי... אהבה היא אכן דבר חשוב. ובכלל, חשוב להגדיר את הדברים החשובים בחיים וללכת לפיהם. הלופוס הוא שם ואני מאמינה גם שבאיזשהו אופן הוא משפיע על האישיות, על הרגשות, על הכל... אבל זה אנחנו, לכל אדם יש את ה"תיק" שלו.. חשוב להתמקד בדברים החשובים- לחיות את החיים! זהו בינתיים, חייבת ללכת- תיכף הורגים אותי.. להשתמע בהמשך, אילנית

 

[ל3]

אילנית היקרה

אני לא טוענת שצריך להפסיק לשאוף לדברים או לעשות דברים בגלל הלופוס הנה אני לומדת וגם הייתי תקופה ארוכה בחו"ל ואני לא מוותרת לעצמי כל כך בקלות אבל הדברים הם לא פשוטים כמו שהם נראים. יתכן שרינת מאוד רוצה לעבוד במשרד ממשלתי ( אני מקווה רינת שאני לא טועה) אבל מי יערוב לה שיקבלו את החיסורים שלה או את הימי המחלה או ההעדרויות לבדיקות ( והלוואי שיהוי כמה שפחות) שלה? אני אתן לך דוגמה מעצמי, כל חיי חלמתי ללמוד משהו שקשור לתחום הרפואה. גוף האדם תמיד עניין אותי ותמיד אהבתי לחקור ולקרוא בנושא. ניסתי לפני כשלוש שנים ושנתיים להתקבל לסיעוד. כבר קיבלתי רושם שהתקבלתי עד שהם קיבלו את הטפסים הרפואיים שלי. לפעמים אנחנו מאוד רוצים אב א מאפשרים לנו

 

[lupland]

המטרה-אהבה המחיר-בריאות???

היי עדית לילה טוב. קודם כל תודה לך ולשירי.טלי.ורינת על שעניתם וכמובן תודה לכל מי שקרא. בכל פעם שאני מעלה בעייה או מחשבה וזוכה לתגובות כאלו או אחרות אני חייב לציין שאני מרגיש טוב עם עצמי.אין לי ספק שעדיין יש לא מעט שעדיין נכנסים קוראים וחוששים לענות מסיבה כל שהיא וכאן אני חוזר וקורא לכל אותם "קוראי הדממה" הצטרפו אלינו.השמיעו את קולכם. אליך עדית.התשובה שלך רק ממחישה לי על הדומה והשונה שביננו.אנו שותפים לצרה אחת אשר באה לידי ביטוי בצורות שונות ביננו ולכן במקרה שלי "עדיין" אני יכול להרשות לעצמי לקרוא לזה שותף למסע בשעה שלצערי במקרה שלך ושל אחרים ואחרות "השותף" מגביל את צעדייך ולפיכך הופך לא פעם לדומיננטי במסע בשעה שאני מרשה לעצמי להתרברב שאני הוא הדומיננטי והלופוס הוא הנוסע הנוסף(מאוד מקווה שלא יהיה הנוסע ה-8) ביננו.אחרי הכל גם אני מוגבל בשל השמש אבל סימטומים נוספים עדיין ומקווה מאוד שלא יהיו הדברים שאת אומרת לא נשמעים מופרעים כלל וכלל אבל הם כן נשמעים כוללניים ולכן ע"י המחשה היה לי קל יותר להבין. הבעייה שלי היא שיש לי לא מעט אנשים סביב לי שאינם חולים בגופם (רק בנפשם...אני צוחק) ולפי מה שאת אומרת מה הוא אם כך הסמן שלהם? גם הם סימנו לעצמם מטרות ועדיין מסמנים וכמוני כמוך וכמו שאר החברים כאן מדי פעם הם מפספסים.נכון.הדבר לא בא לידי ביטוי פיזית בגופם אבל הוא בא לידי ביטוי נפשית.עצם זה שהם באים לכוס קפה או מטלפנים ושופכים קצת מכאבם הפנימי רק מחזק אצלי את התזה של "השותף למסע".כמוני כמוהם.אותם צפיות.רצונות.כמיהות ושאיפות ולעיתים אותן תוצאות אך אולי בדבר אחד אני מרגיש את עצמי נבדל.יכולת הפרשנות שלי "לתוצאה" והשליטה ביכולת הביטוי שלה בי. אבל למה ללכת סחור סחור ולה לדבר בשפה לא ברורה.בואי נעבור לדוגמאות וע"י כך ננסה להמחיש: "כשגבר אוהב אישה"(לא.לא הסרט) הוא אחד מהמטרות הקשות אך הבלתי פוסקות בחיינו.הרצון להכיר.להתאהב.ולנהל חיי זוגיות שבשאיפה יובילו להתמסדות.אוף.איזו התרגשות.היית במסיבה.יצאת לפאב.ראית אותו בלימודים.הלב עובר ל250 פעימות בדקה עוד שנייה ויתנו לך לנגן את "הקיסר" של בטהובן וקלידרמן יצא פראייר לידך מעוצמת הקלילות שאצבעותייך ירוצו על הקלידים אך אליה וקוץ בה.לא פעם ואפילו יותר מפעם מערכות יחסים יודעות עליות וירידות.האם משום הפחד של כשלון אשר יכול להוריד אותנו ביגון שאולה ובבריאותנו להפר את היציבות נמנע מעצמנו את חווית הריגושים שאין שני להם? אם לא איכפת לך יש לי קטע קטן מספר שקראתי לא מזמן ובו ציטוט של פרוידצ´וק הקטן בן ה-73 סוף חלק א.

