אפשר סקר קטן

אפשר סקר קטן ../images/Emo35.gif

ארוך! עד כמה ה"רקעים" שלכן ושל בני הזוג שונים זה מזה? ועד כמה זה נוגע או מפריע ליחסים הזוגיים ועד כמה זה מפריע לכן בהורות ובחינוך הילדים (אם בכלל)? ואני יענה ראשונה וגם אכתוב להמ אני שואלת. אז אנחנו באים מרקע שונה לגמרי אני פולניה בת קיבוץ להורים קיבצוניקים בנפשם, חילנויים לחלוטין (עליהם כתבו את "אוכלי שפנים") - אבי הוא ממשפחה ששבע דורות נמצאת בארץ. אימי לצערי הרב עברה את השואה. יוד לעומתי הוא ממשפחה בת 7 נפשות מעיר בינונית, הוריו מרוקאים, אימו ממש שומרת שבת וכשרות , אביו ז"ל פחות, לא היה חסר כלום בבית אבל הדברים שהיו חשובים להוריו שונים לגמרי מהדברים שחשובים במשפחה שלי. בדרך כלל השוני הזה לא מפריע לי, להיפך, אני אוהבת את זה שעופרי וטלטל רואים ערב שיש אצל אימו של יוד הכולל את כל הברכות, הדלקת נירות, קידוש ועוד, ופעם הם רואים את השישי בקיבוץ.בחגים זה הבדל רציני כי יש חג בקיבוץ וחג אצל אמא של יוד שהחגים ממש שונים. אבל יש דברים שבהם החינוך שלי והחינוך שלו מתנגשים - וזה למשל בימי הולדת - אני רגליה לטאררם אחד גדול סביב היומהולדת, ואילו יוד לא! וזה משפיע גם על הילדים, ליוד לא ממש משנה עם נקנה מתנה לעופרי ליומהולדת שלוש או לא, ולי זה כל כך משנה שהיום ממש רבנו על זה!!! ואני מאוד כועסת עליו מצד אחד שהוא לא יכול להבין כמה זה חשוב לילד, ומצד שני אני גם מבינה שהמקום שהוא בא ממנו שונה, אבל מכאן באה השאלה. בדברים שבינינו ובחברות שלנו זה לא כל כך משנה - סך הכל אני חושבת שזה מוסיף הרבה לזוגיות - ועובדה היא שמעולם לא היה לי חבר לא קיבוצניק ואפילו לא פולני (תמיד החלום שלי היה על בחור שחום) איך אנחנו מתגברים על זה? אנחנו לא! אנחנו רבים קצת ומישהו בסוף מוותר. אני מקווה שאני לא נשמעת "גזענית" או מישהי עם האף למעלה כי זו לא אני לחלוטין, ודווקא שפתחתי את הדף כדי לכתוב הודעה חדשה שמתי אייקונים כועסים ורציתי לספר לכן על המריבה, אבל אז הבנתי מאיפו היא מגיעה ולכן באה השאלה. איך אצלכם?
 
