אפרופו חלומות....

[noati]

גמני כזו...../images/Emo13.gif

שונאת לריב לכעוס...ומתכווצת כשכועסים עלי... אבל אפ'פם לא עברתי ליד הכעס אלא בתוכו... תמיד מעבדת אותו בתוכי פנימה מתבשלת ומבשלת... פעם אמרתי למנהל הפורום שלנו ...שמדברת המון<בתוכי> עם אלו שהכעיסו או פגעו בי..והוא אמר לי..הם שומעים אותך היום אני קצת אחרת...עדיין מתבשלת אבל בסוף מוצאת את המקום והדרך הנכונה ללא מריכה וכעס להגיד או להראות דברים. אני חושבת שכעס מפחיד,אולי כי אנחנו חוששים לאן הוא יקח אותנו? לאלו פינות אפילות או צללים?

 

[גריני]

הדרך שלי לטיפול בכעס

אם אני מצליחה לתפוס אותו בשלב ה"בישול", לפני שהוא מתלקח, כשאני (למשל) מתבשלת בתוך עצמי ומחליטה מה אני אגיד ל-X ואיך אני "אוכיח" אותו וכו', ואז - לפני שזה מתפרץ אני אומרת למלכה (כך אני קוראת לדמות הזו שבי, זו המלכה = השליטה, שצריכה להכתיב לכל העולם ואשתו מה ואיך צריך לעשות...), אז אני אומרת לה: או קיי מלכה, אפשר כך אבל.... אפשר גם אחרת... זה קל, זה פשוט, וכשזה מצליח - זה מונע המון צרות ו"תיקונים בגדר" שצריך לעשות אח"כ... כמובן שלא מצאתי עדיין דרך להימנע לחלוטין מכעסים, מה שכן ניתן - בהרבה עבודה עצמית - הוא להרגע מהם במהירות (יחסית) כך שאם בעבר יכולתי לסחוב כעס במשך מספר ימים (כולל ברוגז, פרצופים וכל ה"חבילה"), אז היום מיד אחרי שנתתי ביטוי לכעס אני "סולחת לעצמי", אומרת לעצמי שזה בסדר, אני בנאדם ומותר לכעוס, ומצד שני - אין טעם למשוך הלאה את הכעס: כעסתי/אמרתי (בצדק או שלא...) ודי-נגמר. להגיד שזה עובד 100%

ממש לא.... איך אמר דניאל? - אנחנו עדיין כאן, אבל - זה בהחלט הולך ומשתפר

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

אחת הרמדיס הכי

בולטות בכל הקשור בכעסים נקראת Staphysagria סטפיסגריה. פעמים רבות נתתי אותה והיא מתאימה לרבים מאיתנו. הרמדי הזו כועסת נורא ונוטה לצבור ולצבור עד שהיא מתפוצצת. וכשזה קורה ממש לא נעים. תחושתה הקיומית והתמידית היא שעליה להשלים ולכבוש את עצמה, וכל שניתן לה לעשות זה לסגור עיניינים בינה לבין עצמה. כלפי חוץ יכולה להיות נורא נחמדה ואדיבה אבל בתוכה לבה גועשת. היא נורא רגישה למה אומרים וחושבים עליה. ומגיבה נורא למצב של אי צדק, כפיות טובה ופגיעה באחרים. בשלב מסויים היא מוכנה לצאת למלחמת חורמה כנגד עוולות. זו סיטואציה שיכולה לאפיין עם שחי תחת דיכוי וכיבוש, או קהילה כמו עובדים שכירים מנוצלים, או סטודנטים מרומים וכו'. כמובן שמבחינה פיזית יתכנו השלכות כמו דלקות גרון, נטיה חאבצסים, אולקוס, גרד עורי וכו'. מצבים המאפיינים צבירת אש ממושכת ובעלת התפרצויות וולקניות. פעמים רבות מצאתי שהיא עולה לאויר יותר בתקופת האביב דווקא. פתאום יותר סיפורי סטפיסגריה. אולי הפריחה וההחצנה העונתית גורמים להם לנסות להיות בשליטה יותר מתמיד, מה שמסתבר כמשיג פעולה הפוכה דווקא. סתם רק להסחת הדעת

 

[דה ניא אל]

לדעתי נתת לי אותה פעם....

