ארוח פסיכולוג קליני עמי קרונסקי - שרשרו שאלות

[azaria]

לאבהכרח הורה שם את טובתו לפני טובת ילדיו

כבר מוכר הסיפר על אישה המבשרת לאימה שהיא חושבת להתגרש.
אומרת לה האמא, ביתי, אל תפרקי את הבית. יש לך ילדים! גם לאביך ולי היו ריבים אבל בשבילך ובשביל האחים שלך אני נשארתי איתו למרות שחיינו כמו בגהנום.
עונה לה הבת: אמא תגידי, וגהינום זה מקום לגדל ילדים?...

 

[s e l e n e]

אבל זה פורום משפחות מורכבות!

איזו בחירה עשינו שהייתה כ"כ יקרה?
שבחרנו למצוא זוגיות חדשה אחרי שהתגרשנו?
זה אומר ששמנו את עצמנו לפני הילדים??????

 

[XמXלה]

עזבי, מתה על הצדקנים האלה

שחושבים שאם העזנו לדאוג גם לאושרנו אז זה על חשבון הילדים.
לא תמיד מתאפשר שכולם יהיו מרוצים וזה נכון גם למשפחות לא מורכבות ובעיקר כשיש מתבגרים.
בלי לחץ, תני לזמן לעשות את שלו

 

[mother cat]

ארוח פסיכולוג קליני עמי קרונסקי - שרשרו שאלות

שלום לכולם,

ביום שלישי, 7 באוגוסט, בשעה 20:00 יתארח אצלינו עמי ברונסקי, פסיכולוג קליני בכיר, ויענה על שאלות בנושאים הקשורים בבעיות בזוגיות, קשיים ביצירת קשר זוגי, והתמודדות עם בני נוער בתוך משפחות מורכבות וזוגיות פרק ב'.

מידע על הרקע והנסיון של עמי ניתן למצא בלינק הבא:
עמי ברונסקי - פסיכולוג קליני בכיר.

שרשרו שאולתיכם לכאן

 

[mother cat]

טוב, אז אם כולם מתביישים - אני אתחיל...

 

[mother cat]

לכבוד סוף החופש הגדול - נער שלא הולך לבי"הס

הי עמי,

אשמח לקצת תובנות ורעיונות מה עושים עם נער העולה לכיתה ט' וכבר שנים שיש בעיות קשות איתו לגבי הליכה לבית-הספר. היו שנים שהוא החסיר בערך מחצית מהזמן, היו שנים שקצת פחות. שנה שעברה הגענו למצב שהוא הלך כמעט כל יום בסוף השנה - אבל רק בסביבות 10, ואחרי שעתיים של מריבות עם אביו.... הוא פשוט לא מוכן לקום בבוקר...

מה עושים? יש לך רעיונות?

וכיוון שבפורום משפחות מורכבות עסקינן - כמה מקום יש לי כאמא חורגת להתערב? אני מוצאת שנכון לי יותר לקחת step back ולתת לאבא להתמודד לבד, אבל אבא לא ממש מצליח, וההשלכות על כל המשפחה קשות מנשוא...

וכהמשך לשאלה - הנער היה מטופל כ-5 שנים ע"י פסיכולוגית בשרות הפסיכולוגי החינוכי, איתה היה לו קשר מצויין (אם כי היא מעידה שנמעולם לא הצליחה לגעת בנושא האבל על אימו). לתקופת מה ניסינו להעבירו לפסיכולוגית קלינית המתמחה בנוער כי הרגשנו שהוא מיצא את הטיפול הקודם. הוא התקשה להתחבר לפסיכולוגית החדשה ובשלב כלשהו פשוט סרב ללכת. אחר-כך הוא חזר קצת לפסיכולוגית הראשונה, אבל השרות הפסיכולוגי לא מוכן יותר שהיא תטפל בו. מדובר בנער שאיבד את אמו לסרטן בגיל צעיר, סובל מחרדות, קשיי שינה, חוסר גמישות בכל תחומי החיים. ברור לי שאי אפשר להכריח אותו לקבל טיפול - אבל האם יש לך רעיונות איך ניתן לשכנע? אני מרגישה חסרת אונים מול נער חכם, מצחיק, שיכול להיות מאד נעים ורגיש - שכרגע מרגיש לי מבוזבז ושמבזבז את חייו... אשמח לרעיונות.

