אפשר לצרף את המורכבות שלי גם?

[מרוניה]

בדיוק ככה.

אם מרגישים ביטחון במעמד שלנו בחיים של הזולת (אם זה בן-זוג או ילדים או כל דבר אחר), אין שום סיבה לחוש קנאה ופחד מהתערערותו של המעמד הזה.

 

[פרחאדום]

אפשר לצרף את המורכבות שלי גם?

גרושה... היינו נשואים 20 שנה.
ואנחנו חולקים משמורת משותפת
הוא נשאר דתי אני יצאתי בשאלה.
שני ילדים כשהגדולה בת 10 והקטן בן 3
ממשיכה לגדל אותם כילדים דתיים בימים שהם אצלי, וכשאני בלעדיהם אני עושה ככל העולה על רוחי.

יש לי חבר חילוני מבוגר ממני בהרבה, טוב לנו ביחד, יש תקשורת מדהימה, אנחנו אוהבים אחד את השני, הילדים לאט לאט לומדים להכיר ואוהבים אותו
אבל...
כשאני והוא חושבים על המשך.. מגורים משותפים אנחנו נתקלים בהרבה קשיים...
הוא רוצה להמשיך לגור איפה שהוא גר כל חייו ובצדק... שכונה חילונית
אני חייבת להמשיך לגור בשכונה דתית מעורבת לטובת הילדים שימשיכו במסגרות והחברים... כמה שינויים אפשר לעשות לכאלה קטנים גם בצדק...
והאם בסופו של דבר נחיה חצי שבוע אצלי חצי שבוע אצלו נשמע הזוי?
אנחנו לא מוכנים לוותר על הקשר בגלל המרכבות שלו ומדברים הרבה על האופציות ומה ניתן לעשות..

המשפחה דתית לא תומכת ולא נמצאת שם בשבילי...
חברים דתיים די התנתקו כי אני " מוקצה" וגם גרושה...
מאוד שופטים אותי
אני ממש לבד

זה רק על קצה המזלג...
אני עייפה... אפשר להניח קצת את הראש ולנוח אצלכם?

 

[צלילי מיתר]

ברוכה הבאה

את רוצה כבר גם תגובות או רק לנוח קצת?

 

[פרחאדום]

תגובות תומכות מבינות

 

[צלילי מיתר]

באיזה מרחק את ובן הזוג גרים זה מזה?

האם אפשר לדחות כרגע את הרצון לעבור לגור יחד?
את לא תעזבי את האזור שלך, את כותבת שלא תבקשי ממנו לעזוב את האזור שלו - ככה שמגורים משותפים כרגע לא מתאפשרים, אז לא צריך להתעקש על זה ולהסתובב סביב זה כעניין מרכזי כרגע.
אולי תפתח הזדמנות בעוד זמן מה לשינוי מקום מגורים ולמעבר למגורים משותפים.
כרגע - הניחי לזה. תהני מהקשר שלכם ומהזוגיות שלכם וממה שנרקם בין כולכם (את, הילדים והוא)

 

[פרחאדום]

מרחק של 40 דק נסיעה

ובהחלט זה ניתן לדחייה.. זו עוד מחשבה שעולה לשנינו בראש בין כל התסבוכות שקיימים בעקבות הקשר שלנו.

 

[צלילי מיתר]

מאחלת לכם ימים טובים

 

[mother cat]

ברוכה הבאה!

את מוזמנת בהחלט להניח ראש ולנוח אצלינו, וגם לשתף, להשתפך ולמצא פה תמיכה.

האמת, נושא הדתיות מוסיף מימד למורכבות שלא חשבתי עליה קודם.
אני לא כל-כך יודעת מה נכון לגבי מגורים משותפים. אני נוטה להאמין שטובת הילדים היא להשאר בשכונה הדתית, ולכן כנראה זו ההחלטה הנכונה. בן-זוגך, כאדם מבוגר, צריך להיות יכול להבין ולהתמודד עם זה.

כשאת אומרת "דתית" מה זה אומר בדיוק? חרדי? דתי-לאומי? מה ההשלכות של מגורים בשכונה שלכם? ומה מפריע לבן-זוגך? אני רוצה לקוות שיש דרכים להגיע לפשרות. למשל, היתה לי חברה שגרה תקופה מסויימת במושב דתי - בימי שישי אחר הצהריים היא היתה משאירה את הרכב שלה מחוץ למושב, וככה אם רצתה לסע לאנשהו בשבת יכלה ללכת ברגל עד האוטו ואז לסע - מבלי להפריע לשכניה. האם יש אצלכם אפשרות כזו?

