אשמח לקבל הסבר לזה

[ספר יקר]

אשמח לקבל הסבר לזה

שאני יושב באוטובוס, שקוע במחשבות, ומבלי להתכוון ולשים לב בכלל, באופן אוטומטי: מסובב ראשי לאחור במהירות ומגלה כי אדם נועץ בי מבט. קורה בסיטואציות אחרות מלבד באוטובוס. דוגמא נוספת: אני יושב במשרד עסוק במחשב/בלקוח שהגיע, מסיט מבט באופן אוטומטי ומגלה שתינוקת של לקוחה שמטופלת ע"י העובדת שיושבת במחשב לידי במשרד- נועצת בי מבט. גם כשנועצים מבט בהשתקפות שלי בלוח הפלסטיק שיש באוטבוסים בין דלת האוטובוס האחורית למושב שקרוב אליה-אני חש בכך. גם כשנועצים בי מבט מבעד למשקפי שמש. גם נעיצת מבט במרחק גדול מאד ממני מביאה לאפקט של הרמת מבט אוטומטית שלי למקור נועץ המבט. אם אני זוכר נכון - ארע גם עם חתולה שנעצה בי מבט. איזה כוח בדיוק יש למבט? תודה.

 

[רוקד עם שבלולים]

מבט איננו "משדר".

הראייה היא קליטה של קרני אור מהסביבה. אם אתה נועץ מבט בחפץ כלשהו אתה לא משפיע עליו. הסיבה שבגללה אנשים יכולים לעתים לחוש במבטים היא שאנחנו רגישים מאד לאינדיקציות שמעידות שמסתכלים עלינו. כל מיני תנועות זעירות, שינויים בתאורה וקולות שהעיניים והאוזניים שלנו קולטות בשולי שדה הראייה שלנו ולא מגיעות בכלל למודעות, בכל זאת משדרות למוח שלנו שיש מצב שמישהו מסתכל עלינו. אנחנו חושבים שאנחנו רואים רק דברים מסויימים ושהעיניים שלנו מרוכזות בדבר אחד. למעשה אנחנו מבצעים המון תנועות עם הראש ובמיוחד עם העיניים, וקולטים המון מידע שאנחנו "מסננים" לפני שהוא מגיע למרכזי העיבוד המודעים -אבל חלק ממנו משמש גם לצרכים של זיהוי תנועה ואיום. אם תחשוב על זה, מנגנון רגיש מאד שמזהה מתי מתצפתים עליך הוא דבר יעיל מאד בהתחמקות מטורפים, ולכן לא פלא שפיתחנו אותו במהלך האבולוציה.

 

[ספר יקר]

לא. זאת טעות.

השותף שלי במשרד גילה את הרגישות שלי למבטים, ו (כמו גם רבים ממסגרות העבר שהייתי בהן) הוא החל להסתכל עלי בכל מיני דרכי הסוואה: בעודו כביכול מסלסל בשערו, כאשר בעצם, האצבעות מהוות חוסם שאמור למנוע ממני לשים לב שהוא מביט בי, ועוד. ובכל זאת שמתי לב. פעם יצאתי להפסקה, והוא יצא אחריי, מבלי שידעתי. התיישבתי על ספספל ברחוב והייתי עסוק בפלאפון ופתאום הרמתי את המבט וראיתי שהוא מחכה לאור ירוק במעבר חצייה, במרחק של 10 מטרים ממני ואת זמן ההמתנה מבלה בנעיצת מבט בי (אף שבכלל הייתי מימנו, ולא מולו, בכיוון הרמזור) מדובר ברחוב הומה בת״א, תנועת מכוניות ואנשים ואורות וקולות והסחות דעת שונות ומשונות, ולא ניתן לומר שהייתה אינדיקציה כלשהי לכך שנעץ בי מבט! דוגמאות דומות רבות יש לי מהשנים האחרונות. אני בהחלט מבין את היתרון האבולוציוני בפיתוח רגישות שכזאת למבטים, אבל לא מבין איך זה מוסבר מדעית...