 

[AmiBronsky]

עולה לכיתה ט' ולא הולך לבית הספר

יש כאן שלושה כיוונים לפחות וכל אחד מהם דורש תשומת לב. האחד, החשיבות להבין למה הוא מתקשה ללכת לבית הספר. או לקחת אותו לשיחה, לעודד אותו לשתף, נער חכם כזה יודע משהו על הסיבה להתנהגותו. אפשר לבקש ממנו רשות לשוחח עם הפסיכולוגית שלו, לנסות להבין אותו. יש נערים שמקבלים זאת בברכה, בתנאי שמוסכם מראש מה היא מספרת. כיוון שני, הדרכת הורים. אף שאת אינך 'האמא', שני ההורים יכולים לפנות לייעוץ, חשוב מאוד לחזיר אותו למסלול, גם כדי להתגבר על המצוקה הרגשית הכרוכה בביה''ס וגם כדי לחנך אותו לקראת הצבא והאוניברסיטה, להאבק ולהתמודד. לפעמים אפילו טיפול התנהגותי בניהול ההורים וגיבוי הדרכת הורים. הכיוון השלישי נוגע לתפקיד דמות האם שאינה האמא. דמות זו אינה משוחררת מאחריות חינוכית, רק בגלל ש'את לא אמא שלי'. בכל משפחה צריך למצוא דיאלוג מתאים, מה מקובל על ההורה הביולוגי, על הנער, הכל פתוח למשא ומתן, לדיאלוג ישיר ואותנטי. אני נגד מצב שבו הורה שאינו ביולוגי, אינו זכאי להיות מעורב בחינוך כל הילדים בבית. תפקידו חשוב גם משום שכולם גרים יחד תחת אותה קורת גג וגם בגלל המחויבות, כדמות קרובה, לחינוך של הילד, לעתיד שלו.

 

[kisslali]

מי מחנך את הילדים?

היי עמי, אשמח אם תרחיב ותוסיף למשפט שלך "אני נגד מצב שבו הורה שאינו ביולוגי, אינו זכאי להיות מעורב בחינוך כל הילדים בבית".

שוני בסגנונות חינוך הוא קושי בהורות, במשפחה מורכבת זה עוד יותר מסובך. מה עושים עם למרות דיאלוג ישיר ואותנטי יש פעם שאינו ניתן לגישור?

זוגי הצטרף למשפחה כשהילדים שלי היו בני 15 ו-11. למרות הצהרות יפות, מהר מאד הוא הפך לדיקטטור (העתק של אביו). יש לו שני ילדים מבוגרים משלי, הוא עזב את הבית כשהיו תינוקות ולא היה אב פעיל. את בנו הצעיר שהיה אז בן 10 הוא פינק בטירוף כשהילד היה מגיע לביקורים אצלינו בקושי פעמיים בשנה.
במהלך השנים ניסינו לנהל דיאלוג בלי תוצאות, ניסינו הדרכה הורית/טיפול זוגי, וגם שם הוא הודיע אחרי ארבע או חמש פגישות, שלא מחדשים לו כלום ועזב.
אנחנו יחד 12 שנים, הילדים כבר מזמן עזבו את הבית, ועדיין יש מתח סביב הנושא. תמיד יש לו משהו שלילי להגיד על הילדים שלי, הוא ממורמר שאני עדיין תומכת בילדי, הוא כועס שאני בקשר הדוק מדי איתם.
הוא מצפה שילדי יתייחסו אליו בכבוד, בהערכה ואפילו באהבה כאילו היה אב למופת, זה אחרי ששנים היו לו רק טענות, ביקורת, דרישות, וכעסים. בעיני זה מגוכח כי למרות שהוא היה המבוגר והם הילדים, הם תמיד הקפידו על התנהגות מכבדת ומנומסת והוא בכלל לא.
כשעבר סדרה של ניתוחים, אף אחד מילדיו לא הגיע אפילו פעם אחת לבית החולים, ילדי באו הרבה, עזרו ותמכו.

