אשמח לאוזן קשבת ... מבולבל

[לילי ריצקר]

שלום וחג שמח

תראה לגבי מה שכולם אומרים אני חושבת שלפעמים שזה בא מקנאה או מכוונת נסתרות שלא תמיד באות מכיוון חיובי
הדבר הכי חשוב כאן שאתה תדע מה אתה רוצה! לדעתי 4 שנים זה מספיק זמן להיות יחד ולגור יחד ולהחליט ולא לסחוב את הזמן ולבזבז זמן לבחורה. אני לא יודעת אם אתם מתאימים יכול להיות שאתה לא יודע באמת מה אתה רוצה מעצמך ומימנה!
אתה צריך להבין שאין אישה מושלמת כמו שאין גבר מושלם, מה שחמור ולא טוב לפני החתונה רק יחמיר אחרי החתונה. אם יש משהו שאתה לא יכול לחיות ולהשלים איתו בקשר איתה או בה אז גם אחרי החתונה לא תוכל. עשה לך רשימה של דברים שאתה מת עליהם בה ועשה לך רשימה של דברים שאתה היית מוותר בה . אם היתרונות עולים על החסרונות זאת נקודה למחשבה כמובן. אני לא מבינה למה עד עכשיו לא גרתם יחד היה לכם מספיק זמן ואני גם חושבת שמי שנפרד לא חוזר אחורה מה שלא היה טוב אז לא יהיה טוב עכשיו...
אתה צריך לחשוב מה אתה מחפש ורוצה לעצמך אם אתה רוצה אישה כנועה או פחות חכמה ודעתית או שאתה רוצה מישהי דעתנית וחכמה ולא כנועה תחשוב היטב.
ברור שאחרי 4 שנים היא תצפה לחתונה מה היא צריכה לתת לך עוד 4 שנים בשביל לבזבז לה את השנים הכי יפות?
אני כועסת קצת הרבה על גברים לא החלטיים שמבזבזים את הזמן לנשים יש כאלה שמורחים מורחים בסוף נפרדים מוצאים מישהי אחרת שתוך שנה מתחתנים איתה והבחורה ביזבזה זמן... המטרה שלי היא לא לשפוט אותך כאן אלא להעיר אותך שאולי אתה לא בטוח שזאת האחת... ואני חושבת שאנחנו כן יודעים אם זה האחד או האחת אחריי שנה לפחות!! בגילאים האלה כבר אמורים לדעת.
מאחלת לך חג שמח ושתעשה בחירה נכונה רק אל תשבור את הלב לבחורה ותבזבז את הזמן שלה

 

[להשתגע ביחד]

עדיף שתקח לעצמך זמן להחליט אם כן או אם לא

כי מה שאתה רואה עכשיו זה הכי טוב שיהיה לך איי פעם.
אחרי הנישואים יש רק דעיכה מסויימת אחרי מספר שנות נישואים ודעיכה הרבה יותר מאסבית שאפשר לחזות מראש כשנולדים הילדים.
ועוד רעיון שלקוח מהסתכלות על הרבה זוגות. הרבה אנשים מתחתנים, מרגישים שזה לא זה, בכל זאת ממשיכים ועושים ילד ועוד ילד ואז מתגרשים. אני טוענת שאם אתה מאוהב בבחורה וחושב שזה "זה", וגם מתחתן איתה אבל אז מרגיש שדברים לא זורמים כמו שרצית, אז גם אז אפשר להפרד אז. ולא חייבים לעשות ילדים כדי להיות בטוחים שזה לא זה.
&nbsp
&nbsp

 

[spider women2]

מהצד שלה...

שלום אני בת 26 ובן הזוג שלי בן 30. ביחד כבר 4 וחצי שנים לא נשואים. אני איתו מגיל 21 ותמיד היו עליות ומורדות. רגעים קטנים של אושר אבל אף פעם לא מושלם. אני תמיד רציתי משהו והוא ראה אחרת. בסביבות גיל 24 הרגשתי שזה הזמן שנעבור לגור יחד. שנינו אוהבים כיף לנו ביחד. אין סיבה שלא. מעבר לזה שאנחנו גם גרים בערים שונות (רמת גן-שוהם) והנסיעות והמרחק לא קלים. אך לפתע ראיתי סימנים של חששות. הוא אמר לי שהוא לא בשל שזה לא הזמן. הרגשתי באיזה שהוא מקום שהוא דוחה אותי ואפילו נלחץ מהסיטואציה. יש לציין שאני בחורה עצמאית, יש לי עסק ואני באמצע תואר ראשון. אני בן אדם לא תלותי ולא "דביק" (אנחנו היינו מתראים בין 3-2 בשבוע לפעמים גם פעם אחת.) במשך כמעט 5 שנים.

עברו שנתיים... שנתיים שבניהם הייתה פרידה של כחצי שנה. המשכתי הלאה. אבל הוא צץ משום מקום והתחנן שנחזור. אמר שהתשנה שנתקדם בקשר ונעבור לגור. אחרי מהמורות בדרך רק עכשיו אנחנו אמורים לעבור לגור ביחד. אני כבר בשלה לחתונה. אני בת 26 ואני רוצה כבר להתחתן בקרוב ולאחר מכן גם להביא ילדים. אני לא לחוצה מזמן אלא מהבזבוז זמן, יש לי חבר שאנחנו כמעט 5 שנים ביחד ואני הבנתי שהוא האחד כבר מהשנה הראשונה.
אני מרגישה שהוא לא בשל. אין לי הרגשה שאני האחת שלו. ואני כבר בספק אם הוא האחד שלי אחרי כל ההיסוסים שלו. שום דבר לא בטוח ואני לא אוהבת להיות עלה נידף ברוח. הוא כל הזמן חוזר ואומר קודם כל נעבור לגור ביחד ואז נראה. אני לא יודע מה יהיה. אני מרגישה ששוב הוא דוחה אותי. שוב הוא לא בשל ובקצב שלו אני יגיע במהרה לגיל 30 אבודה בתהיות לגבי גורלי.
האם אני סתם מחכה?

אבודה......אבל מוכנה לעשות את הצעד הנכון לכאן או לכאן.