אפילו בזה אנחנו אשמים

[ענת בן צבי]

ההשכלה הקלאסית שלי באה בעיקר

מריקוד. אני מכירה המון אבל בשם ? כמעט כלום. יש לי הרגשה שאני אצטרך ללמוד המון יחד עם יותם כי הילד הזה מדבר במוסיקה. אין לי מושג מאיפה הכישרון לא מאמא שלו זה בטוח (בתיכון ניסיתי אבל זה היה מעט מידי מאוחר מידי). יותם למשל מסוגל לשיר מוסיקה קלאסית מורכבת, הוא יכול לזהות קול שני ולשיר אותו. הוא שר להנתו כל הזמן מנגן בכל דבר שמשמיע קול. שר סולמות ולאחרונה הסתבר שיש לו שמיעה מוסיקלית מאחר ואם הגננת מנגנת סולם ועוצרת יותם שר את התו הבא, מדוייק. אז אולי מנסיונך תציאי לי מה לעשות כי אני מודה אני בורה מוחלטת וקצת חוששת לפספס את הכישרון או לדחוף יותר מידי ולהזיק.

 

[עדי בשמיים]

זה נשמע מוכר

גם אני התחלתי ככה... קודם כל מה שאני מציעה זה לא להציק ולא לדחוף, תני לו לעשות את זה כל עוד זה עושה לו טוב. נשמע שיש לו כשרון, אני מציעה לנסות לפתח אותו כמה שיותר. תני לו להקשיב לכל מיני סוגים של מוסיקה ותנסו ביחד לזהות את הכלים המנגנים בהם, תראי מה הוא הכי אוהב. חוצמזה כמובן כלים כלים כלים כלים - כמה שיותר כלי נגינה. אם זה משולש או מנדולינה או חלילית או קסילופון או אורגנית. תחשפי אותו לכמה שיותר כלי נגינה שהוא מסוגל להתעסק בהם בשלב זה. בשלב מאוחר יותר תנסי לראות אם הוא יותר נוטה לכלי המיתר, הקלידים, הנשיפה או מה. לא הייתי מציעה בשלב כזה להוציא הון על כלים "אמיתיים", אבל בהחלט תנסי לתת לו דוגמא מכל קבוצה של כלים. בארץ יש גם אנציקלופדיות מוסיקה לילדים שמסבירות את ההבדלים בין הכלים השונים. אם את בארץ נסי להשיג את הדיסק של "טיול לארץ התווים" של שלמה ארצי, שם מלמדים כל מיני מושגים בסיסיים במוסיקה, והוא בכלל דיסק מקסים. לפני שאת נכנסת לשום דבר פורמלי בגיל כזה צעיר, העצה הכי טובה שאני יכולה לתת היא חשיפה. נסי לחשוף אותו למגוון של כלים, תסבירי את ההבדלים בין כלי נשיפה, הקשה, מיתר וקלידים, את ההבדל בין מנגינה לקצב וכו', ותני לו להתנסות. בשלב יותר מאוחר הוא כנראה יפתח נטייה כלפי אחת הקבוצות. המון ילדים מאבדים את זה כי ההורים מכריחים אותם ללכת על כלים "סטנדרטיים" כמו גיטרה או כינור או פסנתר או חלילית, אפילו שהם בעצם רוצים טובה או סקסופון. תנסי להיות רגישה לגבי איזה כלים עושים לו הכי טוב, ותמיד תנסי לחשוף אותו לעוד. כשהייתי קטנה אבא שלי היה מביא לי כלי נגינה מיוחד מכל מדינה שביקר בה. היו לי קסטנייטות ותופים מוזרים וכל מיני כלים מצ'ילה שאני לא זוכרת את שמותיהם... בשלב מאוחר יותר כשהוא יגבש נטייה או טעם משל עצמו אפשר לדבר הלאה... בהצלחה! אצלנו במשפחה זה דווקא כן די תורשתי. סבתא שלי היתה פסנתרנית, ושני בני הדודים שלי היו ילדים מוזיקליים. המבוגר הלך בדרך אחרת, והצעיר אולי ילד לג'וליאן

ורק אני שהייתי הבטחת המשפחה בעניין, הפסקתי בצורא טרגית לנגן ולא נגעתי בשום כלי כבר עשר שנים. אבל את הסיפור הזה את כבר מכירה... שיהיה בכיף!

