אני מניח
שרבים מין המגיבים לא זכו לראות את מרקס רוכב (וגם לא ראו יותר מדי קטעי וידאו מהעבר). זה נחמד להסתמך על סטטיסטיקות יבשות או על דברים שנכתבו על ידי פרשנים למינהם. אפשר באותו האופן לנתח סטט' ולגלות שצ'מברלין היה כדורסלן גדול מג'ורדן, אך כמו שם גם כאן השלם שונה (בכוונה אני לא מצביע על כיוון), מסכום חלקיו. הספורט התחרותי כולו השתנה עם השנים וגם תחום רכיבת האופניים, והטור דה פראנס בתוכו, לא נבדלים בעניין זה. קשה מאוד לנתח מי גדול ממי אך קל מאוד לראות שגם בטור הזה יכל אמרסטרונג לנצח גם בהפשר של 20 דקות לו רק רצה. נראה גם שהוא יכל לנצח כל קטע נתון. לפחות בשלב זה הוא סדר גודל מעל כל הרוכבים בני דורו (ואם תנתחו את הרכיבה של אולריך תגלו שהוא היה טוב בהרבה משנה שעברה ביחס לעצמו). אגדה? זה כבר עניין סוביקטיבי. מבחינתי, ספורטאי שמצליח לרגש אותי ברמות כאלו ולהגשים כל תסריט שכאילו נכתב עבורו הוא סוג של אגדה. אז אולי אני משוחד, אבל אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ומבחינת מה ש***עיני ראו*** הוא הגדול מכולם במכלול של ספורטאי/רוכב/אישיות/נסיבות חיים. כמו שמישהו כתב כאן לפני, זה לא משהו אוביקטיבי. בעיני מישהו אחד , שחקן שקלע בעונה ממוצע של 32 נקודות לעונה אבל לא לקח טבעת בחייו עשוי להיות הMVP, ובעיני אחר דווקא שחקן שקלע הרבה פחות אבל עשה את הדברים הגדולים במMONEY TIME והביא את הקבוצה עד הסוף הוא הגדול מכולם. גם ברכיבה אפשר למדוד על פי כמות זכיות בתחרות מסוימת/בתחרויות רבות/ההפרשים/התחרות מול רוכבים אחרים/האמצעים העומדים לרשותו/החיוך היפה של הרוכב וכו'. קיצור, מה זה בעצם חשוב? למה להרוס למי שבעיניו הוא הגדול מכולם? אתם לא זוכרים את הילדות? אגדות זה כייף חיים משוגעים!
יום מקסים לכולם, ומי יתן והרוח תנשוב בפניכם גם בעליות.