 

[lupland]

המטרה אהבה-המחיר ...חלק ב ואחרון

מתוך "תרבות בלא נחת" "מה טבעי יותר מלהמשיך לחפש את אושרנו לאורך הנתיב שבו פגשנו את האושר בפעם הראשונה? קל לראות את החסרון הגדול של שיטת חיים זו.חיסרון שבילעדיו איש לא היה חושב לזנוח דרך זו אל האושר:אף פעם איננו כה חסרי הגנה מול סבל,כפי שאנחנו כאשר אנו אוהבים.אף פעם איננו כה עצובים וחסרי ישע כפי שאנחנו אחרי שאיבדנו את מי שאהבנו או את אהבתו..." בהנחה שאהבה היא אחת מהמטרות בחיים(ואולי זניחה לעומת מטרות נשגבות כמו להיות מליונר או לבקר בכל פינה בעולם או אפילו "לשרת" את הציבור כשר בממשלת הבננות אשר בישראל) יש אם כך בעייה לחולה הלופוס.עוצמת הריגושים יכולה לטלטל אותו כך שאולי לא כדי לא בכלל להתעסק עם זה... לאן אני חותר: הפחד שלי הוא ממה שאמרת שלמעשה הלופוס הוא הנווט שלך ויש לי עם זה עדיין בעייה בתפישה.מוסכם על כולנו הקשר שבין הנפש-מוח-ובריאות.אך מה על אותם חברים "בריאים" שלצידנו? אחד מחברי הילדות שלי "שננטש" ע"י חברתו לא הסכים לצאת עם אף בחורה כמעט 4 שנים.אוף ואיך שהוא היה שבור.וגם את וגם קוראים נוספים מכירים סביבם או על בשרם "חוויות" מסוג זה עם הלופוס ובלי הלופוס אנו נכנסים לפעמים למערכות של "כרוניקה של מוות ידועה מראש" ב"עיניים פקוחות לרווחה" ולפיכך היכן כאן ההכוונה של הלופוס? נעזוב לרגע את האהבה(כבר נחנקנו ממנה.אמא אומרת שכל דבר שהוא יותר מדי הוא לא טוב) לימודים-כמה פעמים נתקלת בבעיה של אנשים סביבך שהלכו ללימודים וסיימו את התואר ולאחר מכן "שברו" כיוון או שנשארו בתחום אך רק "סובלים בשקט"? כמובן יש גם לא מעט שהלכו מתוך רצון מלא ונשארו והם מאושרים בכך אך כרגע אנו מתיחסים "למנורות האדומות" שנדלקו הרבה לפני אך התעלמנו והתעלמנו עד לנקודה שבה לא יכולנו להפסיק להתעלם.היכן היה הלופוס כל הזמן לפי מה שאת אומרת? הנקודה שלי היא שנולדנו עם סוג של "מנגנון הרס עצמי".קיימת בנו מערכת אזעקה שלא פוינטר ולא איתורן הגיעו לרמה הגבוהה שבה.יכולת ההתרעה של החישנים שבה יותר מדויקת מכל שבב שקיים היום בתעשיית הטכנולוגיה.בשביל לדעת מה מונע מאיתנו מלהשתמש בה רצוי ללכת ללמוד פסיכולוגיה שגם שם לאחר 7 שנים יש סיכוי לא קטן שתמצא את עצמך יותר מבולבל מאשר היום הראשון שהתחלת באשר ליכולת שלך להבין ולנתח. בשורה התחתונה (די כבר מאוחר ואין לי סיגריות כבר יותר משעה) חייבים להכניס לתודעה כי עליות וירידות היו ויהיו מנת חלקנו בכל תחום ותחום ואם קל יותר לקבל את התפישה של-נכוותי.עכשיו הבריאות שלי תתרופף צריך לעשות ההפך ולשכנע את עצמך שאתה מסוגל ליצור הפרדה על ידי הבנה והטמעה מוקדמת על השלכות מעשיך. היי.קשה באימונים.קל בקרב (כבר שמעת את זה היכן שהוא לא?) דרך אגב.לאחר מבט נוסף אני רוצה לתקן כאן ש אהבה היא לא מטרה.אהבה היא צורך קיומי

