הפעם לא בגוף שלישי
יש משהו קטנוני בתגובתך, גם בעצם התגובה וגם בהמשך הדיון עליה. , אבל אם זה מה שמתאים אפשר להמשיך. לא, הדוגמא אינה מתאימה, להיות דתי זה לא דבר חריג ולא דבר שונה, ברוב המקרים והידיעה של ילד, לא בגיל של בנותיי אלא בשלב קצת יותר מאוחר, שיש לו בחירה, ואם המצב לא מתאים לו הוא יכול לשנות אותו, נותנת לבחירה החריגה, פחות או יותר של ההורים, מימד אחר. אני לא מתחרטת שבחרתי בדרך שבחרתי, בנותיי גדלות במושב וכולם יודעים שאין להן אבא וזמן קצר יחסית אחרי לידתה של הגדולה, זה כבר לא היה הנושא החם במכולת ובבריכה. ואם כל זאת אני גדלתי עם אבא שהיה לו ועדין יש לו מקום מאד משמעותי בחיי ובשל החלטה אנוכית שלי, להן לא יהיה.