תשובה מורחבת עם הסבר מפורט כולל
סליחה שאני עונה רק עכשיו, הייתי עסוק.
מהשאלה שלך אני מבין שיש לך חוסר הבנה של המציאות, אני מתאר לעצמי שקראת את הפוסט עד הסוף, אני אנסה להסביר:
למה להגיד שאתה אוטיסט?
כפי שהוסבר כבר בפוסט, אחרי 5 שנים שלא סיפרנו לעבודה על היותינו אוטיסטים החלטנו לנסות את האפשרות. אנו מודעים היטב לאפשרות של ׳לא לספר׳ ואני מבטיח לך שאף אחד לא יכול למצוא עבודה מהר יותר מבן זוג שלי (השיא הוא יום אחד).
הפעם ניסינו משהו חדש, באמירת ׳אני אוטיסט׳ בן זוגי מציין את השוני שלו ומבקש לקבל אותו עם השוני שלו מבלי הצורך להציג שהוא רגיל.
כפי שהוסבר בפוסט, כרגיל המראיינים (שלא באמת יודעים שהוא ׳שונה׳ כלומר אוטיסט) מאוד אוהבים את הקישורים הטכניים שלו, אבל לאחר מכן הם לא אוהבים שהוא לא חבר של כולם והוא לא מתנהג כמו כולם.
זהו פרדוקס, כי הם קיבלו אותו בגלל השוני שלו אבל אז הם לא מרוצים ממנו בגלל שהם ציפו שהוא יהיה ׳שונה, אבל אותו הדבר׳.
מדובר באפליה, בדיוק כמו גזענות או כמו שלא היו מקבלים הומואים לעבודה עד לא מזמן.
תגיד אספרגר
לגבי להגיד שהוא ׳אספרגר׳ - הוא אמר לעבודה אחת שהוא ׳אספרגר׳ ולא ׳אוטיסט׳ והם אפילו לא ידעו מה זה, מי שכן יודע - יודע שזה אותו הדבר.
אתה טועה בכך שאתה חושב שהם יראו את זה בתור יתרון - זה שוני והם שונאים שוני, הומואים לדוגמא זה כבר לא שוני - זה מקובל ורגיל, יום אחד גם אוטיזם יהיה משהו מקובל ורגיל.
׳בראיון עבודה אף פעם לא אומרים חסרונות׳
שוב אם קראת את הפוסט אתה יודע שאנו מומחים בלמצוא עבודה, עבדנו ב-3 מדינות שונות, יש לנו חברה באנגליה ועבדנו בחברות הכי מוכרות בשוק, כגון גוגל, סוני, אינטל.
אני לא רוצה לפגוע, אבל הרבה יותר חשוב לי להגיד את מה שאני חושב.
אני לא חושב שלחשוב משהו, אבל לא להגיד אותו - הופך את זה ל׳טוב יותר׳ (כפי שכולם עושים).
אתה מזכיר לי כ״כ הרבה אנשים בעלי אינטלגנציה נמוכה (רוב המוחלט של האוכלסיה) שלא מסוגלים להבין שאם בנאדם שכבר עובד 5 שנים בשוק עם החברות הכי טובות בחר לספר פעם אחת שהוא אוטיסט - הוא בטח לא צריך עצה כגון ׳בראיון עבודה אף פעם לא אומרים חסרונות׳ כיוון והוא יודע לפרטי פרטים איך לעבור ראיונות עבודה, כפי שמוסבר בפוסט - רק בחברה אחת בן זוגי עבר חמישה ראיונות.
בהנחה שאתה גם על הסקטרום - התגובה שלך לא מראה (לדעתי) על אינטלגנציה נמוכה אלה על חוסר הבנה של ה״מציאות הנ״טית״.
למה הוא לא מסוגל לעבוד בנחת ולגלוש או לשחק קצת במחשב?
אי אפשר ״לשחק קצת במחשב״, זה מקום עבודה!
לגבי לגלוש - הוא אוהב לעבוד, הוא לא בא לעבודה כדי לגלוש במחשב, הוא לא בבית, זה לא נעים לו, כבר ניסינו את זה (כמובן) והוא השתעמם, אנו מדברים על בנאדם בעל אינטלגנציה גבוהה מאוד - מה הוא יעשה יקרא וויקיפדיה כל היום? - הוא ניסה ואחרי כמה שעות מתחיל לכאוב הראש, אני לא בטוח שאתה מבין את הבעיה לעומק - בהמון מקומות עבודה בארץ ובחו״ל היה לו חודש ללא עבודה! או שהייתה לו עבודה ל-10 דקות ביום בלבד (כאשר לאחרים זה לוקח שבוע).
בנוסף זה מלחיץ כשאין אין מה לעשות והוא לא יכול לדעת או לשאול האם זה ׳בסדר׳ או ׳לא בסדר׳. הם משלמים המון כסף - והוא לא עושה כלום - כי אין לו מה לעשות, זה בסדר? הם לא נותנים שום מידע ואסור לו לשאול - הוא לא יכול לבוא למנהל שלו לשאול ״תגיד, אני כבר חודש ללא עבודה, ביקשתי שוב ושוב, אבל לא קיבלתי מה לעשות, זה בסדר? אתם עומדים לפטר אותי כי אני לא עושה כלום או שזה רגיל כאן?״
איך הוא יכול להבין שאחרי חודש שהוא לא עושה כלום הם לא יפטרו אותו פתאום?
