ארבעה חודשים
ארבעה חודשים של קשר זוגי ראשון בחיים בגיל 35, כשלפניו היו לי רק "מערכות יחסים" שכללו שני דייטים מקסימום, אפילו בלי נשיקה.
אני כבר לא חושב כל הזמן על מה שקורה, אני כבר לא לא-מאמין למה שקורה, אני כבר לא צריך זמן לעכל את מה שקורה. אני חי בפנים, אני חי את זה. זה זורם לי. האינטימיות הרגשית היא כבר מזמן לא בעיה, האינטימיות הגופנית (בלי קשר לסקס) היא לא בעיה. כשאני איתה אני כמעט ולא חושב על העולם שמסביב. כשאני לא איתה, אני רק רוצה להיות איתה.
ועדיין יש סימני שאלה.
א. איך מתנהלים בסטטוס קוו בלי לתכנן את העתיד? בשבילי העסק הוא כ"כ וואו שממש מתבקש לתכנן את העתיד בטווח כלשהו. אצלי האהבה ראשונית וקצת עיוורת. גם בשבילה העסק הזה הוא וואו, אבל בשבילה זה לא קשר ראשון, היא יודעת לאיפה דברים יכולים להתגלגל ולכן שומרת על כל האופציות פתוחות. וזה קצת מתסכל, בתור מישהו שמחפש סדר בחיים, שנמצא בקשר עם מישהי שקצת חוששת מהתחייבויות, על סמך ניסיון העבר שלה.
ב. איך ממשיכים ככה הרבה זמן? אני לא טוען לרגע שאני סובל או חש מועקה. אני נהנה לדבר כל יום ולדבר כמה פעמים ביום ולעשות מה שעושים. אבל זה לא חוזר על עצמו מתישהו?
ג. איך מחזיקים עוד כמה חודשים עד שנוכל לגור שוב זה ליד זו, ולא במרחק של שעה וחצי-שעתיים נסיעה? זה מעיק, זה מתיש, זה שוחק, וזה משפיע על שאר החיים. אז אנחנו מנסים לשמוח במה שיש.
ד. איך שמחים במה שיש בלי להיות מתוסכלים (תסכולים חיוביים) שאין מספיק זמן? אפשר להסתפק במועט לפרק זמן מסוים, אבל מתישהו זה מתחיל לשגע ולהזיק לקשר, לא?
ה. איך מגייסים הרבה סבלנות בשביל הימים הקשים שלה, כדי לספוג את מה שצריך ולזרום עם מה שצריך, כשיודעים שלא צפוי להיות שיפור בקרוב וזה יימשך ככה עוד כמה חודשים? זה דורש המון סבלנות והמון אנרגיות.
ו. איך מתנהלים בחוכמה בעניינים כספיים (כשלצד אחד יש ולצד שני אין), בלי לגרום לצד אחד להרגיש לא נעים, ומצד שני, בלי להשאב יותר מדי פנימה?
7.
איך מתרכזים בסקס?
היו שני ניסיונות לסקס מלא שלא עלו יפה. ברגע שהקונדום הגיע ה"חשק" דעך. אולי הייתי מרוכז מדי בצד הטכני של הקונדום ושל החדירה הצפויה והמיקוד/ריכוז שלי השתבש? בינתיים אנחנו עושים דברים אחרים ואנחנו סבלניים, ובקרוב ננסה שוב סקס מלא, אבל זה די מפחיד להתאכזב בפעם השלישית. אני לא חושב על זה יותר מדי, אבל זה תמיד ברקע, באופק
זה מה שאני זוכר בינתיים
ארבעה חודשים של קשר זוגי ראשון בחיים בגיל 35, כשלפניו היו לי רק "מערכות יחסים" שכללו שני דייטים מקסימום, אפילו בלי נשיקה.
אני כבר לא חושב כל הזמן על מה שקורה, אני כבר לא לא-מאמין למה שקורה, אני כבר לא צריך זמן לעכל את מה שקורה. אני חי בפנים, אני חי את זה. זה זורם לי. האינטימיות הרגשית היא כבר מזמן לא בעיה, האינטימיות הגופנית (בלי קשר לסקס) היא לא בעיה. כשאני איתה אני כמעט ולא חושב על העולם שמסביב. כשאני לא איתה, אני רק רוצה להיות איתה.
ועדיין יש סימני שאלה.
א. איך מתנהלים בסטטוס קוו בלי לתכנן את העתיד? בשבילי העסק הוא כ"כ וואו שממש מתבקש לתכנן את העתיד בטווח כלשהו. אצלי האהבה ראשונית וקצת עיוורת. גם בשבילה העסק הזה הוא וואו, אבל בשבילה זה לא קשר ראשון, היא יודעת לאיפה דברים יכולים להתגלגל ולכן שומרת על כל האופציות פתוחות. וזה קצת מתסכל, בתור מישהו שמחפש סדר בחיים, שנמצא בקשר עם מישהי שקצת חוששת מהתחייבויות, על סמך ניסיון העבר שלה.
ב. איך ממשיכים ככה הרבה זמן? אני לא טוען לרגע שאני סובל או חש מועקה. אני נהנה לדבר כל יום ולדבר כמה פעמים ביום ולעשות מה שעושים. אבל זה לא חוזר על עצמו מתישהו?
ג. איך מחזיקים עוד כמה חודשים עד שנוכל לגור שוב זה ליד זו, ולא במרחק של שעה וחצי-שעתיים נסיעה? זה מעיק, זה מתיש, זה שוחק, וזה משפיע על שאר החיים. אז אנחנו מנסים לשמוח במה שיש.
ד. איך שמחים במה שיש בלי להיות מתוסכלים (תסכולים חיוביים) שאין מספיק זמן? אפשר להסתפק במועט לפרק זמן מסוים, אבל מתישהו זה מתחיל לשגע ולהזיק לקשר, לא?
ה. איך מגייסים הרבה סבלנות בשביל הימים הקשים שלה, כדי לספוג את מה שצריך ולזרום עם מה שצריך, כשיודעים שלא צפוי להיות שיפור בקרוב וזה יימשך ככה עוד כמה חודשים? זה דורש המון סבלנות והמון אנרגיות.
ו. איך מתנהלים בחוכמה בעניינים כספיים (כשלצד אחד יש ולצד שני אין), בלי לגרום לצד אחד להרגיש לא נעים, ומצד שני, בלי להשאב יותר מדי פנימה?
7.
זה מה שאני זוכר בינתיים
כי לא טרחתי להתעניין מספיק- ולא כי בהכרח לא קיימים)