ארוך. אז מה ? זה מקובל כאן. לקרוא !

[ערן גילה]

ארוך. אז מה ? זה מקובל כאן. לקרוא !

אני מנצל את הרוח החופשית יחסית שנושבת בפורום הזה כדי להתעקש על מספר עניינים שהועלו ונידונו מזויות שונות לאחרונה. הנושא שאולי הכי לא קשור לפורום אבל דווקא מדליק אותי הכי חזק הוא פסטיבל "בראשית" ודומיו. אז אני אעשה כל שביכולתי כדי להפוך אותו לרלוונטי לפורום, כך שלאף-אחד לא יהיה תירוץ להתחמק... (הי, דיפ או´שיין, ´סתכלי כאן, ההודעה הזו היא גם תגובה לדבריך !...) אבל בעצם אני אתחיל בעניין אחר, קטן אך חשוב. * ניו אייג´ *. אפשר לומר עליו הרבה דברים. אני רוצה לצמצם. אני רוצה להתייחס לתופעה התרבותית, של חיפוש משמעות כמו גם חיפוש כלים להתמודדות בתורות וגישות שנדמה היה כי רק לפני זמן מועט הצליחה הקידמה לדחוק (לא שאני מצדד בקידמה). תרבות הניו-אייג´ היא תת-תרבות צריכה. לעיתים קרובות היא כמעט "הדבר האמיתי", אבל היא לעולם אינה מגיעה לשם. זו תרבות שמטרתה לספק את הרצונות ואת השאיפות של הפרט, או לעזור לו לגלות שיש לו כאלה, או לעזור לו לממש אותם. אבל קוד הפעולה הבסיסי שלה מותאם לקוד המערבי המקובל : מעיין גירסה מושאלת ומעוותת של "חוק שימור האנרגיה והחומר". היינו, תמורת כל מה שאת רוצה לקבל, את צריכה לתת. הניו-אייג´ מתבטא בידע שמועבר תמורת כסף. הוא מתבטא גם בחומרים ומכשירים שמועברים גם הם תמורת כסף, אבל לאלה כמעט איני מתייחס; זו בפירוש הרמה הנמוכה ביותר - אנשים שמשתמשים באביזרים חיצוניים (קריסטלים, קטורת, קלפים...) כדי לבטא את "רוחניותם". קחו לדוגמא את ה"רייקי". אני זוכר מה שמה של הגברת ה"מערבית" שקיבלה את הידע הזה מהמאסטר היפני, אבל זה לא משנה : ההחלטה שלה, שרייקי ינתן תמיד תמורת כסף, כיוון שהאדם המערבי אינו יודע להעריך נתינה ללא תמורה, ואינו מסוגל בעצם פשוט לקבל, היא איומה. היא אומללה. היא מאמללת. ואה, כן... היא גם מעשירה את חשבון הבנק של המרכז לרייקי שהיא יסדה. פסטיבל בראשית, פסטיבל שנטיפי, בומבמלה, סגול, וחבריהם, הם בעיני אויב ממשי. בפסטיבלים הללו המארגנים מוכרים לציבור מוצרים שיענו על צורכיהם הנפשיים. אולם המלכודת כאן הרבה יותר קשה לאיתור מבשיווק מוצרים פיסיים, כיוון שכאן משווקים לנו תורות שמטרתן המוצהרת הרי היא לענות על צרכים נפשיים ורוחניים, למלא (או ליצור...) ריק. אז למה אני מתעקש שהדבר רע ? כיוון שאין שום קשר בין מה שהמארגנים מגישים ללקוחות כ"תוכן", לבין המציאות שהם מקיימים בפועל. אחד בפה ואחד בלב. מי שרוצה להשתתף בפסטיבל כזה, מתחיל בלשלם סכום כסף לרכישת כרטיס. סכום גדול. גדול עד כדי כך שהוא גורם לאנשים לא להגיע. בתוך המתחם עצמו הוא יצטרך לשלם סכומים נוספים כדי להשתתף בפעילויות שונות, כדי לאכול, כדי לקבל שירותים שונים. בהקשר זה, יכולים המארגנים לחייך אל ה"משתתף" : "אחי, תשתחרר, אתה לא רואה שאתה לא צריך את הכסף, האטצ´מנט הזה ?". אבל אם האדם הזה אכן יפנים את הרעיון, הוא לא ישתתף בפסטיבל הבא כי הוא לא יוכל לקנות כרטיס ! אח"כ מגיע עניין האחריות. בעצם, באי הפסטיבל משתתפים בו באופן חלקי ביותר : הם באים ומקבלים שירות. הם לעולם אינם נותנים שירות. מדוע להם ? הם את חלקם עשו (שילמו עבור כל השירותים). וכשאנשים חשים שאין להם אחריות כלפי מה שקורה, קורים דברים מאוד לא יפים. למשל, הם מלכלכים מבלי לתת את הדעת לכך (יש מי שינקה). הם גם מתעוורים. הם לא רואים את נותני השירות, שמועסקים ע"י