 

[גריני]

תזכיר לי לא לקחת אותה, טוב? ../images/Emo8.gif

אני עברתי לפני כמה שנים אפיזודה עם פרחי באך, שבין היתר קיבלתי גם תמצית להוצאת כעסים

זה כמעט נגמר ברבנות.....

כיום אני מעדיפה לדבר עם "מלכה" שלי

 

[דה ניא אל]

כעס - כאוס

שני דברים שאני עושה כשאני כועס קודם כל אני מנסה להיזכר שאם אני כועס זה בגלל שאני מרגיש איום על משהו שלי - על החופש שלי, על הגבולות שלי, שאני לא מרוצה בקיצור. ואני מנסה לראות מהו הדבר ונותן לו פתרון במידת האפשר. למשל פעם הייתי לפני נסיעה כלשהי והייתי עם הילדים והיו לי עוד מליון דברים לעשות והייתי לחוץ וכועס... תפסתי את עצמי, הבנתי, ואמרתי לילדים שלי - שמעו אני מה זה לחוץ עכשיו, אתם רואים שאני כועס, זה לא בגללכם, זה בגלל הבלגאן של... אז אני הולך לעשות אמבטיה ואחזור אליכם רענן ואוהב... וכך היה.. שיטה שניה, היא להסתכל רגע על מי שאני כועס עליו, וכמו בנבואה השמימית, מנסה לראות אותו לרגע. כי הבנתי שכשאני כועס אני לא רואה אף אחד חוץ מאת עצמי וגם זה בקושי... ואם אני מצליח ממש לראות את מושא הכעס, אז אני מתמלא שוב באהבה והכעס מתפוגג לו אבל זה דורש כלל כך הרבה תרגול... פעם פשוט הייתי מבקש רגע להיות לבד, הולך לאמבטיה, פותח את הברז של האמבטיה וכועס ורותח ונותן למיים לשטוף הכל ולהעביר. ואחר כך מדמיין אור תכלת לתוך גופי ומרפה כל מקום תפוס.. זהו... כעס אגב הוא שלב מאוד חשוב. בלי הכעס אני לא יודע לזהות את המ'קום של הצורך שלי. ובלי הכעס של הילדים שלי אני לא יודע שקרה משהו שהם נפגעו ממשהו, כמובן שעדיף לתקשר את הקושי במילים לפני שהוא מתפוצץ בצעקות !!1 אבל לא תמיד יוצא וחוצמיזה שכל אחד עם הדפוסים שלו. ליל מנוחההההההההההההה

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

../images/Emo45.gif../images/Emo140.gif

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

מלכות השמים

הבנתי שבבסיס של הכל עומד פחד. פחד מהחידלון, מלא להיות. זה מענין שלמרות שזה הדבר המשותף לכולם, הוא מתבטא בכל מיני צורות. אחת מהן היא כעס. בתחילת דרכי בקליניקה, הייתי לעיתים נורא מתרגש ומפחד ובעיקר כשהיו באים אלי נשואי פנים. הייתי מתבלבל במילים, מגמגם וכו'. יום אחד הדהדה מחשבה במוחי שאמרה לי לזכור, כולם ילדים והיו ילדים. אתה רואה את זה עורך הדין החשוב לבוש החליפה המחוייטת עם כרטיס הביקור המוזהב ? זה היה ילד שעומד על גדר הגן ובוכה ומחכה לאימו בגעגועים. ואז הייתי רואה את פני הילד שבו. פתאום הוא כבר לא עו"ד מפחיד אלא ילד קטן שמחכה לאמא. תנסו לזכור לעשות את זה מידי פעם, בטלויזיה, ברחוב, בעבודה בכל מקום. ואז תראו איך שכל הגבולות מיטשטשים ונעלמים. ובאמצע מופיעה חמלה והבנה. זה תרגול למצב הכרוני לא האקוטי. האקוטי ילך ויעלם במהירות. ועל זה אמר שוקי שרק אלה הרואים כילדים ירשו את מלכות השמים.