 

[רוקד עם שבלולים]

אולי תשקול את האפשרות

שאתה שמת לב באיזושהי רמה לתנועות הסלסול בשיער, או לכך שהוא עקב אחריך? או שאתה זוכר רק את הפעמים שבהן הרמת מבט וכן היה שם מישהו, ואילו את הפעמים שבהן הרמת מבט והשותף שלך לא נעץ בך מבט אלא סתם סילסל בשיער או ענה לטלפון או ביצע תנועה כלשהי, וכיוון שאין שום דבר מיוחד בכך שהוא עשה תנועה ואתה הרמת את הראש, המוח שלך שכח מכל העסק תוך שניה, ולכן המקרה הזה לא נכלל אצלך ב"ספירה"? אגב, ניסוי מעניין שאתה יול לעשות הוא לשבת באיזה מקום ולנעוץ מבט באנשים. נעץ מבט במאה-מאתיים אנשים (נגיד עשר שניות בכל פעם) ותראה כמה מהם מרימים את הראש ומביטים בך במהלך עשר השניות הללו. לדעתי ההסבר הכי פשוט הוא שאתה רגיש יותר מהרגיל לגירויים ויזואליים תת-ספיים, ולכן מודע יותר לכך שמביטים בך. אם אתה רוצה לחשוב על הסבר אחר שכולל כל מיני כוחות פיזיקליים שהמדע עוד לא מכיר שעוברים מהעיניים של אדם אחד למוח של אדם שני - אתה מוזמן לנסות.

 

[ספר יקר]

מספר הפעמים בהם הרמתי מבט והוא לא נעץ

(אגב, באף אחת מהפעמים האלו לא מצאתי אותו מסלסל בשיערו) הוא קטן כ״כ בהשוואה למס׳ הפעמים בהם כן מצאתי את מבטו נתון בי, כאשר הפניתי מבטי אליו מבלי משים אפילו. זה לא שמשעמם בזמן העבודה ואני בודק כל היום האם ומי מסתכל עליי. אני מאד עסוק וצריך ריכוז רב בעבודתי כדי שאצליח למלא המשימות, ואטמוספירת העבודה הרגועה מופרעת מדי פעם במבטים שהוא נועץ בי. את הניסוי הזה הציע לי לעשות הפסיכיאטר שלי. כשחזרתי וכשדיווחי לו שמתוך עשרות רבות של אנשים שנעצתי בכל אחד מהם מבט במשך כ-30 שניות (בסיטואציות שונות כגון: אוטובוס, בית כנסת ועוד) - לא הסתובב אפילו אדם אחד, הוא פשוט אמר שמוזר לו. ובכל מקרה, אני לא טוען לייחודיות בנושא. ידוע לי שבאופן כללי יש רגישות אצל אנשים למבטים, שאצלי היא רגישה מאד ביחס לכל מה שאני מכיר, ולא ברור ההסבר מאחורי הדבר. לאור הדוגמא מהרחוב הומה האדם, התחבורה והסחות הדעת, אני נתקשה לקבל את ההסבר של רגישות גבוהה לגירויים ויזואליים תת-ספיים. אני בהחלט נוטה להאמין שההסבר קשור לאנרגיה כלשהי שנפלטת מהאדם שנועץ את המבט ורגישות גבוהה אצלי לאותה אנרגיה. העניין הוא, שאין לי את הכלים המדעיים לאמת את ההשערה.

 

[רוקד עם שבלולים]

אז תבחר בין שתי אפשרויות:

האפשרות הראשונה: שאתה גילית כוח חדש ובלתי ידוע, סוג חדש לגמרי של אנרגיה, שאנשים משום-מה (ובניגוד לכל הגיון אבולוציוני) משדרים דרך איבר כלשהו (איזה?) בצורה לא ידועה אך ורק כשהם נועצים מבט במישהו אחר (לא כשסתם מביטים, אלא רק בנעיצת מבט), ושהשדר הזה מגיע אך ורק לאדם שבו ננעץ המבט (כי אתה לא מזהה כשאנשים נועצים מבט באנשים אחרים בסביבתך. זה רק כשמביטים עליך), ונקלט אצלו באיבר אחר כלשהו. האפשרות השניה: שאולי האינטואיציה שלך עשתה משהו שהוכח אינספור פעמים שאינטואיציות של אנשים עושות כל הזמן, וזה להטעות. איזו מהאפשרויות נראית לך סבירה יותר? לפרטים לגבי אינטואיציות והכוח שלהם להטעות: http://www.amazon.com/Thinking-Fast...=sr_1_1?s=books&ie=UTF8&qid=1325948806&sr=1-1