אז אני ראשונה לענות, אצלי זה עוד

יותר מסובך, אני חושבת. אני ממשפחה חילונית, אמנם מדי פעם בחגים הלכנו לבית כנסת עם אמא שלי שכן שמרה קצת על מסורת, אבל חילונית. חיים דתי, ממשפחה דתית. הוא אמנם בלי כיפה ושמאלני מאוד, אבל שומר שבת וכשרות. בינינו זה לא הפריע, כל אחד חי את חייו, הגענו לכמה סטטוס קוואים בבית והכול היה בסדר עד שהחלו להופיע הבנות... קשה לגשר בחינוך בין שני בני זוג עם פערים גדולים ולדעתי תמיד יש פערים ברצונות בין בני זוג ולא משנה עד כמה הרקעים שונים... היום אנחנו מאוד מתלבטים איזה חינוך לחנך את הבנות. בינתים שירה הולכת לגן חילוני. לגבי בית ספר דווקא היינו רוצים דו לשוני עברית ערבית שיש פה, מה שבטח יסבך את העניינים עוד יותר. יש גם כמה בתי ספר של חילונים-דתיים שאולי נשלח בסוף את הבנות אליהם. אני בינתיים הפסקתי לנסוע בשבת. על טלפונים אני עוד עונה. קשה לי לפעמים ובגלל זה אני דווקא שמחה להעלות את הנושא כאן. לראות אם יש עוד בנות במצב דומה או שמכירות זוגות במצב דומה כי מעניין אותי לשמוע. לפחות עניינים דתיים ביחסי אישות לא ממש נוגעים לחיים כך שאנחנו לא שומרים על נידה או דברים כאלה. כלום. למרות שמאז הלידה... נידה טבעית, אתן יודעות... דווקא צדדים באישיות של חיים שלא קשורים לדת יוצרים בעיות יותר גדולות בזוגיות לדעתי. העובדה שאנחנו משפחה מאוד משפחתית וכשמישהו (אנחנו 4) בא להורים כולם רוצים לבוא. אצלו זה בדיוק ההפך וגורם להרבה מריבות. באמת גם סביב חגיגות. שנינו לא בעד חגיגות גדולות ולא חגגנו עדיין שום דבר שום יום הולדת לבנות ממש (טוב, נגה עוד לא בת שנה) אבל אני יותר אוהבת לארח, לפגוש עם חברים וחיים רק רוצה לקרוא פילוסופיה כל היום. אני יכולה להמשיך עד מחר בבוקר... אבל יש גם באמת דברים מקסימים בשוני הזה. כל אחד מביא איתו את העולם שלו וביחד יש עולם עשיר ומגוון. שירה לומדת לחכות לצאת השבת, אבל במקביל מתנהלת חיים נטולי ב"ה למיניהם וכוליי (בלי לפגוע באף אחת). בדיוק גם אנחנו רבנו כי בגלל שטות של חיים נאלצתי לשקר לחבר שלו, בחיי אין דבר כזה... אצל חיים, בגלל המורכבות הדתית במשפחתו (יש דודים חרדים, ההורים שלו רק דתיים מתונים...) הרבה פעמים המשפחה חיה בשקר ועל זה יש בינינו הרבה חיכוכים. עכשיו חיים מפנים את העניין וכבר יתנצל מחר. אבל יש מריבות... תמיד יהיו.
 

dorlim

New member
אצלנו

דווקא הרקע העדתי השונה שלנו ממש לא נושא בעיתי - להפך, אנחנו שואבים מכל צד את הדברים הטובים שבו ומנסים לנטרל השפעות שליליות. על כל היתר אנחנו צוחקים
סה"כ למרות הבדלים ברקע הסוציו-אקונומי ובסביבה בה גדלנו, אנחנו לא ממש מרגישים הבדלים מהותיים ביננו ובהרבה דברים אנחנו אפילו די דומים.
 

yaelia

New member
אני קיבלתי בבית דוגמה

לשוני בין הורים ובין עדות. אמא שלי עלתה לארץ אחרי השואה כילדה ואבא שלי עלה ממרוקו עם משפחתו שנמלטה בתחילת שנות החמישים, הם נפגשו בעכו שכולה היתה עיר של עולים חדשים מכל מקום. בבית שלנו ראינו פלורליזם אמיתי ויכולת לגשר על כל שוני (זה לא היה תמיד כל כך פשוט). שרון לעומת זאת בא ממשפחת משרד החוץ משפחה מרוקאית שכבר שנים נודדים בעולם והמנטליות שלהם אף פעם לא היתה באמת ישראלית (בעוד ששלי מאוד כן). דווקא אצלם מאוד חשוב איך הדברים נראים כלפי חוץ (שזה מאוד פולני לא? מה יגידו השכנים
) ואצל ההורים שלי מראית עין לא מעניינת אף אחד. גם שרון ואני מאמינים מאוד בלהיות נאמנים לעצמנו ולא לעשות דברים כי מישהו אחר היה רוצה שנעשה אותם. שרוני ואני מאוד דומים בפילוסופיית החיים הכללית ובמה שמפעיל אותנו בגדול. דרכי הפעולה שלנו שונות מאוד ולפעמים על הרקע הזה אנחנו רבים, אבל אני חושבת שאנחנו יודעים לכבד כל אחד את המרחב והדעות של השני. בקשר להללי עדיין לא נתקלנו בשום חיכוך גדול, בטח עוד יבואו כאלה בעתיד.
 