וכן, להמשיך לגור בנפרד זו גם אופציה וולידית אם זו טובת הילדים...

מקווה שתיכף יגיעו עוד גולשים עם עצות ותובנות.

 

[פרחאדום]

דתי לאומי

השכונה בה אני מתגוררת לו יכולתי הייתי עוזבת שבוע שעבר...
הוא גר כבר 30 שנה באותו המקום... כל החברים שלו שם המשפחה וגם המיקום הרבה יותר נח מבחינת העבודה... קשה לי לדרוש ממנו לעזוב את כל זה

 

[מנסה ומתנסה]

יש את הנושא של העמדת פנים מסויימת...

מצידך...
כלומר נשמע שכל כולך בחילוניות,
ואילו לילדים את משדרת "עסקים כרגיל" בקטע הדתי.
אני לא משוכנעת לגמרי שזה אידאלי עבורם.
(במיוחד בן ה- 10 שהולך ומתבגר).

 

[מרוניה]

מציעה רק להתייחס בחשד מסוים

לסיפורים של אורחים פורחים. יש לי תחושה שבזמן האחרון מישהו מנסה עלינו את היצירתיות ה"ספרותית" שלו ובודה כאן כמה וכמה דמויות וכמה וכמה סיפורים, ואף מתכתב עם עצמו לפעמים בשמות שונים.
מציעה לפקוח עין.

 

[פרחאדום]

זה לא המקרה...

למרות שחיי בהחלט נראים כבדויים מיום ליום....

 

[מרוניה]

אני לא מצביעה על גולש מסוים. אומרת באופן כללי

 

[זהב טה ו ר]

פרח לא חדשה בפורומים

כותבת כבר לא מעט זמן בגו"ג

 

[mother cat]

כבר דנו בנקודה הזו...

בעקרון אני לא רואה המון חשיבות ל"אמיתות" הסיפור - גם אם משהו ממציא משהו ומעלה אותו לדיון, אני מוצאת שאני לומדת מכך המון - גם מהחשיבה על הנושא, גם מקריאת תגובות שונות. אז כל עוד התוכן לא פוגע באף אחד, מה רע?

ספציפית לשרשור הזה, לא רואה שזה כל-כך הזוי שלא יכול להיות... נשמע לי אמין מספיק ובהחלט מעורר מחשבה.

 

[מרוניה]

או-קי, אבל מכיוון שאנשים כאן מבקשים עזרה,

ובהכרח מנסים לעורר רגשות, קצת מרגיז להשתדל ולהתרגש למען סיפור בדוי. אני לא חושבת שאת יכולה לעשות עם זה משהו כמנהלת פורום, אני רק מציעה לגולשים לבחון את הדברים ולזכור באיזושהי פינה במוח שחלק מהסיפורים כאן לא בהכרח אמיתיים. זה הכול.

 

[mother cat]

אבל למה זה כל-כך מרגיז?

גם אם משהו בדה סיפור ועורר רגשות ואמפטיה בין הגולשים. זה באמת כל-כך נורא? הרי כולנו לומדים מהסיפורים ומהתשובות של כולנו, ואין לנו כמעט אף פעם דרך לדעת אם הדברים אמיתיים...

 

[מרוניה]

שוב, אני מסכימה עם הגישה הבסיסית שלך,

שצריך לנסות לצאת נשכר מהדיון כולו, בלי קשר לאמיתותו. אבל באופן עקרוני, אם מישהו בא ואומר "יש לי בעיה, אתם יכולים לעזור לי למצוא פתרון?" והגולשים מאמצים את מוחם (ולבם) למצוא פתרון, זה לא קצת בעייתי שהבעיה הזאת היא בדויה...?

 

[פרחאדום]

זה הסיכון שלוקחים בפורומים ובכל הנט

יש הרבה "טרולים" מסתובבים ואי אפשר לדעת.
אני יוצאת מנקודת הנחה שכולם אמיתיים עד שמשהו פתאום לא מסתדר לי

 

[מרוניה]

נכון. גם אני...