 

[lupland]

שירלי אחותי הקטנה

גם אם לא כתבתי לך כאן על המסך אין זה אומר ששכחתי ממך. מקווה יחד עם כולם שיש התקדמות ושיפור ברמת ההמוגלובין אצלך וכמובן לא שכחתי את סבא. תרגישי טוב וכשתתפני תכתבי לנו כאן אסף

 

[ל3]

אסף היקר

ישנה בעיתיות מסוימת בהשוואה שלך של אהבה או לימודים ללופוס. אדם שהוא בריא ולא משנה אם צעיר הוא או מבוגר שמתחיל משהו חדש כמו לימודים, אהבה או כל דבר אחר, הולך בדרך שסופה לא ידוע: או שהוא אכן יצליח לכבוש את לב הנערה או להבריק בלימודים או שסופו נדון לכישלון . ואולי זה מה שבעצם מושך ומאתגר- אותו חוסר ידיעה. בלופוס, לעומת זאת, תוצאות המשחק ידועות מראש וזאת לפני שהשחקנים יצאו אל הקרב. האם אנחנו באמת רוצים להפשיל שרוולים ולנסות עצמנו כאשר אני כבר מראש מודעים לסכנות ולתוצאות הרות המזל? התשובה תהיה בוודאי שלא. אני לא טוענת שהמחלה צריכה להוביל אותנו באף, אך לצערי אין פה סוגייה של דומיננטי או לא דומננטי- יום אחד אתה המוביל ויום אחד אתה המובל.

 

[שאנל]

מסעות של אושר

אני מבינה את התחושה שהלופוס יכול לנתב את המסע, הרי ישנם מגבלות! מגבלות שמגדירות גבולות... חשוב שנבין שהמסע שלנו הוא בתוך הגבולות הללו (להבדיל מהמגבלות). אבל שם... בתוך הגבולות... שם אנחנו כן יכולים להחליט! בתוך הגבולות הללו ישנם שבילים נפלאים, שבילים של עצב, שבילים של שמחה, שבילים של קטשי ועוד... אנחנו מחליטים באיזה שביל נלך .... בדרך אל האושר.

 

[1ט ל י]

כן...

אני מסכימה איתך, המסע שלנו הוא אל האושר. ואני מסכימה גם עם אסף, הלופוס הוא חבר למסע. חבר שאנחנו צריכים להתחשב ברצונותיו, כי אם רע לו, אז רע לנו. לצערנו הרב אהבה לא מביאה רק אושר, אבל היא מנטרלת את הבדידות, ואנשים בודדים הם לא אנשים מאושרים. יהיה טוב. זה לא משנה איך אנחנו מביטים על זה. אנחנו כאן, יש לנו לופוס, ואנחנו צריכים לחיות איתו. יש לנו את החיים לחיות, ואנחנו נחייה אותם בצורה הכי טובה שאנו יכולים ויודעים, והכל יהיה טוב.

 

[ritosh]

אסף,לזה התכוונתי.איזה דיון פתחת!!!!

 

[lupland]

לפקודה תמיד אנחנו....הפלמ"ח

ריטה.לשרותך בכל מקום וזמן אסף. נב:איזה יופי.אני יושב כאן וצופה במסחר בשעה שבאחד הבתים ליד הזמינו בעלי הבית חברים ויש שם קריוקי וכל השכונה כאן שומעת את זה.והאמת.זה מאוד נחמד.שומעים אותם בין השירים קוראים אחד לשני וצוחקים.

 

[1ט ל י]

אסף, אתה פה עכשיו?

 

[קטיפה]

אני שמחה היום!!../images/Emo13.gif

 

[lupland]

שירלי-האחת והיחידה

היי אחותי הקטנה.מה לך כי ישמח לבבך בערב זה? שתפי נא אותנו על מנת שנוכל לשמוח בשמחתך. אסף