המארגנים. הם לא שמים לב שאיש האבטחה במגרש החנייה מתנהג בגסות ואפילו בבריונות. ושהוא עומד בשמש כבר הרבה זמן. מה אכפת להם ? הם באו להינות בתוך המתחם, והוא לא קשור לחויה שלהם. הוא בחוץ. מאחורי הקלעים. אותו הדבר "מלאכי השנטיפי". איזה כיף שהם קיימים. מגניב לאללה. הרבה יותר מגניב לחשוב מה לבקש מהם מאשר לחשוב שהחבר´ה האלה שבאו לכאן בהתלהבות, באו בעצם לעבודה, ועם כל הסימפטיה שלהם לתפקיד, הבטיחו להם תנאים מסויימים - ולא קיימו. הם מאבדים את הרגישות. בכל רגע ורגע מוצע להם היצע נרחב של סדנאות, מוסיקה, חוויות חדשות. הידע שנצבר בכל התורות הללו המוצעות לכל דורש בפסטיבל, גורס תמיד כי יש להתמיד פרק זמן כלשהו עם תרגול כלשהי (ורצוי מאוד מבלי לערבב עם תרגולים אחרים) כדי לראות אם מתחברים לתרגול ומה תוצאותיו. אבל משום מה בפסטיבל שוכחים זאת. (נו, הרי זה ברור : אנחנו רוצים לעשות כאן "הפנינג" רוחני. הארה לכל פועל !, כל אחד ע"פ דרכו). הם לועגים לתרבות. איך אפשר לשווק טקסים שיבטיים ? - איך ? אדם שמנסה להתחבר בצורה כ"כ שיטחית לטקסים של תרבות זרה, ולו רק כדי לזכות בניצוץ של קשר חדש עם עצמו (או עם אחרים - מניע מוכר להסתובבות בפסטיבלים כאלה), לועג לעצמו, לועג להיקשרים שבתוכם חי, וכמובן - לועד להיקשרים שאיפשרו וגרמו ליצירת אותם הטקסים בהם הוא משתתף. ולא, אדם שמשתתף ב"טקס שיבטי" לא הופך אף לרגע להיות חלק משבט. התאכזבתם ? - אבל ככה זה. שבטים הם קצת יותר מגובשים, ומתאפיינים במבנה, בקיום יומיומי, ובמחוייבות של ממש. כדאי מאוד מאוד להזכר מה המקור של הפסטיבלים האלו. אז נראה משהו טוב בהרבה : למשל, הכנסים של שבטי משפחת הריינבואו (Rainbow family of living light). כינוס (Gathering) כזה, הינו פתוח לחלוטין. אין צורך לשלם. המארגנים, הם אנשים שהתנדבו לשאת בעול הארגון, אבל משימתם לא תצלח ללא שיתוף פעולה מצד המשתתפים. המארגנים דואגים למציאת המקום, לפרסום התאריך, לתיאום עם המשטרה, לאספקה סדירה של מיים ומצרכי מזון. אלו הן הכנות של "לפני". מתחם הפסטיבל עצמו מוקם "בשבוע הקמה" (Seed Camp) ע"י המקדימים להגיע. מתחם הפסטיבל יושב לקדמותו (המפגשים נערכים במקומות מבודדים בטבע פראי בד"כ) ע"י המאחרים להשאר (Cleanup). לאורך כל תקופת הפסטיבל (בארץ - שבוע-שבועיים, בד"כ) כל צרכי המחנה מסופקים ע"י המשתתפים. המטבח המספק מזון לכולם מופעל ע"י המשתתפים; כסף למצרכים נתרם באופן שוטף ע"י המשתתפים; שירותי רפואה ניתנים ע"י המשתתפים; טיפול בביוב ובאשפה מתבצע ע"י המשתתפים; סדנאות מועברות ע"י המשתתפים (אני אישית נכחתי בסדנת רייקי 1 שמסטר לרייקי העביר *חינם*); והמוסיקה, כמובן... כל ההחלטות המתקבלות במחנה (כל יום מתקיימות שיחות שכולם מוזמנים לקחת בהן חלק) מתקבלות רק בקונצנזוס מלא. כן, מדובר גם על החלטות אופרטיביות מיידיות. וכן, מדובר בקונצנזוס של מאות אנשים. הקוד ההתנהגותי המקובל במחנה נובע מאותו עקרון קונצנזוס : אם מישהו עושה משהו שמפריע למישהו אחר, יש כאן בעיה כי הקונצנזוס נפגע. צריך לבדוק מה יש לעשות כדי להפגיעה בקונצנזוס תיעלם. מדובר על אירוע שנמשך חודש (ובמקומות אחרים בעולם אף יותר), אף אחד לא מרוויח ממנו שקל, ואנשים חווים בו נתינה, אחריות, קבלה, שחרור. ההשתתפות, נטילת החלק בפסטיבל הזה, להיות חלק מהקהילה הזו היא חוויה רוחנית בפני עצמה. נ.ב. אנשים ערומים הם בטח לא מראה נדיר בכינוס כזה. אבל על עירום - בהודעה נפרדת...

