תודה על ההשקעה, יקירי + נצל"ש קטן:}
[משהו שקשור בסופו של דבר, גם אל ההודעה אליה הגבתי. אבל למען האמת... יותר פריקה מאשר תגובה] 6 שנים שאני חווה את אותה הבעיה, אותה השגרה למען האמת. סיוטים. הסיוטים שלי התחילו בגיל 12 בערך, סיוטים שגרתיים בהם זומבים רודפים אחריי או שאני נופלת וכדומה. עם השנים הרגשות שחוויתי בסיוטים התעצמו. בשלב מסויים הגיעו יצורים מבחילים, וגם אותו איש-צללים בברדס הכחול שמשום-מה ניהנה להתגרות בי [הוא מופיע הרבה בסיוטים שלי. במיוחד לאחרונה]. עם השנים זה התדרדר לסיוטים בהם אני צופה מהצד במוות של אנשים שאני אוהבת בדרכים יצירתיות :} ואז זה התפתח לסיוטים בהם נשלחים אליי גלים עצומים של כאב או פחד, או כל גל רגש שלילי אחר [לרוב שלילי] כיום, הרגשות שאני חווה בחלום הן רגשות שקשה לי מאוד לתאר במילים... הפחד לדוגמה, משתווה לצפיה ביצורים המתענגים בבשרם ובדמם אחד של השני, כאשר אני שומעת את רינת הכאב באוזניי, מריחה את ריח הדם והריקבון של גופם המת... החלומות שלי צלולים, אני מסוגלת לשלוט ברוב, וזוכרת המון פרטים מהסיוטים. אבל איכשהו, עם כל הזוועות, הפחד והכאב... אני בוחרת להישאר בתוך החלום. משהו מחזיק אותי שם. משהו לא מאפשר לי ללכת. בדרך כלל כשאני כן משתחררת מסיוט, הוא קם לחיים -_- [וזה משהו שקורה רק בחצי שנה האחרונה] קם לחיים, לעזאזל!... אני גם רואה את אותן הדמויות מהסיוט נעלמות בהדרגה לנגד עיניי כשאני ערה! אני כותבת וכותבת וכותבת, ונדמה שאיבדתי את כיוון החשיבה שלי כבר מזמן... להירדם לא הצלחתי, סיוט נוסף הקיץ אותי משנתי זה עתה, והייתי חייבת לפנות לעזרה. כלשהי. מה אני אמורה לעשות? ניסיתי להשתמש ליל אמש בתרגיל ש- Swicca כתב, אבל... אני לא באמת מבינה דבר או חצי דבר במאגיה, ואני בספק גדול מאוד אם ביצעתי את זה נכון. אני רוצה לנוח, אני רוצה לישון... }: מגיע לי, אחריי 6 שנים של סבל... עיצות? עזרות? רעיונות לשיפור המצב, בבקשה? סליחה על החפירה, אר... אני סתם נסערת :} זה יעבור.