והפתרון:
איך אנחנו רואים תלת מימד בעולם האמיתי? בזכות זה שיש לנו שתי עיניים. החזיקו אצבע מולכם, עצמו עין אחת ואז פתחו אותה ועצמו את השניה - האצבע כאילו זזה. זה בגלל שהיא קרובה אלינו, אז הזווית אליה יותר מורגשת.. לעומת מסך המחשב שפחות משתנה כשעוצמים כל פעם עיניים. אם תסתכלו על נוף רחוק ותעצמו כל פעם עין אחרת בקושי תרגישו הבדל בין התמונות. תמונה תלת מימדית (אוטוסטריאוגרמה) מחקה את זה. גם משקפי תלת מימד, אגב (הם מראים לכל עין תמונה שונה) בתמונה יש לנו תבנית שחוזרת על עצמה. כשאנחנו עושים את פעולת הכאילו-פזילה, אנחנו רואים שתים מהתבניות האלו מתאחדות - כלומר, אם יש לנו תמונה של "XO" ואנחנו מנסים להסתכל עליה כמו על תמונת תלת מימד, נראה O עם X בתוכו. בואו נחליף את O בתבנית התמונה שלנו כמו שהיא נראית מזווית עין ימין. בואו נחליף את X בתבנית התמונה שלנו כמו שהיא נראית מזווית עין שמאל. קיבלנו .. שבנקודת המפגש עין ימין שלנו רואה את תמונת זווית עין ימין, ועין שמאל רואה את תמונת זווית עין שמאל. העיניים שלנו חושבות שהן מסתכלות על עצם תלת מימדי! ואדם: איך שמסתכלים על זה: (לפחות אנסה להסביר) קח נייר חלק, צייר עליו שני Xים די קרובים (נניח רוחב אצבע זה מזה אפילו). תחזיק אותו מולך ושים יד אחת מאחורי הדף. דמיין שהדף שקוף (ראיית רנטגן!), נסה להסתכל על היד שמאחורי הדף, להתמקד בה. (אם זה לא הולך תתחיל עם סימונים על חלון, כי חלון באמת שקוף) מתישהו תשים לב שכל X התפצל לך לשניים כי הפוקוס שלך לא על האיקסים. הגענו לפה? יש? שים לב שזאת לא פזילה, אגב! זאת פעולה הפוכה, בערך. אז עכשיו צריך לשנות את רמת המאמץ כך שההתפצלות השמאלית של האיקס הימני תתאחד עם ההתפצלות הימנית של האיקס השמאלי (שיט, סיבכתי את המשפט הזה. נו, ההתפצלויות זזות אחת לעבר השניה אז שיתאחדו). כשהם מתאחדים, העין ננעלת על זה ואתה רואה שלושה איקסים. נו ברור, השניים התפצלו לארבעה ואז היה לנו "זיווג מעורב" בין שני פיצולים. אם הגעת עד לכאן והצלחת, ברכותי - אתה יודע להסתכל על תמונות תלת מימדיות. עכשיו את אותו טריק תעשה על תמונה תלת מימדית קלה (תמונה שאתה רואה שהתבניות בה צפופות). הפעמים הראשונות מסובכות, אחרי זה זה נהיה קל יותר. אני אישית למדתי בכתה ח' ומאז רואה אותן ממש, ממש בקלות. נו, כי עברו 60 שנה מאז..