אריאנה מלמד-פרסומת שלילית

[KallaGLP]

רופא שאינו עושה את עבודתו נאמנה זו שערוריה שיש לטפל בה.

יחד עם זאת, אני חושבת שכשמשהו נראה לא בסדר עם הילד או שהאינטואיציה שלנו אומרת שיש בעיה, אסור להתעלם מזה בלי קשר לדברי הרופא. כשרואים את הילד אפשר להתרשם מדברים רבים, כגון מידת חיוניות והתפתחות יחסית לגילו, האופן שבו הוא מגיב לסביבה, רמת התפקוד שלו ועוד. בדקנו היטב את התחושות שלנו כשתיקשרנו עם הילדה במהלך הביקורים הראשונים בבית הילדים והייתה לנו הרגשה מאוד טובה לגבי כל התחומים האלה. זה היה לא פחות חשוב מדברי הרופא ותוצאות הבדיקות השונות. לעומת זאת, היה איתנו זוג שהייתה להם הרגשה לא טובה ביחס לילד שהציעו להם והם סירבו לאמצו, ואימצו ילד אחר במקום.

 

[KallaGLP]

במצב כזה לא דופקים חשבון לאף אחד

ונותנים כל בדל מידע. אף פעם אי אפשר לדעת מתי פיסת מידע כלשהי יכולה להיות רלוונטית. הסגנון שלה אינו לרוחי בימים כתיקונם, אך במצב כזה איך אפשר בכלל לשפוט?

 

[KallaGLP]

ובאשר לפורום - לא מפתיע.

יש מעט מאוד אימוצים בימים אלה, ילדים רבים גדלו ולא ניתן לדון בענייניהם בחופשיות בפורום בגלל שמירה על פרטיותם או שלמען האמת אין ממש על מה לדון כי הם פשוט מתבגרים כמו כל ילד רגיל אחר. אני, למשל, הפסקתי די לגמרי להשתתף בפורומי הורים מאז שכל ילדיי גדלו (הקטנה בעוד שבועיים בת 11), וזאת על אף שכשהיו קטנים שרצתי בהם. כאן אני משתתפת עוד יחסית הרבה, אך החיים שלנו כל כך רחוקים מכל עניין האימוץ כרגע שפרט ללבדוק מה העניינים פה מדי פעם הוא אינו מעסיק אותי. מה גם שבכל הפורומים בתפוז יש האטה בגלל ריבוי של פלטפורמות אחרות, כולל פייסבוק. אישית, לא מתחברת לפייסבוק בכלל, נמצאת שם כי אני חייבת בעניינים מקצועיים, שאינם קשורים לחיי האישיים. אין מצב שאפרסם שם משהו אישי. אבל רוב האנשים נהנים מהממשק ומכך שיש קבוצות סגורות שאפשר לכתוב בהן וממיידיות האינטראקציה. אבל לי יש מעט מאוד חברים בפייסבוק ובכל זאת ממש מעצבנת כמות הזבל שאני רואה כל פעם על הקיר שלי. אין לי מושג איך אנשים עם הרבה חברים משתלטים על זה או סובלים את זה. לכן אני עדיין כאן.

 

[זואילי]

העיקר שהיא נמצאה

לא קראתי בשום מקום על מה היה כשמצאו את הילדות, אבל חברות עדכנו אותי ונשמתי לרווחה בשביל אריאנה.
אני אישית מעריכה מאוד את אריאנה מלמד וליבי עליה על מה שהיא עוברת ועברה בחייה. אני יכולה רק לשלוח לה חיזוקים ממרחק ובלי להכירה בכלל.
אין לי בעייה עם השפה שלה, אין לי בעייה עם הבוטות, אין לי בעייה עם זה שהיא לא מכבסת מילים, לא מתחבאת ולא מתביישת. (דווקא עם כל אלה אני אפילו מזדהה) היא אישה גדולה מהחיים לדעתי. רק שהחיים לא ממש מחייכים אליה.
בתה נעלמה. פחד אלוהים שאפילו לדמיין אותו קשה לי.
אז היא תיארה איך שתיארה. למי שעוקב אחרי מה שהיא כותבת - יודע שזו רק האמת.
אין בזה שום קשר למה שקורה אצלי בבית או בבתים אחרים. אז לדעתי - הדבר החשוב כאן בכל הסיפור הזה, הוא שזה נגמר במציאת הילדות. וכולי תקווה שזה לא יקרה להם שוב.

 

[אבי351]

וזה הכי חשוב שנמצאה