 

[deep ocean]

הי ערן

שמחתי לקרוא את הודעתך בגלל השעה המאוחרת אני לא אכתוב תשובה ארוכה- א. בהקשר לכסף, מעניין שאתה מציין את זה, כי זה משהו שאני חשבתי-איך גובים כזה סכום גדול על הפסטיבל. אביב גפן אמר את זה בסוף ההופעה, משהו כמו- "מה כל הקטע עם הרוחניות הזאת, הג´אגלינג, השירים והכיף עם האמנייקים האלה גובים מלא כסף בכניסה?" ב. בקשר לחוסר תשומת לב לנותני השירות, אני מסכימה איתך, ורוצה להגיד לך שאני אישית כן שמתי לב אליהם-למשל לאתיופי השומר בחנייה שכולם התייחסו אליו בזלזול, אל נותן השירות במקלחות שיצא לי לדבר איתו דווקא (!), ואני לא באה ליחצן את עצמי, אבל יש ויש. בקשר לשאר ההודעה שלך- יש לי קצת בעייה בקשר לזה שאתה אומר שאם לוקחים כסף אז זה רע הרי לא רק דיברת על הפסטיבל, אלא על בכלל, נכון? אוקיי בוא ניקח לדוגמא את ההילר שלי הוא עובד כל יום, כולל שישי, מספר הטלפון שלו תמיד זמין אם מישהו לא מרגיש טוב (והוא בשימחה מדבר איתי מתי שאני רק רוצה), ומטלפנים אליו הרבה. הוא עובד מהבוקר עד הלילה, הוא בנוסף מתנדב גם בבתי חולים. אתה מצפה שהוא לא יקח כסף על עבודתו? לי זה נראה לא מציאותי ממה הוא יחיה? במידה והיינו חיים בתרבות שנהוגה בו החלפת סחורות שבטית-למשל אני אתן לך ביצה ולחם ואתה תעשה לי מסאג´-זה היה אפשרי. אבל התרבות היא לא כזאת..... אז מה אתה מציע? ואני כן מסכימה עם חלק מהדברים שכתבת.

 

[ערן גילה]

זה מה שאני חושב :

מיכל, כל העסק הזה רקוב. מארגני הפסטיבלים הפכו את אחת התקוות היחידות שלנו (בעולם המערבי החומרני, בחברת השפע הצרכנית) - את התורות הרוחניות - לעוד מוצר צריכה. כל ההתנהגות וההתנהלות שלהם מוכיחה זאת. רק שהם משתמשים בכלים שיווקיים קצת פחות אגרסיביים מבשיווק רגיל, כי כאן הקהל הוא "רך" יחסית, משתף פעולה מתוך מוטיצביה פנימית. זה כמו אנשים שלובשים חולצות של אורנג´ ומהווים פרסומת חייה. זה נהיה מין סמל סטטוס חיובי. הנורמות שאותן מקדמים מארגני הפסטיבלים שאובות לכאורה מרעיונות של שחרור רוחני, אבל מטרתן היא בעיקר להחליש את ההתנגדויות למתרחש באירועים הללו, להפוך את האנשים לפחות ביקורתיים כלפי הסביבה וכלפי עצמם. מה שעושה אותם צרכנים טובים ונוחים, ומקדמי מכירות אנושיים (וראי הודעה על עירום). הם משתפים פעולה עם מי שמנצל אותם ובעצם לועג להם. יש מרחק גדול בין לגבות כסף על טיפול ובין לא לגבות כלל. אבל יש גם אפשרות ביניים, אנושית יותר מאשר לקבוע תעריף קבוע : לאפשר לכל אחד לשלם ע"פ רצונו ויכולתו. אם זה עובד בכינוס ריינבואו כזה, במשך מספר שבועות, אז שווה לבדוק איפה עוד אפשר לישם זאת. אם העמותה למדיטציית ויפאסאנה (מיסודו של מאסטר גואנקה) מקיימת בכל העולם קורסים (10 ימים בתנאי פנסיון מלא) מבלי לדרוש תשלום - והם מקבלים תרומות רק ממי שכבר עבר את הקורס - וכעובדה היא הולכת ומתרחבת, אז סימן שאנשים יודעים לתת תמורה הולמת למה שהם מרגישים שהם מקבלים. וסימן גם שאנשים אוהבים לתמוך במה שעשה להם טוב, ושהם רוצים לעזור, שגם לאחרים יהיה טוב. אם מסטר לרייקי מחליט שהוא רוצה להעניק את יכולת הריפוי הזו לאנשים אחרים - כדי להקל קצת על הסבל בעולם - והוא חושב שהוא יכול לעשות זאת חינם, אני בטוח שהוא יודע על מה הוא מדבר. לעומת זאת, אם הוא יודע לתמחר לי בדיוק כמה תעלה לי היכולת הזו, אני מוותר מראש. האם יש מחיר לטיפולים שאת מקבלת ? - טיפול תרופתי אפשר לתמחר : זוהי עלות החומרים, הפקתם, המחקר שנעשה וכל ההוצאות הכרוכות בו, וכמובן כל המערך העיסקי שקשור ביצרנית תרופות. אבל האם באמת אפשר לקבוע כמה שווה בדיקה ואבחנה של רופא ? מה המחיר של האיזון שההילר משיב לנו ? מה אני מציע ? שתי הצעות : 1. להפסיק להשתתף בפסטיבלי הניו-אייג´. 2. להסתכל בקישור של קהילת אדמה על קהילת מחרוזת, וללמוד קצת על אפשרויות קיימות לסחר חליפין. אגב, ארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה" אנחנו עובדים כרגע על קהילת סחר חליפין, כך שתוכלי להצטרף בקלות לקהילה כזו בקרוב (אינשאללה).

 

[deep ocean]

אוקיי......