לפעמים הוא עובד על פרויקט משלו, אז הם באים ושואלים - מה זה? אז הוא מסביר והם עונים שזה לא בסדר - הוא צריך לעבוד על העבודה (שׁאין לו) אופס! פרדוקס!
הם מצפים שהוא יעשה מה שכולם עושים - שזה לעשות את מה שהוא עושה ב-10 דקות - בשבוע!
למה הוא חייב לסיים מהר ולקום מהעמדה כאילו הוא סטודנט חופשי.
הוא לא ׳חייב׳ לסיים מהר, הוא פשוט לא יכול למתוח עבודה של 10 דקות לשבוע שלם.
ולגבי ״לקום מהעמדה כאילו הוא סטודנט חופשי״, הוא לא - זה אני עשיתי את זה ושוב, כפי שכתוב בפוסט - זה בגלל שראש הצוות אמר לי ׳תצא לסיבוב׳ והבנתי את זה מילולית, בנוסף הוסבר בפוסט שזה היה מקום העבודה הראשון שלי, זה (כמובן) לא חזר על עצמו.
בן זוגי לא קם מעמדה ונמנע אפילו מלצאת להפסקות כדי להמנע מפטורים.
מה הבעייה להכין לך איזה קפה או שתייה ולשבת בעמדה במחשב לגלוש באינטרנט לקרוא ללמוד.
הוא לא שותה קפה, אני לאומת זאת הייתי שותה כ-7 כאלה ביום, אני חושב שאתה לא מבין, זמן הוא רלטיבי למסתכל, ביום שלנו אנו יכולים להספיק בין פי 3 לפי 1000 מהאדם הרגיל.
יום שלנו הוא ארוך בהרבה מזה של אנשים אחרים (אני מאריך שהוא כ-10 ימים, גם ההספק שלנו כזה), לדוגמא פרסמתי בבלוג כמה פוסטים אבל
כתבתי פי 3 פוסטים שלא פרסמתי ועשיתי מיליון דברים אחרים באותם ימים ומאוד קשה לי לכתוב.
אני עובר על כל פוסט פעמיים, בן זוגי עובר איתי על כל מה שאני כותב לפחות עוד פעמיים. אני בקושי כתבתי בחיים, יש לי דיסלקסיה ועד לפני שנתיים מעולם לא קראתי ספר, אני יודע זה עצוב. זה הרבה בגלל החיים הדתיים הקיצונים שהורי בחרו לחיות בשטחים (כתבתי על זה כמה פוסטים ואני אפרסם אותם כשאני ארגיש לנכון).
לא סתם קראתי לעצמי XFeralChild (ילד פרא לשעבר), אני לא מתגאה בזה, אני שונא את זה!
לכן הבלוג שלי הוא הצלחה אדירה בשבילי.
דוגמא ממקום עבודה אחד:
ב-3 חודשי עבודה בן זוגי בנה לחברת סלולר בריטית (כמו פלאפון בישראל רק חברה בינלאומית) 6 אתרים שונים - בגודל של פלאפון כל אחד ל-6 מדינות שונות (יש להם אתר שונה לחלוטין לכל מדינה), באותה חברה הוא עבד סה״כ שישה חודשים, בחודש הראשון הוא לא קיבל מחשב! במשך אותו חודש הוא קרא בפלאפון שלו על כל מיני טכנולוגיות והוא ממש רצה לעזוב, אבל ראש הצוות שלו היה מאוד תומך, מבין ולא שופט! ובסופו של דבר הוא הפך למגשר בינו לבין המנהלים.
במשך עוד חודשיים המחשב שקיבל היה תקול והוא בילה את רוב הזמן במעבדה ב-IT, בסוף הוא קיבל מחשב חדש (גם לא הכי טוב) והחברה שינתה את העיצוב של כל האתרים לחלוטין - הוא מחק את כל מה שבנה בחודשיים הללו והתחיל מחדש.
בשלושה חודשים העוקבים הוא בנה להם את ששת האתרים.
לאחר חצי שנה העיפו אותו מהעבודה כי הוא חסר 7 ימים מתחילת העבודה (לפי הרישומים שלהם, בפועל הוא חסר יותר, כי הוא היה ״חולה״ - זה פשוט היה בלתי נסבל להגיע לעבודה), באגליה להיות חסר בעבודה, גם אם בגלל חולי, יותר מיום אחד בשנה זה מאוד חמור! בנוסף המנהל הגבוהה לא אהב אותו כי הוא היה ׳מוזר׳ מבחינתו והוא דאג להעיף אותו.
אני מקווה שהסברתי ולא פתחתי אינסוף שאלות חדשות, אני כותב את הבלוג כדי להסביר, כי זה מורכב וארוך.
גם אני לא הייתי מוכן לראות את המציאות כפי שהיא, אבל אי אפשר להתעלם ממנה.