 

[ענת בן צבי]

תודה רבה.

האמת שזה בעצם מה שעשינו אבל חיזקת אותי. הבית מלא כלי מוסיקה לילדים: משלוש תוף, קסילופון, אורגנית מצילתיים וכו. כי יותם אוהב לנגן וכי אם רוצים למשוך אותו למשחק, מוסיקה זה כלי מצויין לעשות את זה. לגבי חשיפה למוסיקה. כאן אני תקועה קצת כי אני לא ממש יודעת איזה סוגים שונים יש (כלומר למשל מוסיקה קלאסית זו קטגוריה רחבה מאד..). כרגע זה בעיקר הרבה מוסיקה לילדים. אבל אני מוצאת שהוא מאד נמשך למוסיקה קלאסית. הוא מעדיף פנטסיה על כל קלטת ילדים אחרת שיש לו, ויש לו הרבה. או למשל הוא שר את קרנבל החיות, הקטע של החמורים יכול להשכיב אותי על הרצפה מרוב צחוק הוא מחכה את הכינורת שמחכים את נעירת החמור... האמת שאם כבר אז אני אמליץ בחום על הסידרה מוסיכיף עם ניצה שאול. סידרה מקסימה וחמודה שיותם מאד אוהב. ואני אחפש רת בארץ התווים. לגבי כלי מוסיקה אני חשבתי שזה מוקדם מאד לכיוון ספציפי. בגן יותם מאוהב בפסנתר אבל זה באמת מוקדם. בגן הם חושפים אותם להמון כלי מוסיקה שונים ומלמדים אותם יסודות בסיסים. הבעיה של יותם תמיד ללמוד לנגן עם אחרים ולהפסיק לנגן... מאחר וכמו שאמרתי ההשכלה המוסקלית שלי עלובה רעיונות כמו לחשוף אותו להבדלים בין כלי מוסיקה שונים ובין מנגינה ולקצב לא ממש באים לי טבעי. בדרך כלל הוא מגלה ואנחנו הולכים איתו, כמו הקול השני. אולי הצפרדע יחזיר לך את החשק לנגן מוסיקה. הקיפוד בפירוש מלמד את אמא שלו...

 

[פרופסור מקס]

ענת, הזהרי מהטעות הקלאסית...

הורים נוטים להדגיש ולהשקיע בכשרונות הטבעיים של הילד. זו טעות. צריך להשקיע דוקא בנקודות החלשות. את יכולה לראות סביבך דוגמאות אינספור, החל מגאוני מחשב עם כישורים חברתיים של נעל או ההיפך - אנשים עם כישורים חברתיים מצוינים אבל לא יודעים את לוח הכפל. אם לילד שלך כשרון מוזיקלי - פנטסטי, מותר לעזור, אבל לא להפוך את זה לפרויקט. דוקא שם הוא לא צריך את עזרתך. בשביל לגדל ילד מאושר מאוזן ו"עגול" - השקיעי איפה שקשה לו.