אם כבר התחלנו לדבר על ההילר שלי, אז אולי כדאי שאני אספר עוד פרטים: -הוא לוקח 200 ש"ח שזה מחיר סביר בהחלט לשעת טיפול. -קרו לי פעמיים שהייתי בדיכאון, וטילפנתי אליו, והוא אמר לי-"בואי אלי עכשיו". באתי אליו, ישבנו דיברנו, והוא עזר לי. הוא לא ביקש על זה כסף! -אני יכולה לטלפן אליו כשאני רוצה, ואני עושה זאת. -כשנגמר הטיפול אני לא ישר הולכת הבייתה. אם אין לו טיפול ישר אחרי, אנחנו יושבים, מדברים, אני אוכלת עוגיות שהוא קונה במיוחד לי (הוא יודע שאני אוהבת אותן). -אני מחבקת אותו והוא אותי בסוף הפגישה -אני יודעת שהוא מתנדב בבתי חולים כל יום ראשון אני מרגישה מ מ ש מפגרת כי כאילו אני מייחצנת אותו העיקר שאני יודעת מה הוא, זה מה שחשוב אני נהנית לבוא אליו הוא עוזר לי מאד אין לי הרגשה שמנצלים אותי/לוקחים לי כסף או לא יודעת מה אני חושבת שכל ה- 200 ש"ח האלה מגיעים לו מאד, וזה לגיטימי לאפשר לכל אחד לשלם ע"פ רצונו ויכולתו- נכון, בויפאסאנה אני יודעת שכל אחד משלם כפי יכולתו, אבל איך המקום מתקיים? יש שם מתנדבים שעשו קורסים שם בעבר וכו´. איך ליישם את זה בחיי היום יום? אוקיי אז אתה אומר שיש הבדל בין לא לגבות בכלל כסף לבין לתמחר לפי הכיס של כל אחד, ושרצוי לתחמר כל דבר לפי כיס האדם!!! אבל אז אתה כבר שם הנחת יסוד שאנשים הם דוברי אמת מטבעם מה כוונתי? אם כל אחד היה יכול לשלם לפי יכולתו אצל הירקן אתה באמת חושב שאם לגברת לוי היה פלוס של 500 ש"ח בחשבון, היא הייתה נותנת לירקן? ואולי היא מאד צריכה שמלה חדשה ושהירקן יחכה לתשלום שלו עד לחודש הבא? ואולי גם מוכרת הבגדים והירקן יקבלו רק 5 ש"ח והשאר ילך לחופשה בקלאב מד, כי גברת לוי אוהבת חופשות, ולא אכפת לה מהירקן וממוכרת הבגדים. מבין את כוונתי? העולם האוטופי אותו אתה רוצה יכול להתקיים רק עם ההנחות האלה יהיו נכונות תמיד: א. אנשים יהיו דוברי אמת ב. אנשים יפעלו לפי אינטרסים כללים-חברתיים ולא יחשבו על עצמם טוב אני הולכת לקרוא את ההודעות בקהילת מחרוזת ואולי אוסיף תגובה אחרי שאקרא שם....

 

[ערן גילה]

לא כ"כ או.קיי. לדעתי.

ההילר שלך מקבל 200 ש"ח לשעת טיפול. כלומר, בשעה אחת הוא מקבל את השכר שמקבל רופא צעיר, על עשר שעות עבודה. לא רע, אני חייב לומר. אולי כדאי להציע לכל הרופאים הקונבנציונאלים שיעשו הסבה לרפואה אלטרנטיבית, ויחסכו לעצמם את המשמרות הארוכות ומהפרכות סביב השעון, העבודה הפיסית הקשה והמאומצת, היחס המזלזל מצד המטופלים ומצד הרשויות... שלא להזכיר את הלימודים המייגעים שהביאו אותם לכך בכלל. נאמר שיש להילר שלך שני מטופלים ביום, שכל אחד מטופל כשעה. ציינת שהוא עובד 6 ימים בשבוע. כלומר, הוא סוגר את החודש עם 10000 ש"ח. בערך. תמורת 60 שעות עבודה בערך, נניח. השכר הממוצע במשק עומד כיום על 6500 ש"ח בערך. שכר המינימום עומד על 3200 בערך. אני חושב ש-200 ש"ח זה בערך הסכום החודשי שמשלמת משפחה בת 4 נפשות על ביטוח בריאות. (לא סגור על זה) בכל מקרה, זה הרבה מאוד כסף. הנה, הסכום שהיית צריכה לשלם לבראשית דומה מאוד (טוב, רק לכרטיס). ובעצמך אמרת שזה הרבה. בקיצור, על סמך מה את קובעת שזה מחיר סביר לשעת טיפול ? לא, לא דיברתי על תימחור לפי היכולת של הלקוח. דיברתי על אמון. על נתינה. על קבלה. המכולתניק השכונתי שלך (לשם הדוגמא

) מכיר אותך. אם תאמרי לו : "לא קיבלתי משכורת החודש" - הוא לא ימכור לך בהקפה ? אם תאמרי לו "יעקב, אין לי אוכל לילדים" הוא לא יתן לך מצרכי מזון ? כל העניין בסחר חליפין, על צורותיו המתקדמות יותר והפשוטות יותר, הוא שברגע שהעברת השירות או המוצר נעשית באופן ישיר בין שני המחליפים, נחסך כסף רב (של תיווך, שיווק וכו´). בנוסף נוצר קשר אנושי בין האנשים הקשורים ביחסי חליפין. הכל עניין של בטחון קהילתי. אם אני יודע שהקהילה תספק את צרכי, איני חושש לספק את צורכי הקהילה. איני "דופק מחיר"; אני אומר לאנשים בדיוק כמה שווה השירות\מוצר שהם מקבלים. כי איני צריך להרוויח. כי איני צריך "כסף מת" בחשבון. כל אימת שאני צריך משהו, אני פונה למישהו בקהילה שיספק אותו. ואני יודע שיספקו לי אותו. כי אני אדם. אנשי הקהילה מתייחסים אלי כאל אדם. הסיבה שבקהילת מחרוזת כל החשבונות גלויים היא, בין השאר, כדי שיוכלו לראות למי יש חשבון לא מאוזן (=בעודף\חסר). אם מישהו נמצא ב"אוברדרפט", עוזרים לו לכסות אותו פשוט ע"י כך שמשתדלים לצרוך ממנו שירותים. עוזרים לו להרגיש שהוא תורם לקהילה. זאת לא אוטופיה. כי לא מדובר כאן על תהליך חברתי עצום וסוחף. כלומר, הלוואי שזה היה ככה. אבל זה לא. ובכל זאת, קיימת דרך ממשית לביצוע רעיונות אלו במציאות. הנתונים נמצאים באתר של מחרוזת, והם מדברים בעד עצמם. קהילת מחרוזת מדברת בעד עצמה. זה קורה כאן. בישראל. שוב, הקושי האמיתי טמון בניכור. אנחנו רגילים לחיות בחברה מנוכרת. אבל יש גם חיים אחרים. בתוכנו, בקרבנו. הקומונה שחייתי בה, למשל. קומונות וקבוצות אחרות שהיינו איתן בקשר. קהילות גדולות וקטנות. הקשר האנושי עושה את ההבדל. אם חבר שלי ישקר לי בקשר ליכולת הכלכלית שלו, אני אסלח לו מראש. כי יש לו כנראה סיבה לשקר. אכפת לו ממני, ובכל זאת הוא מצא לנכון לשקר - אז כנראה שכך עדיף בסיטואציה זו. כל עוד הוא חבר שלי, אני יודע שאין לו כוונות לנצל אותי.