 

[ספר יקר]

יכול להיות שהאנרגיה הזאת משודרת בכל מבט

רק שבמבט חטוף היא לא מספיק חזקה כדי לעורר את האדם שבו ננעץ המבט. וזה די הגיוני כשהאנרגיה הזו מכוונת אל האדם הזה היא תהיה חזקה יותר בסביבתו, ולכן הגיוני גם שדווקא הוא ולא אחרים - יהיה ער אליה. יש תופעות נוספות שאין להם הסבר אבולוציוני.. הייתי חושב על האופצייה השנייה כסבירה, לולא ניסיון עתיר שנים וסיטואציות שחוויתי בתחום.

 

[רוקד עם שבלולים]

לך על זה

אם תצליח למצוא את הסוג הזה של אנרגיה, שנוגדת את כל מה שהמין האנושי למד במהלך כל ההיסטוריה שלו גם על פיזיקה וגם על ביולוגיה - אתה תהיה אחד האנשים המפורסמים בהיסטוריה האנושית. אני אעקוב מקרוב אחרי התקדמותך. אבל אתה הרי תרגיש את זה לבד.

 

[ספר יקר]

אני לא אמצא.

כי, כאמור, אין לי הכלים המדעיים. אני כן מחפש את האדם שמספיק מטורף להאמין לי ויעזור לי לחקור את הנושא.

 

[רוקד עם שבלולים]

למה שתחפש אותו?

פשוט חכה עד שתרגיש אותו מביט בך מאחור.

 

[ספר יקר]

הוא יחשוב שזה צירוף מקרים חד-פעמי

וימשיך בחייו. צריך מישהו שלפחות ספק קל יקונן בלבו לגבי אמיתות העניין, כך שיהיה מוכן לעקוב אחריי ולבדוק את זה כמה פעמים

 

[רוקד עם שבלולים]

זה הרבה יותר מסובך.

מה שאתה אומר עכשיו שאתה מחפש הוא מישהו שיעשה מבדק סטטיסטי בקשר ליכולת שלך. נניח שתמצא מישהו שיעשה את זה, התוצאות יכולות להראות אחת מהשתיים: או שיש מתאם בין הפעמים שהוא הסתכל והפעמים שחשת בכך, או שאין מתאם בין הדברים. בוא נניח לצורך העניין שבאמת יש מתאם. נניח שאני ואתה עושים את הניסוי הזה לפי כל הכללים הדרושים ומוכיחים מעל לכל ספק סביר שיש מתאם בין להסתכל ולשים לב. יפה. אבל זה לא מה שביקשת מלכתחילה. מה שאתה שאלת הוא "איזה כוח בדיוק יש למבט?". גם אם נגלה התאמה בין המבט לתחושה, לא נוכל לומר מה הסיבה ומה המנגנון. העובדה ששני דברים קשורים סטטיסטית זה בזה איננה הסבר סיבתי. ובאנגלית: correlation does not imply causation. להשוואה: קיים (באמת!) מתאם סטטיסטי בין הרכבת משקפיים ובין אינטיליגנציה גבוהה. אם אנחנו מסתכלים על העובדה (האמיתית) הזו, ועובדים לפי ההגיון שלך, הצעד המתבקש הוא ללכת מיד ולקנות משקפיים, כדי שנהפוך להיות יותר חכמים, כי הרכבת המשקפיים מקרינה קרני חוכמה לתוך המוח... אותו הדבר במקרה שלך: גם אם תוכיח שיש התאמה, זה עדיין רחוק מאד מלענות על השאלה מה גורם להתאמה הזו. והתשובה לשאלה "איזה כוח בדיוק יש למבט?" תזדקק לניסויים מעבדתיים מורכבים, עם מכשירים שימדדו "קרינת מבט" - ואין מכשירים כאלה, כי אף אחד לא יודע מה זו "קרינת מבט" ואיך לעזאזל מודדים אותה. אם כל זה לא מעניין אותך, וכל מה שאתה בעצם רוצה זה אישור אובייקטיבי שיגיד שאתה באמת מיוחד ורגיש לזה שמסתכלים עליך - אז יותר פשוט לכולם שפשוט תחשוב ככה וזהו. אבל אם אתה רוצה להבין מה באמת קורה פה - אז תתכונן לחיים מייגעים מאד.