גם אני, כמוך, חושבת שחשוב שבן הזוג צריך להיות מעורב בחינוך הילדים, מה עושים כשזה פשוט לא עובד?

ללי

 

[AmiBronsky]

לתת כבוד ולקבל כבוד

ללי יקרה
השאלות הכי קשות הן בדרך כלל איפה להציג את הגבול ומה יהיה המחיר. ילדים ללא ספק זקוקים וזכאים להגנה מפני יחס פוגע, שכן הם פעמים רבות חסרי אונים נוכח דמויות שיש להן עמדת כוח, כמו אדם מבוגר, שהוא גם 'צודק' ובטוח בעצמו וכנראה גם תוקפני. במקרים בהם הילדים נפגעים, אין מקום לאפשר למשהו, אפילו אם הוא אב ביולוגי (!) להיות צודק ותוקפני. הנזק לעתידם של הילדים, שהם באחריותנו המעשית והמוסרית, הוא משמעותי. במקרה שאת מתארת, נשמע שעברתם דרך ארוכה והמסקנה לא השתנתה, הוא לא לומד לכבד את הגבולות שלך ושל הילדים. לשאלתך, כשזה לא עובד, אז אל תאפשרי את זה. זכותך וחובתך להגן על הילדים.
כמובן שעולה שאלה אחרת, לגורל הזוגיות שלכם, ולנכונות שלך לקבל את העמדה הזו. זו שאלה ששווה להתייעץ עליה, היכן הגבולות שלך, והאם את מרשה לו לנהל אותך לקבוע לך איזו אמא את רוצה להיות. העמדה שלי ברורה, לך יש בעלות מלאה על האמהות שלך ואין הצדקה שתתפשרי על כך.

 

[kisslali]

תודה על ההבהרה

המקיפה והברורה מאד. גם אני רציתי לחיות בדיאלוג אמיתי (כמו בפרק א' שלי) לא תמיד זה אפשרי.

אני בחרתי לחנך את ילדי, בדרכי ובכוחות עצמי, בלי התערבות של זוגי. המחיר הוא תחושת המרמור שלו.

באשר לגורל הזוגיות: מסיבות שלי בחרתי בזוגיות שאפשרה פחות שותפות ויותר עצמאות. בשבילי האוירה שנוצרה סביב חינוך הילדים היא המחיר . הגבולות שלי נבדקים על בסיס יומי ובנתיים (טפו טפו טפו) איתנים
אני אמא טובה מספיק לפי הסטנדרטים שלי.

תודה על החיזוקים, ללי

 

[azaria]

מספר שאלות שהן בבחינת "שאלות נפוצות" בפורום

שלום, ותודה שאתה מעמיד את הידע שלך לרשות הכלל.

ישנן מספר סוגי שאלות החוזרות ועולות כאן בתדירות גבוהה יחסית.

1. בזוגיות שניה, איך מתמודדים עם הטענה "את לא אמא שלי, ואת לא קובעת עלי!"
כמובן גם בהיפוך לזכר. "לא אבא שלי וכו."

2. איך מתמודדים עם מצב של הרעלת הילדים בצד השני. כשהגרוש/ה או מי ממשפחתו הקרובה מסיתים ומפמפמים לילדים כמה ההורה השני רע, טיפש, שונא אותם, פוגע בהם, וכו וכו.(כמובן שמנקודת הנחה שהטענות האלה אינן נכונות במציאות)

3. איך נכון לפעול כשאחד ההורים הפרודים עובר למקום מגורים מרוחק מאוד. אולי אף בחו"ל. מי ילך עם מי? מה לגבי ביקורים? ועוד אספקטים.