 

[בן טל-שחר]

לדעתי 200 ש"ח לשעת טיפול אצל

ההילר של מיכל זה סכום סביר ביותר. אני מכיר את מיכל - ואני יודע שההילר שלה עושה עבודה מצויינת. פסיכולוג ממוצע לוקח יותר כסף ממנו... ועושה עבודה (מן הסתם) פחות מעמיקה (בלי לזלזל אפילו טיפה!). הילר כמו זה של מיכל עובד על מכלול הגוף והנפש, ברמה הוליסטית. זה משהו בנחשב לכלל לא פשוט בימינו (עדיין), משהו ששום רופא מערבי לא יכול אפילו לחלום עליו עדיין. ובטח שלא פסיכולוג. רוב ההילרים המקצועיים שאני מכיר לוקחים בסביבות 200 ש"ח לשעת טיפול. לא, אין להם וילות ורולס-רוייסים, כי מטבע הדברים יש אנשים שלא יכולים לשלם את הסכומים האלה ואז הם מטפלים בהם בחינם (אם צריך) או בהנחה. אין לי שמץ של ספק שההילר של מיכל נתון ברמה גבוהה של הרמוניה עם כל הסובב אותו ושהוא האדם האחרון שיעשוק מישהו או מישהי. הטיפול שהוא נותן יכול להיות מתומחר בצורות שונות: 100 ש"ח, 600 ש"ח, 1000 ש"ח... השאלה לא כמה הוא שווה (כי הוא שווה "קצת" יותר מ-200 ש"ח), אלא כמה יכולים המטופלים לשלם. ופחות מ-200 ש"ח לשעת טיפול של הילר מקצועי, זה באמת זול מאוד / הנחה משמעותית. זה אפילו גובל בביזיון, לדעתי. לדעתי הסכום הטבעי וההוגן ביותר שההילר של מיכל צריך לקחת הוא משהו בסביבות 300 ש"ח לשעת טיפול. אני מניח שגם הוא חושב כך, אבל שהוא החליט להתחשב ולתת הנחה מראש, מתוך טוב לב (!), בלי להגיד את זה אפילו. זה רק ניחוש, אבל מהכרותי עם עולם זה, אני חושב שהוא מבוסס. אני מכיר גם מטפל סופר-מקצועי שלא לוקח גרוש עבור הטיפולים. הוא מטפל בשילוב של מספר שיטות (ביניהן דיקור, צמחים ועוד), הוא הילר מצויין - וכמו שאמרתי, הוא לא לוקח גרוש!!! אז מה... הוא לא צריך. הוא מומחה למחשבים ועושה כסף טוב, אז הוא פשוט לא צריך עוד כסף. יש הבדל בין שעת-עבודה שהינה חלק מסדרת שעות-עבודה רציפות של שכיר, שמובטחת לו משכורת מסויימת בסוף החודש, לבין שעת-עבודה בודדת של עצמאי, שצריך לקבוע פגישה בשביל אותה שעה ואף לבצע הכנות לפני ואחרי אותה פגישה + לתת שירות נלווה. ההילר של מיכל עבד הרבה יותר זמן מאשר "שעה". מה עם לקבוע איתה? ומה עם ההכנות שלפני? והעבודה שאחרי? והטלפונים? והפגישות עליהן הוא לא גבה תשלום?! גם "סתם" עצמאי שכל מה שהוא יודע לעשות זה לפתוח סתימות בכיור (שזה ידע חשוב ונצרך, אבל פחות נדיר מ"הילינג"), לוקח על הזמן שלו לא פחות מאשר ההילר של מיכל! אבל ההילר של מיכל נותן שירות נדיר מאוד, ברמה גבוהה מאוד! האם זה באמת נראה לך הגיוני שאיש-מחשבים שמטפל לך במחשב ייקח לך 300 ש"ח לשעת עבודה, בעוד שאיש-אנשים (הילר) שמטפל לך במוח ובגוף ובתודעה (ויש לו הרבה יותר אחריות כלפיך) ייקח לך פחות מ-200 ש"ח לשעת עבודה??! הגוף שלך, המוח שלך, התודעה שלך והסנכרוניזציה ביניהם - זה מערכת הרבה יותר יקרה, מורכבת וחשובה. ואדם שיכול לטפל לך במערכת הזאת הוא כל כך... איך להגיד... ובכן, כדאי שהוא יתמסר לתפקידו ויתוגמל אם לא כראוי אז לפחות ב-200 ש"ח לשעת טיפול (+ כל מה שמסביב), שזה אולי לא ממש בדיחה, אבל זה לא מאוד רחוק מלהיות בדיחה...