על שוני ודמיון../images/Emo13.gif

אני באה ממשפחה אירופאית, קטנה מאוד (אמי בת יחידה, וכל האחים של אבי בחו"ל), חילונית קיצונית, 3 בנות. אבי נולד באמצע מלחמת העולם השניה, ואמי בת לניצולי שואה. הורי גרושים מזה 17 שנים. עמית מגיע ממשפחה עירקית (מכל הכיוונים) חמה וענקית (יש לו 15 דודים ודודות מדרגה ראשונה), שומרי מסורת (קידוש בשישי, צמים בכיפור....), הם 3 אחים. ההורים חגגו זה עתה 30 שנות נישואין. ברקע המשפחתי אנחנו שונים. אבל מצד שני שנינו ילידי הארץ, גדלנו באותה עיר, אנחנו שומעים את אותה המוסיקה, ובמרבית הנושאים אנחנו מסכימים. עם כל הרקע השונה, מצאנו לנו דרך שמתאימה לשנינו- אנחנו חילוניים לחלוטין (גם עמית לא צם בכיפור...), החלטנו יחד לעזוב את העיר לטובת חיי כפר (מושבה יותר מדוייק...
), יש לנו את אותם החלומות ואותן התכניות. המריבות שלנו נובעות לא מההבדלים מהבית אלא דווקא מההבדלים בין המינים.... הוא יותר... גבר.... אגרסיבי יותר, קשוח יותר.... פחות סובלני ורגיש.
 

בלינקה

New member
ואצלנו השוני הוא אחר

דווקא לא עדתי. אפילו הרקע די דומה - התיישבות עובדת (אלא אם יש שוני מאד מהותי בין שמוץ לתק"ם. ויש.). ובכל זאת. בשמפחה שלי מאד חשובה המשפחה. הקשרים בין בני המשפחה, הידיעה שמשפחה תמיד תהיה המשפחה שלך. שחיבות לארוחות משותפות, לפחות בימי שישי/שבת, להתקשר להגיד מזל טוב בימי הולדת וימי נישואים ולתת מתנה, אפילו סמלית. לשתף ולהשתתף. במשפחה שלו לא היו ארוחות משפחתיות *מעולם*, עד שנולדה הנכדה הראשונה לפני ארבע שנים. הוא לא דיבר עם אחיו עד שאני הייתי במשפחה לפחות שנה, לא בגלל כעס, אלא פשוט בגלל שהם לא הכירו אחד את השני וחשבו שאין ביניהם שום דבר משותף. אחותו לא העלתה על דעתה לבוא לראות את שחר אחרי שהיא נולדה (גם לא חודשיים אחרי), אלא כשהזמנו אותה. פשוט לאעלה על דעתה. אין מה לדבר בכלל על ציון ימי הולדת, ובטח שלא ימי נישואים. הוא רואה את החשיבות שאני נותנת לאירועים משפחתיים כעניין מופרז הרבה פעמים, אבל משתף פעולה בשעשוע. לשמחתי, הוא כן מכיר בחשיבות של משפחה שבה מדברים אחד עם השני, ו"מכריחים" לשבת ביחד מסביב לאותו שולחן, כך שלפחות על ארוחות משותות עם הילדים אני לא אצטרך לריב איתו.
 
איזה נושא טעון!