4. כאשר מי שאינו הורה ביולוגי, חושב שצריך לשנות דברים באופן החינוך של ילדי בן זוגו. איך אפשר להשפיע מבלי "להתערב בעניינים לא לך". מבלי להתכסח עם בן הזוג, או עם הילדים, ומבלי להתפשר יותר מדי כי לרוב יש סיבות טובות לרצון לשנות (למען הילד הבלתי מחונך, כדי לא לפגוע בחינוך הטוב של הילדים האחרים כולל העתידיים, וכדומה)

 

[s e l e n e]

מתבגרים בפרק ב

שלום רב,

אנחנו יחד כבר שנה, היא גרושה ותיקה, הוא גרוש טרי.
מבלים יחד, ישנים זה אצל זו, מכירים את המשפחות והחברים.
כל הילדים בגיל ההתבגרות.
חלק מהילדים שלו, שהינם במשמורת משותפת, לא כ"כ מעונינים (ברמה זו או אחרת - עד כדי סירוב מוחלט בהסבר של "לא מוכנה נפשית") לפגוש את הילדים שלה.
הילדים שלה, במשמורת האם, מעונינים ברמה זו או אחרת לפגוש את הילדים שלו. הם מאד מאוכזבים מהמצב ואף פגועים מהתחושה שהילדים שלו לא רוצים להיפגש איתם.

אמנם אנחנו מבלים בעיקר יחד כזוג, הילדים כולם די עצמאיים, אבל כרגע אי אפשר לעשות שום דבר במשותף... אנחנו רוצים לחגוג ארועים יחד, חגים, לצאת לטיולים, נופש, ובמצב הנוכחי חייבים לבחור עם איזו קבוצת ילדים מבלים.
והאמת שפשוט חבל - נראה לנו שהילדים יסתדרו יופי, יש להם המון נושאים ונקודות ממשק משותפים, אין ספק שבסוף יהיה כייף.
אבל...
מה עושים מתבגר שנעלם רגע לפני ארוע משותף, שתוכנן בהסכמתו? עם מתבגרת ש"לא מוכנה נפשית", אבל לא מוכנה לדבר על הנושא בכלל מעבר לאמירה הזו?

 

[AmiBronsky]

כולנו משפחה אחת גדולה

שתי זוויות - האחת, שטובה גם לנושא הזוגיות. רצון, זו מסה מוגבלת. הכוונה היא שכשצד אחד בקשר רוצה מאוד, הוא לא מאפשר לצד השני לרצות. פעמים רבות קורה, שצד אחד מרפה, לא רוצה כל כך חזק וכך מתאפשר לצד השני להרגיש את הרצון שלו, בתוך המרחב 'השקט' שנוצר. תנו להם מרחב, אל תלחצו, תעבירו את התחושה שהם רצויים, אבל החיים ארוכים, יש לכם סבלנות, שיבואו כשמתאים להם. זווית שניה, לוותר על פנטזיות אידיאליות. אנחנו לא חייבים להיות משפחה אחת גדולה ומאושרת, אנחנו משפחה מורכבת, לכל אחד ישנם הרגשות שלו, שונים, מסובכים, כעס, קנאה. קבלו אותם כמו שהם, שיתנו מה שהם יכולים, מתי שהם יכולים. יש אפשרות שהקבלה תאפשר להם לתת יותר. ברור שכעת הם נקלעו לפינה, הם 'הקמצנים' שלא יכולים לתת את אהבתם או את זמנם. נתינה צריכה לבוא מתוך רצון. נתינה לא יכולה לבוא כשמשהו מנסה לקחת בכוח מאיתנו. אני יודע שזה פתרון מתסכל, ויתור על פנטזיה. בוא נזכור, משפחה מורכבת הכי האמא של 'ויתור על פנטזיה'. אולי אולי, אם נשחרר, תבוא במקום הפנטזיה מציאות מעט יותר מפוייסת. ל ש ח ר ר !!

 

[s e l e n e]

לא נוח לי עם המינוח שלך

לא רואה את הילדים כ"קמצנים" באהבה או בהקדשת זמן.
ממש לא!!