 

[deep ocean]

יו בן אתה מדהים

מסכימה עם כל מילה ועוד דבר מאז שאני הולכת אליו החיים שלי השתנו ואני לא אומרת את זה סתם החיים שלי השתנו וכמו שבן אמר-הוא עובד על המכלול-גוף ונפש בכלל, כל מה שבן אמר היה נכון לגמרי! בן תודה לך ואם אנחנו מדקדקים על מחיר אז גם לדעתי הוא שווה יותר מ- 200 ש"ח מה הם 200 ש"ח לעומת העזרה שהוא נותן לי? אי אפשר בכלל לתאר במילים את התרומה שלו לחיים שלי וזה לא שאני עושה ממנו אליל פשוט תרומתו לחיי היא בלתי ניתנת לתיאור! יוצאת מהבית אוהבת מיכל

 

[ערן גילה]

דעתי.

בן, אני מסכים אתך, אבל בכל זאת - לא. איך אני אסביר את עצמי ?... - הבעיה היא לא בגובה הסכום, אלא בעובדה שיש סכום. אני שואל שוב מה שציינת בעצמך : איך אפשר לקבוע כמה "שווה" טיפול ? בעיה נוספת : האם ההילר עושה "עבודה" ? ישנם טיפולים בהם המטפל הוא אקטיבי יותר, הן מבחינת הדיאגנוזה והן מבחינת טיפול, וישנם טיפולים בהם המטפל פסיבי, אינטואיטיבי. נניח שאנחנו מדברים על מטפל ברייקי. איזו "עבודה" הוא עושה בעצם ? נשאל עוד משהו. אם ה"ריי" הזה, הוא משהו קוסמי טוב, מדוע צריך להקשות על אדם להינות ממנו (אני רוצה לומר, מדוע צריך להציב תנאים) ? ולדעתי, הפוך : דווקא אדם שבחירתו היא לעבוד כשכיר, כלומר להקדיש את חייו, באופן אינטנסיבי ומודע לריפוי, ולאו דווקא בתנאים שנוחים ומתאימים לו - יש לו הזכויות הרבות ביותר בעיני. בן, גם אם על כל שעת טיפול בפועל ההילר של מיכל עובד שעה נוספת של הכנות, תיאומים, ושיחות - עדיין, בהיקף שעות של משרה מלאה הוא ירוויח יותר מ-16000 ש"ח לחודש. אולי הבעיה המרכזית שלי טמונה בעובדה שההילר לא מקבל גוף ו-"סבבה, תחזור עוד שעה והוא יהיה מוכן", אלא נמצא באינטראקציה אנושית שמטרתה לסייע לאדם. עצם העובדה שהעזרה הזו מתוגמלת בכסף מעליבה בעיני. עצם העובדה שהעזרה הזו מתוגמלת, בעצם, היא מעליבה. תראה, מאסטר וונג שו-צ´יו הנחה את תלמידו מאסטר וונג פו-לאי שלא להתפרנס מהוראת אמנויות לחימה. עד כמה שאני מבין, השיקול היה : להפריד בין "קודש" ל"חול". שהצורך הקיומי בכסף, לא יסופק דרך האמנויות, כדי להשאיר אותן בלתי תלויות. כדי לזכור שהידע והתרגול הזה, על כל המשמעויות הפנימיות והתוצאות הנובעות ממנו, ערכו לא יסולא בפז. הילר לא נתפס בעיני כאיש מקצוע. כדאי מאוד שהוא יהיה מקצועי, כמובן, אבל בעיני אין קשר בין דאגה לשלומם הרוחני והפיסי, ולמעשה לאושרם של אנשים, לבין התמקצעות כלשהי. חיבור מעיין זה, של "טכנאות" לשם "פרנסה" עם הנושא אולי החשוב ביותר בקיום האנושי (עבור הבודהיסטים, זהו אכן מרכז הכובד של החיים), גורם לי לחוש בחילול קודש. בעיני, רופא (לא פרטי) מקבל כאילו "דמי קיום". הוא מקבל תמיכה מהציבור תמורת השירות שהוא נותן. והציבור מודע לכך שהשירות הזה הוא אורח חיים. החברה מקציבה X ש"ח כשכר לרופא על פעילותו, מבלי להתעכב על הפרטים - בכמה אנשים טיפל, באילו מצבים, כמה הם שיגעו אותו וכמה הוא התייחס אליהם בסבלנות כשהציקו בפלאפון בלילה (מה, ולרופאים לא עושים את זה ?). ההילר שלנו מקבל את תמיכתו באופן ישיר מהמטופלים שלו. הוא תלוי בהם לפרנסתו. הדבר פשוט מפחיד אותי. הפונקציונליות שלו מטרידה אותי. נ.ב. כבר שאלתי אותך, אבל לא זכיתי לתשובה : אתה מכיר אולי מורה טוב\ה להילינג ?

 

[בן טל-שחר]

היי, ערן!