אך מעניין. אני נשואה לעולה מרוסיה, לא ותיק במיוחד (כשהכרנו הוא היה שנתיים בארץ), מסורתי שעוד לא ממש מצא את עצמו מבחינה דתית. אני ישראלית מבית חילוני לחלוטין. האם זה מפריע? כמו אצל טולילה, עד שלוטן הגיע זה לא הפריע. כבר כתבתי כאן פעם שלמרות הרקע השונה, ודים ואני אנשים מאוד דומים עם דעות דומות ברוב הנושאים. לאחר שלוטן נולדה, החלטנו להגיע לכמה הסכמות בנושאי דת, כגון שליד הילדים גם אני אוכל כשר ושהילדים יקבלו חינוך מסורתי ולא דתי-ממלכתי. אנחנו לא שומרים שבת. היו לנו כבר כמה ריבים על הרקע הזה. מסתבר שודים היה רוצה להיות קצת יותר דתי בכל מיני תחומים ובעיקר שבת, אבל בגללי הוא לא עושה את זה. אין לי ספק שזה בונה אצלו מרירות בתחום הזה, אבל קשה לי מאוד לחיות בבית דתי או שומר מסורת כשאני לא מאמינה בזה. מצד שני, אם הייתי רואה שגם הוא ממש משקיע בזה זמן ומאמץ, הייתי הולכת לקראתו. אני לא רואה שיש לו ממש מוטיבציה לשנות דברים ובסך הכל לשנינו נוח כך. כך שאנחנו גם לא פותרים את הבעיה, אבל מצד שני אני לא בטוחה שאפשר או צריך לפתור אותה. מבחינת פערי התרבות, אני חושבת שכדאי לשאול את ודים לגבי זה. נראה לי שהוא סובל לפעמים מהחיספוס הישראלי שלי ומעודף הפתיחות. הוא בא ממקום בו אנשים חיים בשקט מופתי ומדחיקים את הרגשות והדעות. אני זוכרת את הביקור הראשון שלו אצל משפחתי, אז הוא יצא מזועזע מזה שאנחנו צועקים אחד על השני כל הזמן. ואנחנו עוד משפחה קטנה ושקטה יחסית (היה ויכוח פוליטי בריא באותו ערב). הוא באמת חשב שרבנו ולקח לו הרבה זמן להאמין לזה שאנחנו לא כועסים. היום הוא כבר רגיל ובעצמו משתתף באנרגטיות רבה בדיונים סביב השולחן. אבל הוא ממש לא אוהב כל מיני מנהגים ישראליים כמו צפיה ביומן החדשות ביום שישי בערב, לדוגמא. ואני חייבת להוסיף לשם איזון את היופי שיש בלחיות עם מישהו מרקע שונה משלך. עד היום אני נהנית מהערך המוסף לחיי ולחיי משפחתי שיש בשילוב של תרבויות שונות ומנהגים שונים. אני שמחה מאוד שלוטן גדלה בבית שיש בו אלמנטים שונים שהיא יכולה לבחור מהם, ומנהגים שאימצנו כמנהגים משפחתיים שאני בטוחה שהיא לא תראה ברוב הבתים.
 
../images/Emo6.gif הצחקת אותי עם הויכוח ביום שישי

נזכרתי בבן דוד שלי, הולנדי יקה, שהגיע לארץ לחתונה שלי והיה בשוק פחות או יותר מכל דבר- מהאנשים באוטובוס, מהתור (או חוסר התור) בנאפיס, והכי הכי- מהחתונה- ארוע בגן ארועים עם 300 איש (ארוע רגיל לכל הדעות) שהוא הגדיר כפסטיבל יום המלכה בארמון.........
 