 

[ספר יקר]

לכן יש צורך באדם עם כלים מדעיים מתאימים.

אני לא יודע מה בדיוק צריך לחפש, אבל אנשים עם ידע פיזיקאי נרחב משלי יוכלו אולי לעזור יותר.

 

[רוקד עם שבלולים]

ואנשים עם כלים מדעיים מתאימים

ייטו להגיד לך שההסבר שאתה מציע מנוגד לכל התפיסה שעומדת בבסיס הכלים המדעיים הללו. בעיה.

 

[ספר יקר]

ההסבר שאני מציע הוא רק אפשרות.

כיוון חשיבה שלפחות נותן בסיס התחלתי לבדוק את הדברים. אני מאמי שאדם עם ידע פיזיקאי נרחב שימצא אמת ברגישות הזו, ידע אילו כלים מדעיים צריך כדי להתחיל לבחון את הנושא, ומשם להתקדם ולהיות יותר ויותר מדוייק.

 

[רוקד עם שבלולים]

לאפשרות כזו קוראים "היפותיזה"

ואדם עם ידע פיזיקל נרחב יגיד לך שההיפותיזה שלך עומדת בסתירה לידע הפיזיקלי הנרחב שלו, ולכן הידע הפיזיקלי הנרחב שלו רק מפריע. הוא יסביר לך גם שאת הכלים המדעיים לבדיקת הנושא אתה תצטרך להמציא בעצמך, כי אתה מנסה למדוד משהו שאף אחד חוץ ממך לא חושב שקיים בכלל.

 

[ספר יקר]

אני לא מנסה למדוד משהו.

כי אני לא יודע מה גורם לי לחוש מבטים של אחרים. אני חושב שמישהו עם ידע פיזיקלי נרחב יוכל להעלות השערות לסיבת הרגישות הזו למבטים, ובהתאם לנסות לחקור באמצעות הכלים המדעיים שברשותו.

 

[רוקד עם שבלולים]

אה....אתה כן.

אם אתה מחפש הסבר מדעי, אתה מחפש משהו מדיד. כל הכלים המדעיים הם כלי מדידה. כולם.

 

[ספר יקר]

מדויק יהיה יותר לומר, שאני לא מחפש למדוד משהו

ספציפי, אלא לתת למי שברשותו הידע המתאים לבחון את הדברים.

 

[רוקד עם שבלולים]

ברשותך, הודעה אחרונה בנושא:

הנקודה שלי היא שה"ידע המתאים" לא קיים. אתה מציע הסבר שרחוק מכל תחום מומחיות מדעי שיש. אני אנסה להסביר את זה כך: נניח שאני מודיע יום אחד שראיתי דרקון יורק אש עשוי זהב מרחף לו בשמיים, וכעת אני מחפש מומחה לפיזיולוגיה של דרקוני זהב יורקי-אש כדי שיסביר לי איך יכול להיות שדרקונים מזהב יורקים אש ועפים. התשובה שאני אשמע מכל אחד זה שאין מומחה כזה, בגלל שאין דבר כזה דרקוני זהב מעופפים יורקי-אש. כדי שמישהו יתייחס ברצינות לשאלה שלי, אני קודם צריך שמישהו יקבל את ההסבר שלי למה שראיתי, במקום ההסברים הפשוטים יותר (כגון שאני ממציא שטויות בשביל הקטע, או שחלמתי חלום, או שאני סובל מהזיות). אני לא רוצה שזה יישמע לעגני, אבל זה בערך סדר-הגודל של המופרכות של ההסבר שאתה מציע, וזה יהיה גם סדר הגודל של הבעיה שתיתקל בה כשתנסה למצוא מישהו שגם מבין במדע וגם "יקנה" את ההסבר שלך.