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

וואלה....

בזמן האחרון יוצא לי הרבה לדבר עם הבנות אצלי בעבודה....ילדות, מריבות וכעסים.... ואני לא כועסת...כי אני ממתחברת לבן אדם מתוך הבפנים שלו...כל אחד שמתנהג בצורה לא מכובדת נושא עימו איזה כאב ומשם הוא פועל (לצערינו) היכולת לראות את כל האדם ולא רק את הארוע...מאפשרת להתחבר לאנשים ממקום אחר. תמיד מתפעלים מהעובדה שלי אין פחד מהמנכ"ל או מכל מנהל בכיר אחר ואז אני שואלת את עצמי "ממה יש לפחד הוא ישן בלילה טוב יותר ממני? הוא לא רב עם הבת זוג שלו? במה אני שונה ממנו?" מסקנה - אדם הוא אדם!!!!

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

ועם הרמדי זה רק הולך ומתחזק../images/Emo27.gif

 

[דה ניא אל]

נכון מאוד גם אני עושה זאת לפעמים

וזה מדהים כמה חמלה כמה הבנה עוברת דרך הפריזמה של הילד

 

[noati]

כן

והתופים גם רועמים מידי פעם לא?

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

התכוונתי לאווירה כללית באויר

לאו דווקא כאן. משהו מהדהד, יש ויברציות. האם יתכן שאנו עולים פוטנץ ? האם יש לזה קשר לעזרה הראשונה שעלה לאויר ? רק בשורות טובות.

 

[גריני]

מה זה פוטנץ?

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

רמת הדילול וניעור

ככל שהדילול והניעור רבים יותר כך גם עומק החדירה והפעולה של הרמדי. תרופה הומיאופתית יכולה להיות כל חומר בטבע שעבר תהליכים של דילול,ניעור ונוסה על אנשים בריאים בתהליך הנקרא "אימות"- Proving. התרופה ההומיאופתית נקראת בפי ההומיאופתים בשם "רמדי" - Remedy. המקורות מהם היא מוכנת מגוונים ומכל ממלכות החיים - - ממלכת הדוממים ( אדמה, מינרלים, אבנים, מלחים, מלחים, מתכות, מים ממקורות שונים, גזים ויסודות כימיים שונים ). - ממלכת הצמחים ( נבגים, נבטים, פרחים, שיחים, עצים, שורשים, פקעות, צמחי ים ). - ממלכת החיות. - ממלכת האדם. הדילול - מטרתו לנטרל מהחומר את מרכיביו הכימיים והרעילים וכך לעדן את השפעותיו. כל חומר נתון משפיע על האדם בהתאמה לדרגת רעילותו הבסיסית, לרגישות האדם אליו ולכמות שנצרכה ממנו. הדילול של החומר נעשה בשיטה יחסית וקבועה = חלק אחד של החומר לעומת 100 חלקים של מים, 1/100. הניעור - מטרתו לשחרר את תכונות הריפוי ( השכל ) הגלומים בתוך החומר. מבחינה מעשית זה נעשה על ידי חביטת התמיסה 10 פעמים כנגד משטח עבודה, כף היד או ספר עב כרס. בבתי המרקחת כיום התהליך מתבצע בעזרת מכונות הרטטה. בכל פעם נילקחת טיפה אחת מהתמצית הקודמת ונמהלת עם מאה טיפות מים, וכך הלאה והלאה. כל פעם דילול וניעור והלאה למדרגה הבאה. בפעם ה 12 אין זכר לחומר. רמדיס ממוצעות ניתנות בפוטנס של 30 - 10000.

 

[גריני]

../images/Emo45.gif