בולי27

New member
הבדלי מנטליות ../images/Emo10.gif קצת ארוך

נושא מאוד מאוד כואב אצלי.... אני מגיעה ממשפחת "מיזוג גלויות" אמא אשכנזייה ואבא עירקי. מכירה מזרח והמערב. הורי משכילים (בעלי תואר שני) בעלי מוסר עבודה גבוה, ליברליים, אוהבים לתת לילדים, לפנק, ותמיד נותנים הרגשה חיובית ונעימה מסביב. ארוחות משפחתיות הם לא קבועות, כל אחד בא מתי שיכול, חגים זה בעיקר פסח וראש השנה. שאר המועדים, בד"כ כל אחד מאיתנו מבלה כראות עיניו. בעלי מגיע ממשפחה מרוקאית משני הכיוונים, מעיירת פיתוח. הוריו לא משכילים, וגם עבודה אצלהם זה משהו מיותר... אחות של בעלי בת כ-30 לא עובדת כבר יותר מ-7 שנים, אחותו הקטנה של בעלי (בת 16) מפסיקה ללמוד פעמיים בשבוע אבל לא מוכנה לעבוד. אמא של בעלי התחילה לעבוד רק בשנה-שנתיים האחרונות, כדי לממן ביה"ס פרטי לקטנה. האוירה בבית תמיד "מתובלת" בצעקות ובשפה לא נעימה. הם תמיד נותנים הרגשה שחייבים להם הכל מכל, הרגשה רעה שכל מה שנותנים להם זה לא מספיק, כמה שבאים לבקר אותם שה לא מספיק, כמה שמדברים איתם בטלפון זה לא מספיק, כמה מתנות שקונים להם זה לא מספיק. ובקיצור כלום לא מספיק!!!! פתאום למדתי את ההבדל בין המילים לקחת ולקבל! הם לא מקבלים הם לוקחים! והם גם פיתחו קנאה עצומה אלי ואל המשפחה שלי. הקינאה הזו "העבירה אותם על דעתם" וגרמה להם לנהוג בסכסכנות כלפי וכלפי בעלי. מכיוון שבעלי קיבל חינוך כזה כ"כ הרבה שנים, הוא מצליח לראות רק את הצד של ההורים שלו, ואף פעם לא את הצד שלי. המריבות שלנו היו איומות! בלתי נסבלות! ואחרי שדנה נולדה זה נהיה פי 10 יותר גרוע.(כי הם חושבים שילדתי ילדה בשביל שיהיה עוד מישהו שחייב לבוא לבקר אותם ולתת להם...) היום אנחנו בהליכי גרושים על רקע מנטליות שונה שלא ניתנת לגישור....
 
אוי....../images/Emo10.gif

אני יודעת בדיוק על מה את מדברת. קרובה שלי נמצאת בנישואין זהים.
 

בולי27

New member
../images/Emo51.gif על כל החיבוקים ../images/Emo13.gif

לצערי לא, אין שום דרך לגישור. אני מרגישה שעשיתי כל שביכולתי, כמובן שיש נשים שהיו יכולות לעשות יותר, אבל גם לי יש את המגבלות שלי, ואני שלמה עם ההחלטה שעשיתי. עדיף לי לחיות בלי המטען שבעלי "הפיל" עלי, למרות שזה כרוך בויתור על האיש שאני אוהבת ואביה של בתי!
 

מאז

New member
אוי בולי!

אני זוכרת אותך מפורום הריון ולידה (הרי ילדנו בהפרש של שבוע). כל כך עצוב לי לקרוא את מה שאת עוברת...
 

משוש30

New member
אוי אתם מתגרשים? ../images/Emo24.gif

באמת נורא קשה ועוד עם ילדה קטנה
מקווה שתצליחי כמה שיותר מהר להתאושש ולהמשיך בחייך. זה לא קל אבל אפשרי. יום יבוא ותפגשי את האדם שאיתו באמת טוב לך לחיות
 

שיפסלה

New member
בולי, ../images/Emo2.gif חבל

אני מכירה זוג כזה, שהתגרש בעקבות הבדלי מנטליות. הזוג הזה הוא בגיל של ההורים שלי. ואני חושבת שהגירושים שלהם עשו להם רק טוב, כי באמת אין טעם לחיים משותפים אם אי אפשר לגשר על פערים. שיהיה לך בהצלחה ורק טוב מאחלת לך שתמצאי את האביר על הסוס הלבן שיתאים לך ושלא תצטרכי להתפשר איתו על המון דברים
 

אנידס

New member
נשמע שאת שורדת על אף הקשיים וזו

באמת לא סיטואציה קלה
. כתבתי ומחקתי שוב ושוב. מה אומרים במצב כזה? מאחלת שתצאי מחוזקת ושלמה יותר.
 
למעלה