 

[iridium77]

בני זוג של בנות חורגות

שלום עמי,

לבעלי שתי בנות מנישואים קודמים - 19 ו-24. לשתיהן יש בני זוג שאנחנו לא ממש מחבבים.
בן הזוג של הגדולה מעולם לא חיבב אותנו (הוא לא אהב את בעלי עוד לפני שאני נכנסתי לתמונה) והוא מתנהג בצורה לא-סוציאלית בכל פעם שהוא בנוכחותנו: הוא לא אומר שלום כשהוא נכנס אלינו הביתה, ואם אנחנו אומרים שלום הוא מתעלם.
בן הזוג של הקטנה יותר מנומס, אבל גם ממנו אנחנו לא ממש מתרשמים, ואנחנו בהרגשה שמגיע לה בנזוג טוב יותר, עם יותר יכולות.

ניסינו לאורך השנים ליצור איתם קשר נעים יותר, אבל כנראה בגלל שזה מאולץ, זה לא מצליח. המפגשים איתם תמיד מתוחים ולא נעימים.

אבל... הן שתיהן גרות כל אחת עם בן הזוג שלה. אנחנו לא רוצים לפגוע ביחיסים איתן. איך מתמודדים עם בני הזוג האלו?

 

[AmiBronsky]

בני הזוג של הבנות

המקרה שלכם אינו קשור דווקא למשפחה מורכבת, אלא לבחירות של ילדינו כשהם יוצאים מחזקתנו לחיים עצמאיים. במקרים כמו שאת מתארת, אנחנו יכולים לבטא ולממש את האהבה והמחוייבות שלנו ולצד זאת להציב את הגבולות שלנו. הגבולות שלנו הם עניין מאוד אישי, כמו את מוכנה לסבול יחס פוגע מגבר צעיר הנכנס לביתך. הנאמנות שלכם היא קודם כל לבנות ואני הייתי מדבר אתן בגלוי, על המחוייבות שלכם אליהן מצד אחד, ועל הקושי עם יחס כזה, מאידך. במקרה הגרוע יותר, זה לא סוף העולם לשמור על קשר עם הילדים שלנו (או של בני הזוג שלנו) גם בלי לפגוש על בסיס קבוע את בני הזוג שלהם. עם כל הצער, שתי הנשים הצעירות הללו זכאיות לקבל החלטות גרועות לגבי הזוגיות שלהן, הרי שליש מהאנשים עושים זאת. שורה תחתונה, שמרו על קשר טוב ודיאלוג כן עם הבנות, נסו לצמצם מגע עם בני הזוג, כל עוד זה לא פוגע באופן קשה בבנות. יש סיכוי לא מבוטל שהגברים הללו יצאו מהחיים שלהן בסופו של דבר.

 

[Yanush25]

הבת של הבן זוג ....

בוקר טוב ,
אנסה בקצרה לתאר את המצב .אני ובן זוגי יחד כבר יותר מ-3 שנים .לי ילדה בת 7 ולו בת 9 .גם לפני שעברנו לגור יחד הוא היה מביא אותה לסופי שבוע ,והיה מקבל פלטפורמה מצויינת למפגשים עם הילדה (מקום לישון ,צעצועים ,בגדים,בילויים וכו' ) .
מה שקורה עכשיו זה שהילדה גרה בחו"ל עם אמה ומגיעה לכאן לחופשים ,חופשים שמתארכים בגלל מחירי הכרטיסים .
הילדה מאד לא נעימה ,חסרת חינוך (אני מבינה שלא תפקידי לחנך ) .הכל אצלה ב"אוף" "בוז" ...על הדברים של הילדה שלי היא אומרת "זה של תינוקות " באה ומשתלטת על הדברים של הילדה שלי ,משחקים ובובות וכל הזמן מכתיבה לה מה לעשות ,והקטנה מוותרת רק כדי לא לריב איתה .
כל סוף שבוע כזה בשבילי זה סיוט (כל הימים האחרים כשהיא כאן היא אצל הסבתא ) אין לי פרטיות ,מספר פעמים נכנסה לי למקלחת ,
מלכלכת ,לא מחזירה דברים למקום ,מפזרת תחתונים מגבות רטובות .
אני רק עסוקה בימים האלו ,באירגון ,חיפוש מה לעשות ואיך להעסיק את הבנו ת,אורזת תיקים לים/ברכה ,אחר כך מפזרת,אוכל ....ובן זוגי כלום ...העיקר שהבת שלו אצלינו ..... ועוד יש לו הערות "הרי את לא מרשה שתשאר פה כל השבוע ".בשיחה שהייתה לנו הסברתי לו שאין לה מה לעשות אצלינו לבד כל היום כל השבוע ,אני לא משאירה ילדים לבד בבית.הבת שלי אצל אמא שלי בבקרים .
איך אפשר להקל על המצב ? שיחות איתו לא ממש עוזרות ,הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו ...