דווקא עניתי לך היום בצהריים, באיחור מה... ולגבי דעתך, אני בהחלט מבין אותה. ואני מבין למה כתבת שאתה "מסכים - אבל בכל זאת - לא". כן, מבין בהחלט. וכן, קשה להסביר את זה... אני הייתי אולי מסכם את זה כך: שתי הגישות לגיטימיות ולאו דווקא סותרות. אם מטפל החליט שהוא לוקח כסף עבור טיפול, שייקח. ואם מטפל החליט שהוא לוקח כסף עבור טיפול, שלא ייקח. בשני המקרים יש כאן החלטה כפולה: 1. של המטפל, שצריך להבין את ההשלכות של החלטתו; 2. של המטופל, שצריך להבין את ההשלכות של החלטתו. בעיניי כסף איננו דבר מלוכלך. זוהי בסך הכל שיטת תרגום של מה שנתתי לזולתי, לדברים שאני אמור לקבל. ז"א, נניח שאני רוצה לקנות לעצמי ארוחת צהריים. אז אני ניגש למסעדה. ושם, איך הם יידעו שתרמתי את חלקי לחברה? איך אני אמיר את השיעורים שנתתי היום בארוחה טובה? פשוט מאוד: הכסף שבכיסי הוא אמצעי ההמרה הזה... ואם לא תיתן לי כסף בתום השיעור או הטיפול, אז איך אני אוכל להשתמש בעזרה שנתתי לך, לצורך קבלת עזרה עבור עצמי, מנותני שירותים אחרים?

 

[Jerald_Admonds]

ו..

כשאני בא וגונב כסף ממישהו אחר, ונותן אותו למוכר טלוויזיה.. ככה הוא יכול לדעת שתרמתי לחברה. ומגיע לי טלוויזיה חדשה.. מת על התיאורים שלך בן! באהבה, שי.

 

[מיתר נדיר]

אויש, באמת.

ואם היית גונב את הטלוויזיה ונותן אותה בסחר חליפין בלי שום כסף, זה היה בסדר? באמת. הכסף הוא אמצעי נוח שמאפשר לנו השוואה של שירותים שונים ותכנון לטווח ארוך. כל הרוע שקיים בחברה האנושית יהיה שם גם אם הכסף ייעלם. רק שיהיה כל כך הרבה ברדק שאולי יהיה יותר קשה לראות אותו.

 

[רוח מדבר]

ועוד נקודה קטנה למחשבה

היות שאנו חיים בעולם מערבי - ולא עולם המזרח שבו כל הגישה שונה. לפעמים התשלום הינו חלק מתהליך הריפוי!! היות שרב האנשים המערביים חושבים על דברים בערך כספי. ולפי המחשבה הזו ככל שדבר יותר יקר כך מן הסתם הוא אמור להיות יותר שווה. (נכון, המחשבה הזו לא תמיד נכונה - אבל מה לעשות כך נוהגת החברה המערבית המתועשת) ועוד דבר אחד שאנשים אלו אומרים לעצמם הוא: "שילמתי 200$ על הטיפול, and by god אני ארוויח ממנו משהו!" אני מכיר מטפל מארה"ב אשר גובא לא לפי שעה כי אם לפי שינוי. והשכר המינימלי שלו לשעת טיפול הינו 10,000 דולר. הוא אומר שכאשר אדם הצליח לאסוף כל כך הרבה כסף בשביל שעה אחת הוא יכריח את עצמו להפיק מזה משהו!! ( לאותו מטפל יש הצלחה כבירה בתחומו) רוח

 

[Jerald_Admonds]

יש נקודה בדברי הבחור..

אבל עדיין, מה אם אני אוהב את מה שאני קונה? גם אם המוכרים הם לא נחמדים? לכיף אין מחיר.. בכל אופן אהבתי את הקטע של סחר חליפין, תמיד הייתי בעד זה. כל כך מזכיר לי את ´לעולם לא עולם´ של ניל גיימן.. רק תתרחקו מאנשי הביבים!!! באהבה שי.

 

[Dosser]