 

[סנדייז]

ענת אני ממליצה כמו שמקס אמר להשקיע

גם במקומות שקשה ליותם. תשתמשי במה שיותם חזק שזה מוזיקה ע"מ לחזק את החלקים שקשה לו בהם. תמצאי לו טיפול באמצעות מוזיקה כדי לעזור לו בתקשרות מילולית ובלתי מילולית. חוג נוסף שהייתי ממליצה לך זה גי'מבורי- לפיתוח אינטרקציה חברתית ולפיתוח תחושות. ענת תני ליותם ממני

דרורה

 

[ענת בן צבי]

דרורה עם היה פה חוג ג'מבורי

הייתי ראשונה שם. יותם כל כך אהב את זה בארץ. אבל פה הם לא מכירים ברעיון שילד יכול לרוץ להשתולל ולהנות.. אין כאן חדרי ג'מבורי וכששאלתי לא ידעו על מה אני מדברת. כפי שאמרה הגננת בגן הראשון של יותם - זה גן כאן לא רצים. יותם בגן מוסיקה שעושה בדיוק מה שאת ממליצה מלמד אותו ליצור אינטרקציה דרך המוסיקה. לנגן ביחד עם כולם ולהפסיק לנגן עם כולם... אם רק הייתי יכולה לקחת אותם איתי לשיקגו הייתי מאושרת. יותם פשוט הופך להיות מילד מתבודד לקרציה (זה בסדר אני שמחה לקרוא לו נודניק). אנחנו רק מחפשים ליותם את השמחה שלו. ואני חוששת לעשות את הטעיות הקלסאיות של הורים עם ילדים עם עניין במוסיקה לדחוף יותר מידי להציק אבל מצד שני אני רוצה לתת לו מה שהוא צריך כדי שיוכל לעסוק כבוגר במה שנותן לו אושר. זה לדעתי המפתח לחיים מאושרים. לעשות מה שאתה חשוב שראוי לעשותו ולרחוץ ולהתגלגל בזה. אני ביוכימית וזה האושר שלי, עבור יותם אני חושבת שזאת המוסיקה אבל נראה... אני אחבק את יותם ומבטיחה לתת לו נשיקה ממך.

 

[ענת בן צבי]

מלכודות קלסאיות הם אלה שאנחנו

רואים בעניים פתוחות ובכל זאת נופלים לתוכם. ועל זאת אני כל הזמן חושבת. אני מסכימה איתך במאה אחוז. הנקודה החלשה של יותם היא תקשורת ועל זה אנחנו עובדים כמו משוגעים. יותם נמצא באבחון וטיפול מיקצועי. אנחנו משקעים המון אנרגיות במשחק קריאה ופעליות משותפות. מוסיקה זה כלי מאחר והוא מדבר בשפה הזאת אנחנו משתמשים בזה כדי לתקשר איתו. האמת במקור התלבטתי אם להכניס אותו לגן מוסיקה חיפשתי רק פעילות של חוג. אבל הגן הזה מצויין כי הגננות הם נשמות ואכפת להם מיותם ובעיקר כי הן יודעות איך להשתמש במוסיקה כדי להפוך את יותם לחלק מהקבוצה ולא לדחוף אותו לעולם משלו. וזאת נקודה חשובה להשתמש בצדדים החזקים כדי לקדם את החלשים. הסיבה שאני בכל זאת שואלת היא שהילד מבקש מחפש וזה עושה אותו שמח. קנינו לו את פנטסיה של וולט דיסני לדוגמא (אם כי אני חשבתי שזה לא לגילו וישעמם אותו) והילד שר שעתיים מוסיקה קלאסית. אני לא רוצה לדחוף, אני לא רוצה מוצארט קטן, אבל אני רוצה שהילד ימצא את האושר שלו במוסיקה ואני ולכן רציתי לדעת מה חכם לתת בגיל הזה. אני למשל אדם מאד סגור ועם מעט חברים ותקשורת תמיד היתה קושי עבורי כך שאני מכירה על בשרי את הטעות הקלאסית שאתה מדבר עליה... (אם כי זה יכול להצמיח טעיות קלאסיות מסוג אחר - תגובת העודף רגישות...). ילד עגול אני לא חושבת שצומח אף פעם, אנחנו לא יכולים להיות אנשי אשכולות אבל צריך להיות איזון. הרבה פעמים ההבדל בין גאון למשוגע הוא היכולת להיות חלק מהחברה האנושית.