 

[AmiBronsky]

הבת שלו...

ראשית, מותר לחנך ילדים. הבעיה הגדולה ביותר היא איך להציב גבולות בלי לכעוס, להתקיף או לפגוע. אם את קובעת גבולות של מותר ואסור, ולא תעשי זאת תוך ביטוי סמוי של זעם או זלזול, שזו משימה לא פשוטה כלל ועיקר, זו הדרך הכי טובה ומעשית להתמודד. שנית, גם ביחס לבן הזוג, מותר לך לדרוש ממנו לקחת אחריות, להיות 'קשה' איתו במובן של קביעה ברורה מה את מסכימה לקבל ומה לו. כל עוד את לא מתקיפה או מעליבה אותו, הדרך היא להציב גבולות, להתעמת ולחכות שהמשבר יעבור. הוא לא צריך להבין מה את רוצה ממנו וסביר שהוא לא יוכל להבין מה את רוצה ממנו. הוא צריך להבין מה את מרשה ומה לא. זהו. גם אם דבריו פוגעים בך, תתמקדי בתוצאה ולא במילים שלו. ככל שתשיגי יותר את הדרישות שלך, המילים יכאיבו פחות. פחות שיחות ויותר 'טיפול התנהגותי'.

 

[TatyBar]

נכנסתי לרגע...

קראתי את הפוסט שלך ומשום מה יש לי צורך להבהיר שהילדה שמגיעה מחו״ל... היא לא הבת שלי...
גם לי יש ילדה בת 9.. גם אני עברתי לחו״ל.. אבל יש הבדלים אחרים בסיפורים שלנו... כמו שהביקורים שלנו לא מתארכים, והוא מגיע לשם.. והוא בכלל לא גר עם החברה שלו. יש לו בית לבד והם אפילו לא ישנים יחד כשהילדה שלי אצלו. יש לה גם ילדים מנישואים קודמים..

הסיפור שלי סופר פה בהרחבה כבר מזמן וכשקראתי את הפוסט שלך מיד חשבתי שאולי יהיו כאלו מה, שיחשבו שמדובר בי...
והילדה נשמעת די מזעזעת....
אז הרגשתי צורך לומר שלא. זה לא הסיפור שלי. למי שתהה.

 

[Yanush25]

TatyBarאפשר לקבל את דעתך מנקודת מבט הנגדית ?

???
מה דעתך על זה ששולחים את הילדה לפני תחילת החופש ומחזירים הרבה אחרי (בפסח שבועיים אחרי סיום החופש ) כי מחירי הכרטיסים יותר זולים ?
הילדה מבקשת לאכל ב 22:00 ארוחה שלמה ואומרת שאצל אמא נהוג ככה ....וזה כש כל הבית שלנו עם רגל אחד במיטה והמטבח "סגור " .
היא מדברת לא יפה כל הזמן התפרצויות זעם ...ובן זוגי מוותר על הכל ....אין לי כח לזה .....ויותר מהכל הבת שלי מוותרת על הכלללל ....עד שהיא באמת נעלבת ומתחילה לבכות .

תודה מראש .