היי ערן ../images/Emo66.gif

קראתי את דברייך וברוחם עלה בי רגש של הזדהות. כמו שאמרה Deep Ocean , זה יפה אך נדרש שיתוף פעולה, או רמה אחידה של מודעות לנושא. אבל אני רוצה להתייחס לעניין של הניו אייג´ - שהוא נושא מרתק בפני עצמו. קצת עליי, שיהיה לך את הרקע - רייקי 2 , חובב של פילוסופיה ומיסטיקה...כל יום חי את השאלות הבסיסיות של החיים, ואוהב אותם מאד. כתבתי פעם משהו ספציפי על רייקי וכסף בפורום אחר, הנה קישור אם בא לך. למרות שהיו-אייג´ לא חסר חסרונות הוא מציג ידע חדש לחלוטין בפני החברה המודרנית של היום. האחד היא תחילתה של מחשבת גלובליזציה כנה, כלומר מתחילים ניצוצות של אחריות גלובלית לכדור הארץ ולכל תושביו, ללא קשר לשייכותם האתנית או הלאומית. פתע מתחילים להפנים כי החברה המודרנית מערבית עשירה ושבעה על חשבון מדינות חלשות אחרות, ולא שהפכו להם מדושנים מכוח חוכמתם ודרך חייהם. השני היא חדירתה של הבנה כי המדע והטכנולוגיה מייצגים השקפות עולם מסוימות שיש בהן חסרים וחסכים, ואלה מתפרצים החוצה כעת ומתממשים בכל המודעות לאנרגיות, לאהבה ולסובלנות. המפתח בניו אייג´ הוא הסובלנות, כל תורה רוחנית עתיקה כחדשה מדגישה את עקרון הסובלנות והקבלה כאבן יסוד וכמדרגה נפשית \ רוחנית שיש ליישם אותה ולתרגל אותה. מבחינתי זה המסר העולה מכל התורות של הניו אייג´ למיניהן - ולאט לאט, בקצב האיטי של שינויים חברתיים - אני מאמין שיש סיכוי מצויין שה"מסה הקריטית" תתצטבר ותניב תוצאות בעתיד. בעיית הכסף והרוח היא בעייה מערבית בלבד, היא אינה קיימת בהודו או טיבט, ואפילו לא בתוך קהילות דתיות יהודיות או נוצריות (כתבתי זאת במאמר אבל נראה לי חשוב בכל זאת ). אם נסתכל על ה"זיוף" שבפסטיבלים כתהליך התפתחות אולי נצליח לגלות יותר סובלנות גם לתופעות לא נעימות כפי שתיארת. ודבר אחרון, לקבל טיפול של רייקי, או שיאצו או כל דבר אחר, שווה אלף מילים. אדם שמגיע לפסטיבל זוכה לחוות את החוויה הנעימה והמשחררת הזו, בלי קשר להופעות ולתלבושות (או העירום). כמה טוב שכה קל לקבל ולהכיר בצורה חוויתית אמיתית חלק מעשי מכל התורות הרוחניות הנפוצות כיום. משם, כל אחד יכול להמשיך אם ירצה, אך בטוח ידלקו אצלו נורות חדשות כאשר יקרא, ישמע, ידבר - על ניו אייג´ או על אנרגיה. אור לך ידידי - נשמע מעניין סחר חליפין במיוחד כאשר הבורסות נופלות

 

[Jerald_Admonds]

הצתרפתי לרשימת סחר החליפין

אבל לא לקהילה.. כי אין לי עשרים שקל לרפואה. כבר חודש שלם שיש לי רק שקל אחד על השולחן בחדר, וחוצמזה שום כסף!! אני חושב שהקטע הזה של סחר חליפין זה פצצה! ותמיד אחלה כשאפשר לקנות אוכל לשבוע, אחרי טיפול אחד באנרגיות שיטת החרוזים... או לפחות לספק שרותים מאגיים תמורת הסעות למרכז.וקבלת שיעורי קונג פו עבור לימודים של עבודה עם אנרגיות. באהבה, שי שמחכה כבר לאיש הראשון שירצה לעשות איתו סחר חליפין!

 

[ellii]

שי ..ועכשיו בשיא הרצינות...למה שלא

תעבור איזה קורס מדופלם שעיקר תפקידו יהיה לתלות תעודה על הקיר ותתחיל לקבל כסף בעד יכולותיך וידיעותיך שיכולות לעזור לכה הרבה אנשים... למה שלא יהיה לך כסף שיעזור לך להגשים את עצמך בכל המובנים?! למה שלא תשתכר גם בתקופת שירותך בצבא?! אני רק מנסה לגרום לך להיות מודע לכוח האדיר שבידך....אין לי ספק שהידע הכללי שלך במיסטיקה עובר את הידע של רוב העוסקים בענין.

 

[מיתר נדיר]

אלי, אכפת לך

לא להדיח קטינים לדבר עבירה? אסור לחייל לעבוד ולקבל כסף בזמן הצבא, אלא אם כן יש לו אישור מיוחד. יכול להיות שבימינו הם יותר ליברליים בחלוקת האישורים האלה, אבל זה עדיין החוק.

 

[Jerald_Admonds]

יא אלי תודה!! ../images/Emo9.gif

אבל אני מכיר אנשים שהם חכמים וטובים ממני.. ותאמין לי שאנשים לא ממהרים להוציא כסף מהארנק ולתת אותו לצוציק שכמותי.. אם יש לך רעיונות, הערות, או הארות בנושא.. אל תהסס לומר ! ושוב תודה!! חחח *מסמיק* אגב! יש לי עוד שנה עד הגיוס, אפילו לצו ראשון עדיין לא הגעתי.. באהבה,שי.

 

[ellii]

ג´רלד...אהממ...זה מאוד פשוט....../images/Emo13.gif

א)תבחר במה אתה רוצה להתמחות בשלב הראשון ב) לך תלמד ועדיף שתתחיל בחודש חדשיים הקרובים (קורס שתוכל לסיים תוך חדשיים שלשה ברך לכל היותר). ג)בקש מאנשים בעלי השפעה שימליצו עליך(בן למשל

) ד)ברר היטב היטב מה עליך לומר ואיך עליך להתנהג בשלבי גיוסך על מנת להשיג רשיון עבודה תוך כדי שירות. ה) תתחיל לעבוד חינם או בשכר נמוך בהתמחות הספציפית,וככל שתקצור הצלחות יגבר בטחונך העצמי,וסביר שאנשים מרוצים ימליצו לאחרים.... והכי חשוב תחליט כבר עכשיו שאתה באמת רוצה לעשות את כל זה ותריץ את זה במוח כך שיחדור אל התת מודע...אומרים שהוא(התת מודע) מסדר כבר בכל על הצד הטוב ביותר...נותר לי רק לאחל לך

 

[Jerald_Admonds]

טוף שמע..

אבא שלי הוא אחד מהמטפלים ההוליסטים הטובים בארץ..(הוא צנוע, אני לא) אם הוא ייתן לי תעודה, למרות שאין לו סמכות לכך זה יחשב? ותודה על הבהצלחה! באהבה, שי הנווד שלא רוצה בעצם כל כך כסף..